פופלס נולד בקרקוב שבפולין (אז גליציה האוסטרית), לאביו מנחם שהיה חייט.[2]. פופלס גדל בבית דתי ושמר בקפדנות על מצוות הדת. נזהר במשך שנות לימודו בכל חוקי היהדות ובשמירת שבת ואפילו בבחינותיו נזהר לבל יחלל שבת. למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, ובסיום לימודיו האוניברסיטאיים הוסמך לד"ר לפילוסופיה. בהמשך עבר לווינה שם סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה והמשיך לעבוד שנתיים בקליניקה האוניברסיטאית למחלות ילדים. ב-1868 התחתן פופלס עם רבקה לבית נוספלד.
בארץ ישראל
ב-1872 עלו בני הזוג פופלס לארץ ישראל, לאחר שהוזמן על ידי חברת התמיכה של יהודי פרנקפורט ואמסטרדם לשמש כרופא בירושלים.
פופלס עבד בבית החולים ביקור חולים, בשנותיו הראשונות נוהל בית החולים על ידי רופאים נוצרים, ורק בשנת 1873 החל לעבוד בו הרופא היהודי פופלס. באותה שנה הכיל בית החולים 18 מיטות, והוא שימש בעיקר לטיפול במצורעים. סכסוכים פנימיים בבית החולים "ביקור חולים" גרמו לפרישתו של מיכל הכהן, מזכיר המוסד (בתואר "סופר"), והוא לקח אתו את ספר הכתובות של הנדבנים בחוץ-לארץ ומסרו למתחרים מ"משגב לדך". גבאי הפרושים עשו בבית החולים כבתוך שלהם, איימו על חולים ורופאים ואף גירשו אותם ואחד מהם אף הכה את השומר וסילק מבית החולים את הרופא הראשי, הד"ר פופלס.[3][4]
פופלס עבר לבית החולים "שערי צדק", עבד כרופא ילדים וכרופא כללי ומילא את מקום מנהל בית החולים הד"ר משה וולך.
בשבתות היה מבקר את החולים עם הרוקח גמליאל שלאנק ואומר לרוקח את הרצפט בעל פה לבל יצטרך לכתוב. פופלס נמנע מלקחת שכר טרחה בשבת.
