PROFILPELAJAR.COM

שקע קיימן (באנגלית: Cayman Trough או גם Cayman Trench) הוא אגן מתיחה (אנ'), אזור של העתק חילוף מורכב, המכיל רכס מתפשט קטן, רכס אמצע קיימן (Mid-Cayman Rise), על קרקעית מערב הים הקריבי בין ג'מייקה לאיי קיימן. זו הנקודה העמוקה ביותר בים הקריבי ומהווה חלק מהגבול הטקטוני בין הלוח הצפון-אמריקאי והלוח הקריבי (אנ'). הוא משתרע ממעבר וינדוורד בכיוון דרומית לסיירה מאסטרה של קובה לכיוון גואטמלה. ההעתק נמשך בחוף כהעתק מוטגואה (אנ'), החוצה את גואטמלה וממשיך מתחת לאוקיינוס השקט, עד לאזור ההפחתה של שקע אמריקה התיכונה (אנ').

כיוון השקע הצר יחסית הוא ממזרח-צפון-מזרח למערב-דרום-מערב ועומקו המרבי 7,686 מטרים. בתוך השקע נמצא רכס שכיוונו צפון-דרום המתפשט לאטו, שעשוי להיות תוצאה של פער של כ-420 קילומטרים לאורך ההעתק העיקרי. רכס קיימן המתפשט מראה קצב פתיחה ארוך טווח של 11–12 מילימטרים בשנה. החלק המזרחי של השקע נקרא המיקרו לוח גונאווה (Microplate Gonâve), אשר משתרע מהרכס המתפשט מזרחה לאי היספניולה, וגובל בצפון באזורי ההעתקים של אוריינטה (Oriente) וספטנטריאל (Septentrional). בדרום גובל המיקרו לוח גונאווה באזור ההעתקים של וולטון (Walton fault zone), עיקול המעצור של ג'מייקה ואזור ההעתקים גן אנריקייו-פלנטיין (Enriquillo-Plantain Garden fault zone). שני אזורי ההעתקים, הגובלים במיקרו לוח, הם העתקי הסטה אופקיים שמאליים. התנועה ביחס ללוח הצפון-אמריקאי היא 11 מילימטרים לשנה ממזרח והתנועה ביחס ללוח הקריבי היא 8 מילימטרים לשנה.^[1] החלק המערבי של השקע גובל בדרום בהעתק החילוף של איי סוואן (Swan Islands Transform Fault).^[2]

במהלך תקופת האאוקן היה השקע אתר של אזור הפחתה, שיצר את הקשת הגעשית של רכס קיימן ואת השטח הגעשי סיירה מאסטרה של קובה מצפון, שכן הלוח הקריבי הנע צפונה-מזרחה עבר הפחתה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי הנע בכיוון צפון-מערב, או כפי שטוענים כמה חוקרים, מתחת לשבר לוח שכונה המיקרו-לוח הקובני המזרחי.

בשנת 2010 החל צוות בריטי מהמרכז הלאומי לאוקיינוגרפיה בסאות'המפטון (National Oceanography Centre, בראשי תיבות NOCS), המצויד בצוללת רובוטית בשליטה אוטונומית, למפות את מלוא השקע וגילה מעשנות שחורות על קרקעית האוקיינוס בעומק של 5 קילומטרים, המעשנות העמוקות ביותר שהתגלו.^[3]^[4] בינואר 2012, הודיעו החוקרים, כי המים נפלטים מהמעשנות בטמפרטורה העולה אולי על 450 מעלות צלזיוס, מה שהופך אותן לנביעות ההידרותרמיות החמות ביותר הידועות. הם הודיעו גם על גילוי מינים חדשים, כולל שרימפס חסר עיניים עם איבר בעל חישת אור על גבו.^[5]

לקריאה נוספת

Goreau, P. D. E. 1983 Tectonic Evolution of the North Central Caribbean Plate Margin. Woods Hole Oceanographic Institution, MA.; Massachusetts Inst. of Tech., Cambridge. Sponsor: National Science Foundation, Washington, DC. Sep 1983. 248p. Report: WHOI-83-34.
Ten Brink, Uri S., et al., 2001, Asymmetric seafloor spreading: crustal thickness variations and transitional crust in Cayman Trough from gravity", GSA Meeting Abstract
Roberts, H. H. 1994 Reefs and lagoons of Grand Cayman Monographiae biologicae (Brunt, MA; Davies, JE eds). Kluwer Academic Publishers, Boston, Ma The Hague. ISBN 0-7923-2462-5
Ruellan, E. et al., 2003, Morphology and Tectonics of the Mid-Cayman Spreading Center, EGS - AGU - EUG Joint Assembly, Abstract
Scotese, Christopher R. 1999. Evolution of the Caribbean Sea (100 mya - Present) Collision of Cuba with Florida Platform and Opening of the Cayman Trough. PALEOMAP Project http://www.scotese.com/caribanim.htm