אדם שקיבל סכומים מפדיון של מניות הניתנות לפדיון שהוצאו על ידי חברה ללא תשלום, וכן אדם שקיבל מפדיון של מניות הניתנות לפדיון סכומים העולים על הסכום ששולם בעדם לחברה (בסעיף זה – סכום ההכנסה) למעט פדיון מניות באגודה שיתופית במקרה של פרישת חבר באגודה כאמור, מותו או פירוק האגודה ולמעט סכומים מפדיון של מניות שהוקצו לעובד או למספק שירותים כמשמעותם בסעיף 3(ט), יהיה חייב במס בשיעור של 35% על חלק מסכום ההכנסה שעד למועד הקובע, גם אם הוא פטור ממס או ששיעור המס שהוא חייב בו נמוך מ-35%, ועל יתרת סכום ההכנסה – בשיעור הקבוע בסעיף 126(א), ואם הוא יחיד – בשיעור של 25%, ואולם אם היה יחיד בעל מניות מהותי כהגדרתו בסעיף 88 – בשיעור של 30%, גם אם הוא פטור ממס או ששיעור המס שהוא חייב בו נמוך מהשיעור האמור;
"שפה משפטית" היא הסגנון שבו נכתבים מסמכם משפטיים - חוקים, חקיקת משנה, חוזים, חוות דעת, כתבי אחריות וכדומה. לשפה המשפטית סגנון משלה, השונה מהסגנון של השפה היומיומית, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדיבור ובכתב. הצירוף "ו/או", למשל, נפוץ בז'רגון של עורכי הדין.
בישראל פרסום החוק התקיים באופן פורמלי באמצעות הפרסום ב"רשומות", אך למעשה במשך שנים רבות החוקים לא היו זמינים לתושבים, אלא בתיווכם של עורכי דין, שהחזיקו את ספרי החוקים במשרדיהם. במאה ה-21 ניתן למצוא את הנוסח העדכני של החוק באתרי אינטרנט לא ממשלתיים אחדים.[4]מאגר החקיקה הלאומי, שהוקם בשנת 2014 באתר הכנסת, מציג כל חוק כפי שאושר, אך בכך אין תועלת למי שזקוק ללשון החוק, הנוצרת משילוב של כל תיקוניו[3] - למטרה זו מפנה מאגר החקיקה הלאומי אל "ספר החוקים הפתוח", שמתוחזק בידי מתנדבים. על חשיבותה של זמינות החוק העיר יניב רוזנאי: "חשיבותו של פרסום חקיקה אינה בכך שזו מביאה לכאורה לידיעת החוק אלא שזו מאפשרת את ידיעת החוק".[3]
נגישות החקיקה
לאחר שנפתרה בעיית הזמינות עולה בעיית הנגישות - עד כמה אדם מן היישוב מסוגל להבין את לשון החוק ולפעול לפיה. לנגישות זו חשיבות רבה, שהרי החוקים כוללים זכויות וחובות, ואדם יתקשה למצות את זכויותיו ולקיים את חובותיו ללא הכרת החוק. ישנם חוקים מורכבים במיוחד, כגון פקודת מס הכנסה, שרק מי שהתמחה בחוק זה, שאליו נספחים תקנות רבות, פסקי דין והנחיות של רשות המיסים, מסוגל להבינו ולהנחות כיצד לפעול לפיו. חוקי העבודה משפיעים על זכויותיו היומיומיות של העובד, כגון זכותו לחופשה, לדמי מחלה, לשכר מינימום ועוד. לא ניתן למצות זכויות לפי חוקים אלה ללא היכרות עם תוכנם. המחוקק היה מודע לכך, ובחוק שכר מינימום מופיע חיוב של המעסיק להציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה שבה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה.[5] חובת הנגשה מעין זו קיימת בחוקים מעטים מאוד.
כלל ידוע (שמקורו במשפט הרומי), הוא כי "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש" (אנ') - אמירה המשקפת את החזקה לפיה עם פרסום החוק הוא ידוע לכל - חזקה שאין לה אחיזה במציאות. חזקה זו והגמשה מסוימת שלה ניתנת בחוק העונשין, הקובע "לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר".[6] בחוק הפלילי ניתן להבחין בין עבירות שהן "רעות כשלעצמן", כגון רצח ואונס, שאדם יודע שאין לעשותן, גם בלי להכיר את ספר החוקים, ועבירות שהן "רעות כי נאסרו", שכדי שלא לעשותן יש לדעת על קיומן, כגון עבירות התנועה (הכרת עבירות התנועה היא תנאי לקבלת רישיון נהיגה, אך אין חובה כללית להוכיח ידיעה של החוק בתחומים אחרים).
בג"ץ עמד על חשיבותה של הבהירות בחוק הפלילי:
דרישת הבהירות בנורמה הפלילית נגזרת מעקרון החוקיות. איסור פלילי שאינו מוגדר די צורכו, באופן שאדם ידע כיצד לכלכל את דרכו ולהימנע מהפרתו, אינו מתיישב עם עקרון היסוד לפיו אין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה. ... דרישת בהירותה של הנורמה הפלילית, כחלק מדרישת החוקיות, הינה בעלת גוון חוקתי, במובן זה שאי קיומה עלול לגרור את ביטולו של האיסור הפלילי. ... בארצות הברית, עשויה חקיקה פלילית בלתי ברורה להיחשב כמפרה את דרישות "ההליך הנאות" (Process Due) בחוקה האמריקאית, וכמאפשרת את ביטול החקיקה עקב עירפולה. ... נדרשת ודאות ברמה כזו שאדם מן היישוב יוכל להבין את משמעות האיסור, ויוכל לכלכל את צעדיו על פיו.[7]
פעמים רבות לשון החוק רחוקה מלהיות קלה להבנה.[8] בחוקים רבים נכללות הגדרות למושגים שבחוק (בפרק "הגדרות" בסעיפי החוק), ולעיתים ניתנת בהגדרות אלה משמעות לא שגרתית למילים ידועות. בפקודת מס הכנסה, למשל, מוגדר אדם "לרבות חברה וחבר בני-אדם", ובהמשך הפקודה מופיעה המילה "אדם" לעיתים במשמעות מיוחדת זו ולעיתים במשמעות השגרתית. לשיפור נגישות החקיקה עולה הדרישה לפשט את לשון החוק - כך בהנחיה של נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר משנת 1978, ובהנחיות של האיחוד האירופי.[3] בבריטניה פרסם המשרד העוסק בניסוח הצעות חוק ממשלתיות (אנ') הנחיות לניסוח בהיר של החקיקה.[9] גישה דומה מתקיימת במדינות נוספות, בהן אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ומקסיקו.[8] לא הכל סבורים שניתן להגשים מטרה זו. כך כתב שופט בית המשפט העליון, ד"ר אלפרד ויתקון:
"על חוק מס הכנסה – וכיוצא בו שאר דיני המיסים – נאמר שהוא 'מסובך ומסורבל ומעורפל'. ועדות שנתמנו, בארצות רבות, על מנת ליתן לחוק זה צורה פשוטה ומובנת לכל אדם, הגיעו לכלל דעה שאין זה אלא משאלת הדיוטות, ושאך בור גמור בעניין הנדון יכול לצפות שיינתן לו חוק מס הכנסה פשוט. שכן הנושא עצמו מסובך ומסורבל מטבעו ומעיקרו."[10]
"בשיטת המשפט המקובל החקיקה אינה עומדת לבדה אלא טעונה פרשנות, מלאכה השייכת במידה רבה לפסיקה. הסתמכות על החקיקה לבדה עלולה להיות מסוכנת. הודות לאינטרנט גברה בשנים האחרונות נגישותם של פסקי הדין; אך תופעה זו יצרה שורה של בעיות הנוגעות בפרטיות המתדיינים. ... מכל מקום, נגישותו של מידע משפטי איננה תחליף לידע משפטי."[11]
לפתרון בעיה זו פורסמו בתחומים אחדים ספרים המציגים את לשון החוק והתקנות יחד עם תמצית הפרשנות שניתנה להם בפסיקה. דוגמה לכך הוא ספרם (בשלושה כרכים עבי כרס) של אליעזר גולדברג ונחום פינברג, "דיני עבודה". דוגמה נוספת היא הספר (אף הוא בשלושה כרכים עבי כרס) "קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה", שהוא פרשנותה של רשות המיסים, המבוססת במידה רבה על הפסיקה, לפקודת מס הכנסה. ספרים אלה פונים לאנשי מקצוע ולא לציבור הרחב.
בשנת 2010 הגיש חבר הכנסתאילן גילאון את הצעת חוק מרכז הסברת החקיקה, שמטרתה "לקבוע מנגנון אשר יסדיר את פרסומם דרך קבע של חוקים הנחקקים על ידי הרשות המחוקקת באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית, וביאורם לציבור הרחב באמצעות מרכז הסברת החקיקה".[12] הצעת החוק לא הגיעה לקריאה ראשונה, עקב התנגדות משרד האוצר.[13]
פעולות הנגשה מעטות נעשות על ידי אחדים ממשרדי הממשלה. רשות המיסים פועלת שנים רבות להנגשת סעיפי פקודת מס הכנסה ותקנותיה הנוגעים למילוי הדו"ח השנתי בחוברת שנתית בשם "דע זכויותיך וחובותיך".[14] המוסד לביטוח לאומי מנגיש את חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו, בחלקיהם הנוגעים לזכויות וחובות המבוטחים, באתר האינטרנט של המוסד.[15] בשנת 2010 נעשה צעד חשוב להנגשת החקיקה בישראל, עם הקמתו של אתר "כל זכות", הפועל להנגשת הזכויות שבחקיקה לציבור הרחב. בסוף 2020 הכיל האתר כ-6,500 דפי תוכן בעברית, מתוכם כ-4,600 מתורגמים לערבית.
שפת המסמכים המשפטיים
על לשונם הבלתי מובנת של עורכי הדין התלונן כבר גיבור הספר "מסעי גוליבר":
יש לעדה הזאת שפת-לועז, לשון עלגים מיוחדה, אשר לא ישמענה כל בן-תמותה זולתם, בה כתובים כל משפטיהם, אשר הם שוקדים עליהם מאד להרבות אותם; ובזאת סכסכו כלה את עצם האמת והשקר, הצדק והעוול עד היסוד בם.[16]
שפת המסמכים המשפטיים (פסקי דין, חוזים, כתבי אחריות וכדומה) שונה מהשפה הרגילה בסגנונה ובאוצר המילים שלה. פעמים רבות הם מתאפיינים בתחביר מסורבל ובמשפטים ארוכים מאוד. בטקסט המשפטי פוגש הקורא חריגה משני חוקי סגנון – חוק החיסכון, המחייב הבעת תוכן בדרך ברורה וחסכונית, וחוק הפשטות, המחייב הבעה בלשון רגילה ללא קישוטים מיותרים.[17] אוצר המילים של טקסט משפטי עברי כולל שימוש מופרז (ולעיתים שגוי) במילים ובביטויים בארמית, בדומה לטקסט משפטי באנגלית, שבו נעשה שימוש מופרז במילים ובביטויים לטיניים.[17] דוגמה: בדיקה במאגר פסקי הדין "נבו" מעלה (בספטמבר 2021) 319 פסקי דין שבהם מופיע הביטוי התלמודי שאינו שגור בפי דוברי עברית, "הדרא קושיא לדוכתא", והביטוי הארמי "לא דק פורתא" מופיע ב-1,708 פסקי דין.
אדם שאינו משפטן נזקק ללשון החוק לעיתים רחוקות, אך את שפת המסמכים המשפטיים הוא פוגש בחיי היומיום, בחוזה להשכרת דירה, בחוזה עבודה, בתקשורת עם בנק, בפוליסת ביטוח, בכתב אחריות ועוד. לפיכך נודעת חשיבות לניסוח בהיר של מסמכים אלה. כדי לצמצם את המורכבות הלשונית נחקק בארצות הברית בשנת 2010 חוק הכתיבה הפשוטה (Plain Writing Act of 2010), המחייב את הרשויות בארצות הברית להתנסח בשפה פשוטה במסמכים שהן מפרסמות לציבור.[18]
בנוסף ליוזמות לשיפור הזמינות והנגישות של החקיקה ופישוט השפה המשפטית, קמו יוזמות לקידום אוריינות משפטית (Legal awareness), כלומר הענקת כלים לציבור הרחב להבנתם של החוקים, השפה משפטית ופעילות מערכת המשפט.
יניב רוזנאי ונדיב מרדכי הציגו את טווח המשמעויות של אוריינות משפטית:
ל"אוריינות משפטית" ייתכנו משמעויות שונות. בקצה האחד היא יכולה להתייחס לשליטה מלאה של אדם בשיח המשפטי, כקורא וככותב, ובקצה האחר היא יכולה להתייחס רק ליכולת לזהות מונחים משפטיים ולדעת שקיימת שפה משפטית, אך ללא גישה של ממש אליה. אנו מתמקדים במשמעות-הביניים של אוריינות משפטית, המצויה בין שני קצוות אלה, שלפיה אוריינות משפטית משמעה שליטה בשיח המשפטי ברמה ההכרחית לקיום חיים משמעותיים ופעילים בעולמנו הרווי תרבות משפטית. במובן זה, אזרח בעל אוריינות משפטית אומנם לא יֵדע כיצד לנסח חוזים או צוואות או להכריע בסכסוכים משפטיים, אבל הוא יֵדע מתי וכיצד כדאי לו לפנות למומחים בעניינים אלה, לכל-הפחות יהיו בידיו הכלים ותהא לו היכולת להגן על האינטרסים שלו ולקדמם.[8]
במדינות שונות נעשו צעדים לקידום אוריינות משפטית של הציבור. בישראל הוקמה בשנת 1989 אגודת נוער שוחר משפט עברי,[19] העוסקת בקידום לימודי משפטים בבית הספר התיכון, ובכלל זה גישה לבחינת בגרות במשפטים. בשנת 2007 יצא לאור הספר "חוקי המשחק : זכותי לדעת את חובתי" בעריכת עו"ד רוני אלוני-סדובסקי, המציג את חוקי מדינת ישראל בשפה פשוטה, ומיועד לתלמידי בית הספר היסודי וחטיבת הביניים.[20] במסגרת מיזם "אוניברסיטה בעם" מתקיים קורס "מבוא למשפט".[21]
ביקורת
יש המותחים ביקורת על מילים שונות של הז'רגון המשפטי. שופט בית המשפט העליון, חיים כהן, כתב: "נער הייתי וגם זקנתי ולא ידעתי מה מקורו של "ו/או" בלשון העברית ומה מקומו וצידוקו. עוד באחד מפסקי־דיניו הראשונים התריע הנשיא זמורה על פגע זר זה המאיים להשתרש בשפתנו ולשבשה; וקדמו לו שופטים אנגליים דגולים שכינו את השימוש בלשון and/or בשפתם שלהם כברבריזם שיש לעקרו מן השורש."[22]
ביקורת רחבה יותר נמתחת על השימוש בשפה משפטית שרחוקה מלהיות מובנת. כך, למשל, אמר עו"ד יוסף שטח, יו"ר הוועדה לניסוח משפטי בלשכת עורכי הדין בישראל: "פעם כתב היד של הרופאים היה לא קריא וזה היה חלק מההילה. היום אצל הרופאים הכל מודפס ובהיר, אבל אצל עורכי הדין אני לפעמים קורא משהו ולא מבין את מה שאני קורא. לשון זה גם תרבות, לא רק שפה. כשאתה כותב ברור, אתה גם חושב ברור".[23] בהתאם לגישה זו, עולות הצעות לניסוח בהיר יותר של מסמכים משפטיים.[24]
באנגליה יצאה העובדת הקהילתית כריסי מאהר בקריאה לפישוט השפה במסמכים רשמיים, לאחר שניסתה, בלי הצלחה, לסייע לשתי קשישות למלא טופס בקשה לקצבת חימום בחורף קשה, ואלה מתו מהיפותרמיה. "הן מתו בגלל מילים", אמרה מאהר, "מילים לא מוכרות, מילים שאין להן מקום במידע ציבורי."[25]
בישראל הציעה עו"ד דנה פאר שלל דרכים לפישוט השפה המשפטית, ובהן קיצור משפטים ארוכים, השמטת מילים עודפות, החלפת ביטויים ארכאיים בביטויים מקובלים (למשל "בזו הלשון" במקום "כהאי לישנא"), להתנסח על דרך החיוב ועוד.[26]
לקריאה נוספת
רן לוסטיגמן, מיכל אהרוני, זאת ועו"ד : דיוקן העברית המשפטית בישראל,הוצאה לאור של ספרות משפטית מבית החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין, 2016
עיונים בשפה וחברה 5, 2012 - גיליון מיוחד בנושא לשון ומשפט בישראל (תקצירי המאמרים)
