הרב שמואל גדליה ניימן (ו' בטבת ה'תרמ"ח, 21 בדצמבר 1887 - כ"א בתשרי ה'תשי"ט, 5 באוקטובר 1958) היה רב ירושלמי ממוצא פולני, ראש ישיבה בישיבת עץ חיים במשך 40 שנה. מחבר סדרת ספרי "גידולי שמואל" על התלמוד הבבלי.
ביוגרפיה
נולד בלומז'ה לרב יוסף ולליבה בריינה ניימן. סבתו, אם אביו, הייתה גולדה לאה ניימן לבית לאווסקי, אחותו של הרב ברוך לאווסקי. בשנת 1891, בגיל שלוש, עלה עם הוריו לארץ ישראל. מיד עם הגיעם לארץ ישראל נסעו לירושלים, ואביו שכונה "ר' יוסף לומז'ער" על שם עיר מוצאו, התמנה כמלמד בתלמוד תורה עץ חיים.
בצעירותו הוכר כילד כשרוני וזכה לקרבתו של הרב מבריסק, הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין. בבחרותו למד אצל הרב יונה ראם בישיבת "אור חדש" שבחצר שטרויס, מאוחר יותר זכה למלגת לימודים מיוחדת שניתנה לעילויים בירושלים, כדי לאפשר להם לימודים בכפר מוצא, בתוספת שכר מלבד מלגת הקיום[1]. בשנת ה'תרס"ה (1905) נישא לחיה פעשא בת שמעון גְלַצֶר[2]. בתקופה הראשונה לאחר נישואיו פירנס אותו חמיו והוא התמקד בלימוד תורה. הוא זכה פעמיים ברציפות ב"פרס פרסיץ", בשנתו הראשונה של הפרס (תרע"ב) זכה במקום השלישי למלגה של 50 רובל, ובשנה השנייה במקום הראשון עם מלגה של 300 רובל[3] על "ידיעה יסודית בשני הסדרים נשים ונזיקין עם כל המפרשים".
בסביבות שנת ה'תרע"ח התמנה לעמוד בראשות ישיבת עץ חיים לצד ידידו הקרוב הרב מרדכי דוד לוין, שניהם ניהלו את הלימודים בישיבה במשך שנים, ומאוחר יותר הצטרף אליהם הרב איסר זלמן מלצר. בחודש טבת תרפ"ח היה בין החותמים על מכתב האיסור של רבני ירושלים החרדים, בראשות הרב יוסף חיים זוננפלד על השתתפות בוועד הלאומי.
בכ"ט באייר תרפ"ט נפטר בנו חיים מאיר בגיל 12. הוא התגורר בשכונת מאה שערים, ולימד בישיבת עץ חיים שהייתה אז בעיר העתיקה, שיעוריו היו עיקר מפעלו התורני ומהם הדפיס מאוחר יותר את סדרת ספריו "גידולי שמואל". בשל חשיבותם בעיניו, הגיע לישיבה להעביר את שיעוריו גם בימי המאורעות, למרות הסכנה שהייתה כרוכה במעבר בין העיר החדשה לעיר העתיקה של ירושלים באותו זמן.
בי"א בניסן תרצ"ב נפטרה אשתו, ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים ליד קברו של בנם. הרב שמואל גדליה ניימן נפטר כ"א בתשרי ה'תשי"ט, 5 באוקטובר 1958 לאחר מחלה ממושכת, ונקבר בהר המנוחות.
שנה לאחר פטירתו יצא לזכרו ספר זיכרון בשם "גן שמואל".
ספריו "גידולי שמואל" על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, ובבא בתרא התפרסמו כבר בחייו בעולם הישיבות בישראל ובארצות הברית, וזכו לכמה מהדורות[4]. בשנים ה'תשנ"ט-ה'תשס"ה הודפסה מהדורה חדשה של כל כתביו, הכוללת גם את חידושיו למסכתות מסדר נשים ולמסכת ביצה.
על שמו רחוב בירושלים, בשכונת נווה יעקב בירושלים.
מתלמידיו
על תלמידיו נמנו רבנים ירושלמים רבים, מהם[5]:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לפי מנחם מנדל פרוש, בתוך החומות, ירושלים תש"ז, עמ' 167, הערה 80. עמו זכה למלגה זו, יצחק יעקב וכטפויגל, לימים ראש ישיבת מאה שערים ואב בית הדין לקהילות האשכנזים בירושלים.
- ^ אחותו של הרב מרדכי דב גְלַצֶר, שהיה ר"מ בישיבת מאה שערים ונפטר בצעירותו (כ"א באדר א' תרע"ט).
- ^ פנחס גרייבסקי, פרסי פרסיץ, ירושלים תרצ"ג, עמ' 10–11.
- ^ ראו בידיעה על פטירתו, הנאמן, שנה 11 (תשי"ט), גיליון י"ג (פ"ה), עמ' 26.
- ^ הוזכרו כאן רבנים שהזכירו אותו בכתביהם כרבם, או שכותבי תולדותיהם ציינו אותו כרבם.
