PROFILPELAJAR.COM

שכונת מחלול
	רצועת חוף תל אביב 1937: המתחם המרובע בשמאל התמונה (לכיוון צפון) הוא בית החרושת לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ, שהסליק בקרבו את מכון א' (לייצור נשק) של ההגנה. מעל למתחם ניתן להבחין ברחוב עם ישראל חי, המקשר בין רחוב הירקון לרחוב ארנון ובפינתו 'הבית הכחול' מתוך 'ידידי מרחוב ארנון'. מימין ל'לבקוביץ' מסומן בחץ אדום, בית החרושת לאריגת משי, 'דלפינר-יוחננוף'. בימין התמונה, על הרכס, הבית האדום, לשמאלו בית אגודת יורדי ים זבולון (המבנה המלבני הלבן), ועל החוף נושק לקו המים מועדון ה'טיר' לקליעה למטרה
מידע
עיר	תל אביב-יפו
קואורדינטות	32°05′08″N 34°46′10″E / 32.08555556°N 34.76944444°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) שכונת מחלול שכונת מחלול שכונת מחלול מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

גן העצמאות בחלקו הדרומי של מלון הילטון תל אביב. בקדמת התמונה משמאל נראים שרידי בית הקברות המוסלמי הישן

שכונת מַחְלוּל הייתה שכונה שהתקיימה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר, במקביל לרצועת חוף הים, ונתחמה מעט דרומה מרחוב גורדון ומעט צפונה משדרות קק"ל (כיום שדרות בן-גוריון). שמה של השכונה הוא מושג בדיני הקרקעות העות'מאניים, על פיו קרקע לא-מעובדת היא "מחלול".^[1]

היסטוריה

השכונה נוסדה בראשית ימי המנדט הבריטי, עת הממשלה המנדטורית העבירה את האזור לרשות מועצת העיר תל אביב.^[2] מועצת תל אביב השאירה את חוף הים שהיה ברשותה (אדמת מחלול) מרחוב אלנבי ועד נחל הירקון ללא תכנון בנייה, ובכך התאפשרה גישה ישירה לים מכל נקודה במרחב העירוני. החוף היה מקום מגורים ארעי לעולים החדשים אנשי העלייה השלישית^[3] וכן לפליטים היהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך פרעות תרפ"א. הם תפסו את רכס הכורכר לפי כוחם, בשיטת ה'חאפ' (יידיש: לחטוף), שהיה לשם נוסף לשכונה. כל אחד יכול היה לקושש "ליפטים" (ארגזים) וקורות עץ שנפלטו מהים ולהקים צריף על צוק הכורכר ללא רישיון וללא תשלום ארנונות למיניהן (לפחות בשנים הראשונות). וזאת להבדיל משכונת צריפים אחרת, שכונת נורדיה, שתושביה שילמו דמי שכירות. אנשי גדוד העבודה – 'קיבוץ יסוד', שרובם השתייכו לפלג "השמאל" בראשותו של מנחם אלקינד– נטו אוהלם בשכונה. מראשית שנות העשרים, הם עבדו בבניית רחוב בן-יהודה, נחלת בנימין, שדרות רוטשילד ובית הספר תל נורדאו, עד שהתפרק גדוד העבודה בשנת 1929.^[4] ב-1925 הוקם בשכונה גם צריף של תיאטרון "האהל".

יש הסבורים כי גורם נוסף להקמת צריפי השכונה באתר היה מניעת התפשטותו דרומה של בית הקברות המוסלמי 'עבד אל-נבי' (שכבר בסוף מאה ה-19 נקברו בו מתי הכפר סומייל). בית קברות זה הוקם בשנת 1903, בעת מגפת הכולרה ביפו, במקביל להקמת בית הקברות היהודי ברחוב טרומפלדור.

השכונה, שנחלקה למחלול א' (הדרומית) ולמחלול ב', סבלה מרוחות עזות ומהצפות מדי חורף כתוצאה ממיקום זה, ומאחר שמרבית המבנים היו פחונים וצריפים, היו פורצות שם בחורף גם שריפות רבות. במחלול ב', נתכונן ונוהל בית הכנסת על שם 'יחזקאל' על ידי צבי הירש למברג. לימים נדד בית הכנסת לרחוב ארנון. שני המבנים הבולטים בשכונה היו בית החרושת לאריגת וצביעת משי 'דלפינר-יוחננוף',^[5]^[6] אשר הקים תעשיין טקסטיל מלודז', פולין, ובית החרושת לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ, אשר בחצריו היה הסליק 'מכון א'. מכון זה, היה אחד המכונים הראשונים והמרכזיים של ההגנה לייצור נשק. בשיאה מנתה השכונה כמה מאות צריפים, ומרבית דיירי השכונה היו ממעמד חברתי-כלכלי נמוך.

השיקולים העיקריים שעמדו מאחורי תכנון פרויקט כיכר אתרים על שטח השכונה היו יצירת חניון ונתיב מהיר לאורך רציף הרברט סמואל, וגם מחיקת השכונה, שהייתה מטרד אורבני מיומה הראשון. אך מתחם כיכר אתרים ספג במשך השנים ביקורת רבה על עיצובו, תפקודו בהקשר המקומי ואחזקתו הכושלת. בנוסף נבנו על שטחה של שכונת מחלול שמונה מלונות יוקרה.

בין ילידי ותושבי השכונה: השחקנים גדעון זינגר ויוסי גרבר, הסופר שלמה שבא, הפסל אהרן פריבר, הצייר איקא ישראלי, שופט בית המשפט העליון אורי שהם, ח"כ מיכה רייסר ועו"ד יורם שפטל. לפסל דוד פולוס היה צריף בשכונה שבו נהג להתבודד ולעסוק בתכנון יצירותיו.

אירועים היסטוריים במחלול

16 ביוני 1933 - חיים ארלוזורוב נרצח בסמוך למקום שבו מדרגות היורדות היום מכיכר אתרים^[7].
1 בספטמבר 1939 - אוניית המעפילים "טייגר היל" עלתה על שרטון מול חוף מחלול. (לוח זיכרון לציון האירוע מוצב בחוף למרגלות מלון "קראון פלאזה").
11 ביולי 1948 - חייל, תינוקת ואמה, וילדה בת 13 נהרגו מהפצצת מטוס מצרי על השכונה.^[8]^[9]

מחלול בתרבות העברית

בספר ידידי מרחוב ארנון של לאה גולדברג מסופר על נערים שהיו מגיעים משכונת מחלול לרחוב השוכן בקרבת מקום לשכונה. דיירי הרחוב היקים לא אהבו כל כך את הצעירים הללו, בלשון המעטה.
בספר כחול מאפר של ק. צטניק מוזכרת "גבעת-מחלול כחזזית מסלידה. חורבות צריפים מטולאי קרשים וזפת משמשות שם בערבוביה בין חביות גדושות-זבל שגבהן כגובה הצריפים".^[10]
בסדרת ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון בסיס החבורה המערה החשמלית נמצא באזור בית-הקברות המוסלמי שבשכונת מחלול.
בסרט חבורה שכזאת, המבוסס על ספרו של פוצ'ו בשם זה, הוצג גיבור הסרט (המגולם על ידי יוסי בנאי), המתגורר בשכונה. הוא מתגייס לפלמ"ח ויוצא לקיבוץ. צילומי קטע הסרט אשר מראים אותו עוזב את ביתו, נערכו בתחילת שנות השישים בשרידי השכונה. באותן שנים היה קיים עדיין צוק הכורכר והצריפים היו פרוסים מפסגתו ובמורד לכיוון שפת הים.
השכונה מונצחת בכותר השלושה משכונת מחלול, עם עיבודו לעברית של אברהם בר טורא, 1940, על פי ספרו של Matthaeus Peter, ובשילוב איוריה של מירה לובה.
רות שלוס ציירה נוף ושם נתנה לציור בשם: 'שכונת מחלול'.
בסרט רובה חוליות יוצא גיבור הסרט יונתן להסתתר בשכונה, ומתעמת בצריפה של "פלשתינה המשוגעת" עם צלה של השואה. בסצנת הסיום של הסרט עולה יונתן במעלה צוק הכורכר.
השכונה מוזכרת בשיר "יפות יפות" של הגשש החיוור^[11].
המשורר אבות ישורון כתב שיר בשם מחלול שכונתי^[12].

לקריאה נוספת

יהורם (פיצ'י) בן מאיר, 'קול מחלול על החול', פנים, בהוצאת הסתדרות המורים, גיליון 45, חורף 2009.
יגאל סרנה, יונה וולך - ביוגרפיה, הוצאת כתר, ירושלים 2009, עמ' 143-142. שם מתואר על ג'סי נחייסי שהתגורר בצריף בשכונת מחלול, ובחצרו הציג מחזות חובבים.
חיה שורץ, "יד" לשכונת מחלול, גזית: ירחון לאמנות וספרות, ל"ג (ט'-י"ב)-ל"ד (א'-י"ב): 175-176, 1980-1982.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הקברות המוסלמי הישן בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ כלומר קרקע מסוג "מירי" שנעשה בה שימוש לא-הולם, כגון אי-עיבוד במשך כשלוש שנים, ולכן היא מופקעת מבעליה. ראו: יצחק בן-צבי, אוכלוסי ארץ ישראל, כתבי יצחק בן-צבי: כרך חמישי, תל אביב, הוצאת מצפה, תרצ"ז-1937, עמ' 158-157.
^ הפרדתה של תל אביב מיפו החלה בשנת 1921 והסתיימה רשמית ב-11 במאי 1923. היא אושרה על ידי השלטונות הבריטיים במטרה לאפשר את פיתוחה העצמאי של תל אביב. אך ההפרדה לא הייתה גמורה. בתל אביב לא נתכוננה בתחילה עירייה כי אם מועצת עיר (Township), שהייתה כפופה בכמה עניינים ליפו. ראו מאמרו של גדעון ביגר התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909.
^ ראו עדותו של המשורר (יורם (פיצ'י) בן מאיר) על משפחת אביו, מאיר למברג, שהתגוררה במחלול בימים ההם.
^ ראו: דן הורוביץ, תכלת ואבק, כתר הוצאה לאור, ירושלים 1993, עמ' 16: "פרק 'גדוד העבודה' בחייו של אבי (דוד הורוביץ) הסתיים בשיחת לילה מרירה עם אלקינד על חוף ימה של תל אביב, סמוך למגורי פלוגת הגדוד בשכונת הצריפים מחלול".
^ דיוויד סלע, מתחתונים ועד מעילים: תעשיית הטקסטיל בארץ מתפתחת, באתר ישראל היום, 1 במרץ 2019
^ [ https://www.vtlv.co.il/building?street_name=%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F&street_number=145 על מקס דלפינר באתר vtlv]
^ דוד תדהר, בספרו בשירות המולדת, מספר שבית החרושת "דלפינר" אשר עמד שם, היה המקום הראשון שאליו פונה ארלוזורוב לאחר פציעתו.
^ דף לזכר תקווה קפלן, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
^ אתר יזכור של משרד הביטחון
^ ק. צטניק, כחול מאפר, הוצאת עם עובד, תל אביב 1966, עמ' 97
^ מילות השיר "יפות יפות", באתר שירונט.
^ מופיע בספר: קפלה קולות, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1977