שינוי קטבי כדור הארץ היא תאוריה שאינה מוכרת על ידי המדע האקדמי, ולפיה בתנאים מסוימים ניתן לשנות את מיקום הקטבים הגאוגרפיים של כדור הארץ (כלומר צירו) בזמן קצר מבחינה גאולוגית, למשל, בשל שינוי במיקום קרום כדור הארץ ביחס לשכבותיו הפנימיות בהשפעת כוחות מסוימים. מקורות מסוימים מצביעים על כך שיש אפשרות לשינוי קטבים מהיר בצורה קטסטרופלית (עם מהירות ליניארית שיכולה להגיע לכ-35,00 קמ"ש בחלק מההשערות), אשר אמורה להיות מלווה באסונות בקנה מידה גדול המשתרעים על פני כדור הארץ כולו, כגון שיטפונות, רעידות אדמה, התפרצויות געש, עליית קרקעית הים ושקיעת אדמה מתחת לים וכן הלאה.
אין לבלבל בין התיאוריה של שינוי קטבים קטסטרופלי לבין תופעות מוכרות מדעית כמו נסיגת ציר כדור הארץ, שינוי במיקום הקטבים המגנטיים של כדור הארץ וסחיפת היבשת - תופעות אלה מתרחשות בזמן גאולוגי ואינן מובילות, על פי מושגים מדעיים מודרניים, לאסונות טבע גדולים בקנה מידה גדול. אף על פי שהם באים לידי ביטוי לאורך זמן על אופי האקלים של כדור הארץ ומראהו.
תיאור התופעה
התפשטות הצונאמי שנגרם בעקבות רעידת האדמה בשנת 2004 על פני האוקיינוס ההודי, חלק מהאנרגיה של הצונאמי נכנסה לאוקיינוס השקט. רעידת האדמה גרמה גם ל"נענוע" דק של ציר כדור הארץ.
תאורטיקנים לא מסכימים על הפרטים של הסטת הקטבים על סמך ההנחות הבאות:
נעשה שימוש במודל של מבנה כדור הארץ, שבו הקרום המוצק מופרד מהליבה על ידי שכבת חומר במצב נוזלי או חצי נוזלי.
מצוין כי חלוקה לא אחידה של האדמה והשינוי בכמות הקרח באזורי הקוטב גורמים לחוסר איזון בקרום, ויוצרים כוחות אינרציאליים הנוטים "לארכב" את הקרום ביחס לליבת כדור הארץ. השפעה דומה יכולה להיגרם מכוחות כוח המשיכה והגאות המתעוררים כאשר כדור הארץ מתקרב לגופי שמים מסיביים.
ההשפעה של כוחות אלה יכולה להוביל לשינוי קרום כדור הארץ ביחס לשכבות הבסיסיות.
מטבע הדברים, שינוי מהיר במיקום הקרום יוביל להפרעות משמעותיות בהידרוספרה ובאטמוספירה (הנגרמת על ידי אינרציה רגילה), שעלולה להוביל לסופות הוריקן, שיטפונות וצונאמי ענק. בנוסף, עצם התנועה של שכבות מסוימות על פני כדור הארץ ביחס לאחרים תגרום להתעצמות הפעילות הוולקנית ורעידות אדמה נרחבות.
על פי תיאוריות שונות, ייקח בין מספר שעות לכמה אלפי שנים, להופעת שינוי במיקום הקטבים ביחס לפני כדור הארץ בכמה אלפי קילומטרים ואף יותר.
השערה זו נדונה כמעט תמיד לא רק ביחס לכדור הארץ, אלא גם לכוכבי לכת אחרים במערכת השמש.
ביחס לכדור הארץ משתמשים בהשערת שינוי קטבים על מנת להסביר את היעלמותן של תרבויות פרה-היסטוריות מפותחות מאוד, וכן מספר תופעות אחרות. בספרות הפופולרית מצוטטים לעיתים קרובות הגרסאות הדרמטיות ביותר של התיאוריה, המרמזות על תזוזה של ציר כדור הארץ בזמן קצר מאוד (משעות לימים), מכיוון שעל פי ההנחות מהירויות כאלה, למעשה, גורמות לאסון עולמי, שעלול להשמיד לחלוטין אם לא את כל החיים על פני כדור הארץ, אז, לפחות את כל התשתית הטכנית של הציוויליזציה המודרנית.
הגדרות והבהרות
הקטבים הגאוגרפיים של כדור הארץ הם נקודות על פני כדור הארץ בהן השטח חוצה את ציר הסיבוב שלו. השערת שינוי הקטבים מתארת שינויים במצב של הקטבים הללו ביחס לשטח הבסיס, תופעה הנבדלת בשינויים בכיוון הקטבים ביחס לשינויים במישור הנגרמים מנקיפה.
אין לבלבל את השערת הסטת הקטבים עם טקטוניקת הלוחות, תיאוריה גאולוגית מקובלת לפיה פני כדור הארץ מורכבים מלוחות מוצקים הנעקרים בזרימת האסתנוספירה הכמו-נוזלית הבסיסית, וכתוצאה מכך נגרמת היסחפות יבשתית. התוצאה של טקטוניקת הלוחות תהיה שינוי איטי במיקומן של היבשות ובהתאם, הקטבים, ההפרדה ההדרגתית או ההידבקות של יבשות והופעתן של יבשות חדשות לאורך מיליוני שנים, אשר כתוצאה מכך משנה את פני כדור הארץ[1].
אין להתבלבל בין השערת שינוי הציר לבין היפוך השדה המגנטי של כדור הארץ. בעבר התרחשו היפוכים של השדה המגנטי של כדור הארץ, שמשמעותו למעשה "החלפה" של הקטבים המגנטיים הצפוניים והדרומיים, דבר שאושר על ידי תוצאות רבות של מחקרים גאולוגיים. תיאוריה זו נחשבת מוכחת בקהילה המדעית, בניגוד להשערה של שינוי הקטבים, שהראיות אודותיו נחשבות לא מספיקות או שגויות.
היסטוריה
בספרות הפופולרית מתארות לרוב השערות המצביעות על שינוי קטבים מאוד מהיר. היסחפות איטית של הקוטב תביא לשינויים עדינים בלבד, בעוד שתזוזה מהירה נראית דרמטית בהרבה, מכיוון שהיא כוללת שינויים דרמטיים בגאוגרפיה והרס מאסיבי עקב רעידות אדמה וצונאמי.
תיאוריות מוקדמות ותומכיהן
התייחסויות לאפשרות של עקירה של ציר כדור הארץ ניתן למצוא במאמר "Chronologie historique des Mexicains" משנת 1872[2] צ'ארלס אטיין בראסייר דה בורבורג, מומחה ספרות באמריקה הפרה-קולומביאנית, שפירש כמה מיתוסים של האינדיאנים של מקסיקו כראיה לארבע תקופות של אסונות עולמיים שהתרחשו לכאורה מאז 10.5 אלף שנה לפני הספירה.
בשנת 1948 העלה מהנדס החשמל יו בראון השערה נוספת. הוא טען כי הצטברות קרח בקטבים גורמת ל"התהפכות ציר כדור הארץ", החוזר על עצמו במרווחים בסדר גודל של שבעת אלפים שנים[3].
בשנת 1950, בעבודתו "התנגשות העולמות", טען עמנואל וליקובסקי, שהתבסס על פרשנותו למקורות היסטוריים, כי בשל מספר השפעות קוסמיות, טבע הציר של כדור הארץ השתנה באופן קיצוני בסביבות 1450 לפני הספירה ואז חזר למצבו המקורי. שינויים אלה גרמו לרעידות אדמה ולצונאמי, שהובילו לחלוקת ים סוף. מאוחר יותר, עקב ההתקרבות למאדים, התרחש לכאורה שינוי בשנים 776 ל־687 לפני הספירה. ציר כדור הארץ שוב פנה לראשונה ל-10 מעלות ואז חזר אחורה. פרשנויותיו נדחו על ידי הקהילה המדעית והטיעון הופרך.
צ'ארלס הפגוד הוא אולי התומך המוקדם המוכר ביותר בהשערת שינוי קטבי כדור הארץ. בספריו "הקרום המשתנה של כדור הארץ" (1958) (כולל הקדמה מאת אלברט איינשטיין) ו"נתיב הקוטב" (1970), הפגוד, המבוסס על המודל הקודם של אדמר, הציע כי הצטברות קרח בקטבים גורמת לחוסר איזון המוני בקרום כדור הארץ. בהתבסס על מחקריו שלו, הציע הפגוד כי התזוזות בקטבים יחולו על פני כ-5,000 שנה כל אחת, וביניהן תקופות של 20-30,000 שנה בהן הקטבים אינם זזים. על פי הפגוד, הנקודות האחרונות של מיקומו של הקוטב הצפוני: מפרץ ההדסון (60 ,N, 73 ,W), באוקיינוס האטלנטי בין איסלנד לנורווגיה (72˚N, 10˚E), יוקון (63 ,N, 135 ,W). עם זאת, כבר בספר "נתיב הקוטב" הודה הפגוד כי החישובים של איינשטיין, שמראים שמשקלו של הקרח הקוטבי אינו מספיק כדי לעקור את הקרום. במקום זאת, הפגוד הציע כי הגורם לתנועה בקטבים הוא כוחות פנימיים, שמקורותיהם ממוקמים מתחת לפני האדמה. הפגוד פנה לספרן הקנדי רנד פלם-אטו כדי לעזור במציאת ראיות מדעיות להשערתו ולהמשך התפתחותה. פלם-אטו פרסם את ממצאיו בשנת 1995 ב-When the Sky Fell, שנכתב יחד על ידי אשתו[4].
בשנת 1974 הציע המהנדס והחוקר פלביו ברביירו כי שינוי קטבים מתרחש אחת ל-11 אלף שנים והוא משתקף במיתולוגיה כמו מות אטלנטיס ויבשת מו. לדעתו, הגורם לאסונות היה התנגשות כדור הארץ עם שביט, ויש לחפש את אטלנטיס שנעלמה מתחת לשכבת הקרח באנטארקטיקה.
הופעות מאוחרות יותר
הנושא משך מחברים רבים שהציעו הסברים ותחזיות משלהם.
בשנת 1970–1980, הכתבת רות מונטגומרי (אנ') (1912-2001) פרסמה סדרת ספרים, שלא הוצגה כסיפורת, ובה פירשה את נבואותיו של אדגר קייס וקשרה את השינויים הגאוגרפיים והאקלימיים הגלובליים שניבא האחרון עם שינוי הקוטב[5].
בשנת 1997 פרסם ריצ'רד נון את הספר 5/5/2000, ICE: The Ultimate Disaster, בו ניבא אסון שהיה אמור להתרחש ב-5 במאי 2000 עקב שינוי בכיפת הקוטב של אנטארקטיקה שנגרמה מהתגברות פעילות השמש.
בשנת 1998, המהנדס ג'יימס ג'י. בולס הציע כי השפעת הכבידה המשולבת של השמש והירח תוביל להופעת כוח הפועל על קרום כדור הארץ בזווית חדה, מה שמוביל ליצירת "אזור פלסטיק" במעטפת, המאפשר לקרום להשתנות ביחס לשכבות הנמוכות יותר. כסיבה לשינוי בקוטב, כמו בהשערות המוקדמות של מחברים אחרים, כוחות צנטריפוגלים הפועלים על מסות הקרח בקטבים הם שמובילים לתזוזה שלהם ביחס לקו המשווה.
ספרים באותו נושא פורסמו על ידי הגאולוג ויליאם האטון, כולל Coming Earth Changes: Causes and Consequences of the Approaching Pole Shift, שמצמיד את ההיסטוריה הגאולוגית עם פרשנויותיו של אדגר קייס ומנבאת שינויי אקלים קטסטרופליים לפני סוף 2001. בשנת 2004, היטון כתב יחד עם ג'ונתן איגל ופרסם את הספר Earth’s Catastrophic Past and Future: A Scientific Analysis of Information Channeled by Edgar Cayce, המתאר מנגנוני שינויי קטבים היפותטיים ומנבאים את עיתוי האירועים הללו בעתיד.
הערכות מדעיות
כפי שהראה איינשטיין, הפגוד העריך מאוד את ההשפעה של שינוי התפלגות המסה על פני כדור הארץ. חישובים מראים ששינוי בהתפלגות המסה הן על פני השטח והן במעטפת, באופן עקרוני, יכולים להוביל לשינוי במיקום הקטבים הגאוגרפיים, אך אין שום סיבה להאמין שקצב השינויים הללו יכול להיות גבוה בצורה קטסטרופלית. אין מחקרים שהוכרו על ידי הקהילה המדעית שיאשרו את העובדה ששינוי קטבים מהיר יכול להתרחש במיקום ציר הסיבוב של כדור הארץ. נקבע כי מיקום הקטבים בתקופות זמן שונות היה שונה ומשונה, אך קצב השינוי הזה היה בסדר גודל של מעלה 1 ° למיליון שנים או פחות (בעוד שלפי הפגוד, בתקופת השינוי במיקום הקטבים, קצב השינוי הזה הוא עד 40 מעלות בחמשת אלפים שנה, וזה שווה ערך ל-1 ° ל-125 שנים). ניתוח הראיות אינו תומך בהשערת הפגוד בנוגע לתזוזה מהירה של שכבות כדור הארץ. במהירות כזו, מן הסתם, במהלך קיומו של האדם כמין ביולוגי, תזוזת הקטבים לא יכולה להוביל לשינויים ניכרים בסביבה (השפעות אקלימיות מסחף היבשת ניכרות הרבה יותר). בנוסף, הנתונים הזמינים מראים שבמהלך 130 מיליון השנים האחרונות (כלומר מאז ימי הזוהר של הדינוזאורים, כאשר יונקים מהמינים המודרניים עדיין לא היו), הקטבים הגאוגרפיים האמיתיים נעו לא יותר מ-5 °.
יש מחקרים שלפיהם בתקופות קדומות יותר, לפני כ-810 עד 790 מיליון שנה, בתקופת יבשת העלרודיניה, עדיין היו יכולים להתקיים שני שלבים מהירים יחסית (בקנה מידה גאולוגי); בכל אחד מהם ציר הסיבוב של כדור הארץ הסתובב בכ-55 ° (התואם למהירות הממוצעת של תנועת הקטבים פחות ממעלה אחת ל-180 אלף שנים). אין הוכחות פיזיות לכך ששינוי הקטבים התרחש מהר יותר בהיסטוריה של כדור הארץ.
^Flem-Ath, Rand, Flem-Ath, Rose. When The Sky Fell: In Search of Atlantis (introduction by Colin Wilson, London: Weidenfeld & Nicolson, 1995). ISBN 0-297-81628-4
^«Threshold to Tomorrow», (1984) ISBN 978-0-449-20182-4 ISBN 0-449-20182-1; «Strangers Among Us», (1979); «Aliens Among Us», (1985) and «The World to Come: The Guides' Long-Awaited Predictions for the Dawning Age», (1999).
