שיטור יתר הוא מונח המתאר נוכחות ופעילות משטרתית לא פרופורציונלית, בהיקף או בחומרה, באזור גאוגרפי נתון.[1] שיטור יתר מוביל למעצרים כנגד עבירות של בני אוכלוסייה מסוימת, לרוב בני מיעוט אתני[2]. שיטור יתר פוגע במרקם קהילתי של קבוצות אתניות ושכונות עוני.
שיטור יתר בא לידי ביטוי[3] בסיורים מוגברים בשכונות עוני או של בשכונות בהן יש מתגוררות קבוצות אתניות, עיכובים וחיפושים אקראיים, בדיקות מחמירות יותר במעברי גבול ונמלי תעופה, פעילויות עוקץ ושיעור גבוה של מעצרים בקרב אוכלוסייה הנתונה לשיטור יתר, על עבירות שוליות.[4] שיטור יתר יכול להיות תוצאה של מדיניות, גזענות משטרתית, תפיסות שליליות של המשטרה כלפי אוכלוסיות מסוימות או מחסומי שפה ותרבות בין המשטרה לקבוצות שהם משרתים.[5]
במקרים רבים, העבירות עליהן מועמדים בני האוכלוסייה הנתונה לשיטור יתר לדין, הן תוצאה של החיכוך עם המשטרה (למשל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו), והעבירות כלל לא היו קורו אילו המשטרה הייתה נמנעת משיטור יתר[6].
שיטור יתר משמש כהסבר לרמות הרשעה גבוהות יותר בקרב אוכלוסיות מיעוט. עם זאת, במקרים מסוימים חוקרים שוללים את האפשרות שרמות ההרשעה הגבוהות יותר נובעות רק משיטור יתר, וטוענים שיש שיעורי פשיעה גבוהים יותר בקרב אוכלוסיית המיעוט[7].
שיטור יתר ותת שיטור
במדינות רבות פעילות המשטרה משקפת את המטען התרבותי של קבוצת הרוב ועל כן לא פעם מתגבשות תחושות של ריחוק וזרות בין המשטרה לקבוצות אתניות ואחרות. הרקע ההיסטורי תרבותי מגביר את הסטריאוטיפים ההדדיים, ומחריף את הפוטנציאל לחיכוך.
קבוצות מיעוטים יכולות לסבול הן משיטור יתר והן מתת שיטור. שיטור יתר הוא גישה אגרסיבית לאכיפת החוק על מיעוטים. תת-שיטור הוא מצב בו המשטרה אינה אוכפת את החוק בשכונות מיעוטים. שיטור יתר ותת שיטור אינם סותרים זה את זה. מיעוטים, במיוחד "מיעוטים גלויים", עשויים לסבול משילוב של שניהם, ומשפיעים על האמון שלהם במשטרה, וכתוצאה מכך, על הלגיטימיות והיעילות של פעילות המשטרה.[8] שני המצבים מיצרים חוסר אמון בין הקהילות לבין המשטרה.[5]
ישראל
בישראל, מועלות טענות על כך שמשטרת ישראל מפעילה שיטור יתר כנגד קבוצות שונות כגון ישראלים יוצאי אתיופיה[9] וערבים.[5]
בשנת 2019 ירה שוטר לעברו של סלומון טקה, צעיר כבן 20 ממוצא אתיופי. השוטר, קצין במשטרת ישראל, ירה ברצפה ומשם ניתז הכדור לעבר טקה.[12] בעקבות האירוע התחיל רצף של הפגנות אלימות ברחבי הארץ, ביולי ובאוגוסט 2019, בהן בני העדה האתיופית יצאו להפגנות במספר מקומות בארץ, ובעיקר בתל אביב. הם קראו קריאות גנאי כנגד המשטרה, חסמו רחובות, כבישים ראשיים ומוקדי תחבורה והולכי רגל. המפגינים אף שרפו צמיגים ונלחמו בשוטרים שהגיעו לזירות ההפגנה השונות.[12], בסופו של דבר זוכה השוטר תוך שהשופט זאיד פלאח שולל את הטענה שהיה מדובר בשיטור יתר . פרופ' דורון מנשה תמך בזיכוי והסביר כי השוטר נמנע ככל יכולתו ממגע ולא חתר לו[13]
ערבים אזרחי ישראל סובלים הן משיטור יתר והן מתת שיטור. בהפגנות ערבים מדווחים על התנהגות ברוטלית של המשטרה במקביל כמעט ואין טיפול בפשיעה מאורגנות[8] ובאלימות נגד נשים ביישובים הערבים.[14]
ארצות הברית
בארצות הברית השחורים מהווים 13% מהאוכלוסייה, אך בשנת 2012 31% מהאנשים שנהרגו על ידי המשטרה. ב-2017, אחוז ההרוגים השחורים ירד ל-25%.[15] היסטוריונים וחוקרים אחרים טוענים כי שיטור יתר כלפי אפרו-אמריקאים והיספנים קשור להיסטוריה האמריקאית. שורשי שיטור היתר מגיעים לעבדות ולפערים גזעיים.[16]