הטיל הוא גרסה של הסקאד-B. ההערכה היא כי איראן רכשה 4 משגרי סקאד B וכ-54 טילים מלוב וסוריה בין השנים 1986–1985 במטרה להשתמש בטילים כנגד עיראק בהפצצת בירתה, בגדד, שנמצאת 130 ק״מ מגבול איראן, במסגרת מלחמת איראן עיראק. השימושים הראשונים בטיל היו במהלך חודש מרץ 1985; בשנה זו נורו כ-14 טילי סקאד לעבר יישובים וערים בעיראק. כ-100 טילים נוספים נרכשו מקוריאה הצפונית (שם מכונה הטיל ״הוואסונג 5״) עד שנת 1988. הערכת דוחות המודיעין היא כי במסגרת עסקה זו הוקם מפעל לייצור טילים מסוג סקאד B הנקראים ״שיהאב-1״ באיראן, שהגיעה לכדי יכולת ייצור עצמאית של הטיל בין השנים 1988–1994 בארבעה מתקני ייצור שונים.[1][3]
שימוש מבצעי
מפת ״מלחמת הערים״ ממלחמת איראן עיראק, המלחמה בה בוצע השימוש המרבי בטילי שיהאב-1. באדום מסומנים אתרים שהותקפו באמצעות טילי שיהאב וסקאד
איראן ביצעה שימוש מבצעי בטילי הסקאד B שרכשה בשנות ה-80 במסגרת מלחמת איראן עיראק כנגד ערים ויישובים בעיראק. מהשיגורים הראשונים במרץ 1985 ועד 1988 שיגרה כ-100 טילים, ביניהם טילי ההוואסונג 5 הקוריאנים עליהם מבוסס השיהאב-1. במהלך שנות ה-90 בוצע שימוש נרחב בטילי השיהאב-1 כנגד מחנות של ארגון המוג'אהדין ח'לק בעיראק. ב-18 באפריל 2001 שוגרו על מחנות הארגון בין 30 ל-60 טילים במטח שערך כשלוש שעות.[2][4]
כיום, על פי הערכות מודיעין, קיימים כ-200 טילי שיהאב-1 בשמישות מבצעית באיראן.[2] במסגרת תרגיל צבאי שערכה ב-2011 הוכיחה כי יש לה יכולת שיגור של מספר טילי שיהאב-1 במטח וכי, בנוסף למשגרים ניידים, קיימים גם משגרים נייחים תת-קרקעיים.[5]
.svg)
