קיפניס נולד בראשון לציון כבן בכור ללוין ומרים קיפניס (בתו של אחד ממייסדי המושבה דב חביב לובמן). הוא נחשב לילד הראשון בארץ ישראל בעל השם שי. לאחר לידתו עברה המשפחה לתל אביב שם למד. לאחר מספר שנים החל האב לבנות את ביתו בראשון לציון. בשנת 1935 הסתיימה בניית הבית והמשפחה חזרה למושבה למרות פטירתה של אימו באותה שנה[2]. לאחר המעבר עבר קיפניס ללמוד בכפר הנוער בן שמן[3].
בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח והוצב לפלוגה א' של הגדוד הראשון שם היה מעורב בפעילות בעמק יזרעאל ועמק הירדן. ב-1945 השתתף בפריצה למחנה המעצר בעתלית וליווה את המעפילים במסע ליגור[4]. במלחמת העצמאות הוצב לפקד על היאחזות הפלמ"ח "ג'יב יוסף" (שהפכה לימים לקיבוץ עמיעד). בהמשך השתתף בקרבות על משמר הירדן ובבלימת הסורים. נפצע בניסיון הפריצה למנרה הנצורה.
לאחר סיום המלחמה גויס קיפניס לצה"ל ושירת בתפקידי פיקוד ומטה בנח"ל שם הגיע לדרגת סא"ל והשתחרר ב-1970.
לאחר שחרורו מצה"ל עבד קיפניס במועצת רמת השרון במספר תפקידים (מנהל מחלקת תרבות, נוער וספורט במועצת העיר, חבר מזכירות מועצת הפועלים, חבר הנהלת רשת המתנ"סים, יו"ר רשת המרכזים הקהילתיים, יו"ר הסתדרות הגמלאים ברמת השרון, חבר המועצה המקומית ועוד).
משפחתו
קיפניס היה הבכור להוריו ולאחריו נולדה אחותו ניצה ב-1930. לאחר מות אימו ב-1935 נשא אביו בשנית את דבורה קרסנוב. ב-1959 נשא קיפניס לאשה את ציונה יזרעאלי בת קיבוץ עין חרוד, שהייתה אלמנת הטייס עמרי אריאב, ואימץ את בנה ירום אריאב[5]. לזוג נולדו 2 בנות: מילי ולימור. המשפחה גרה ברמת השרון ובשנת 2005 הוענק לקיפניס תואר יקיר העיר[6]. קיפניס נפטר ב-2 בנובמבר 2014 ונקבר בעין חרוד.
