שחייה צורנית או שחייה אמנותית היא ענף ספורט המשלב שחייה ומחול במים, לצלילי מוזיקה. ברוב התחרויות, לרבות האולימפיאדה, מתחרות נשים בלבד, והתחרויות הן במקצים של יחידות, זוגות וקבוצות. באליפויות קנדה וארצות הברית מתחרים גם גברים, ובניגוד לרוב ענפי הספורט, אין הפרדה בינם לבין הנשים, והם משתתפים באותם מקצים. את המונח 'שחייה צורנית' טבע השחיין נורמן רוס[1].
הענף החל להתפתח בקנדה בראשית המאה ה-20, ותחרויות רשמיות נערכות מאז 1952. הוא הפך לראשונה לספורט אולימפי באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). באולימפיאדות הראשונות בהן נערכו תחרויות אלה בלטו השחייניות האמריקאיות והקנדיות, אך מאז אולימפיאדת סידני (2000) עברה השליטה בענף לשחייניות הרוסיות, שזכו בכל מדליות הזהב שחולקו מאז.
התחרויות נערכות בבריכות שעומקן המינימלי 3 מטרים, ובשטח של 12 X 12 מטרים. השחייניות מבצעות שני סטים של תרגילים, באחד עליהן לכלול אלמנטים מסוימים (התרגיל הטכני), והשני הוא בסגנון חופשי (התרגיל החופשי). הציון שניתן להן משלב את בחינת הטכניקה של ביצוע התרגילים (40% מהציון) וההופעה האמנותית (60% מהציון), ובכלל זה הסינכרוניזציה בין השחייניות לבין עצמן ובינן לבין המוזיקה. גם להבעתן ולהופעתן של השחייניות יש חשיבות - בגדי הים שלהן מעוצבים, ולעיתים הן מופיעות כשהן מאופרות. הציונים הם בסולם של 1 עד 10. משך התרגילים נע בין שתי דקות (למשתתפות יחידות בתרגיל הטכני) לבין ארבע דקות (לקבוצה בתרגיל החופשי).
זוגות מעורבים
לראשונה בהיסטוריה, התקיימה במסגרת אליפות העולם שנערכה בקאזאן, רוסיה2015 תחרות בשחייה אמנותית לזוגות מעורבים נשים וגברים. לתחרות יוצאת הדופן נרשמו שישה זוגות, מטורקיה, יפן, רוסיה, איטליה, אוקראינה וארצות הברית. כאשר ארצות הברית ורוסיה זכו כל אחת במדליית זהב ובמדליית כסף, ואילו נבחרת איטליה זכתה ב-2 מדליות ארד.
