שזיף קרסייה (שם מדעי: Prunus spinosa, Prunus carasia), מוכר גם בשמות שזיף סורי, שזיף קווקזי, שזיף הדובדבן ושזיפון, הוא צמח בעל פרחים ממשפחת הורדיים. השזיף גדל באופן טבעי באירופה, מערב אסיה, וצפון מערב אפריקה, והובא על ידי בני אדם לניו זילנד, טזמניה, ולחוף המזרחי של צפון אמריקה.
תיאור
הקרסייה גדל על שיח גדול (ולפעמים על עץ קטן) המכוסה בקוצים, וגובהו כחמישה מטרים. שמו הלטיני של המין, spinosa, מגיע מהמילה הלטינית לקוץ, spina. פרחיו הלבנים של הצמח, שקוטרם 1.5 ס"מ מופיעים באביב. עלי הצמח מופיעים זמן קצר לאחר הפריחה, והם עגולים, אורכם 2–4.5 ס"מ, ורוחבם 1.2-2 ס"מ[2]. הצמח הוא הרמאפרודיט, ומואבק בעזרת חרקים. האנדוקרפ שבגלעין הפרי מכיל שאריות ציאניד.
שימושים
מפירות הצמח ניתן לייצר משקאות חריפים, ריבות, פשטידות וחמוצים. בנוסף לשימושים אלה בפרי, הצמח עצמו משמש לעיתים על מנת ליצור גדר חיה. בין היתר, משמש מיץ הפרי להכנת יין פורט מזויף. בבריטניה הפרי משמש להכנת סלו ג'ין, ובנווארה שבספרד הוא משמש להכנת הליקרפאצ'אראן(אנ'). ליקר דומה, בשם épine, מיוצר גם בצרפת, כאשר במחוזות מסוימים בצרפת, לדוגמה אלזס, הוא משמש להכנת הליקר eau de vie de prunelle, ובאיטליה הוא משמש להכנת הליקר בארגנולינו. לעיתים מיץ הפרי משמש גם לתיבול וודקה. הפרי משמש גם להכנת צ'אטני, או כתוספת לתה[3]. קיימים תיעודים לשימושים מוקדמים בפרי, כאשר על יד המומיה של אצי, איש הקרח, שמת בין 3239 לפנה"ס ו-3105 לפנה"ס, נמצאו פירות הקרסייה[4].
עץ הקרסייה יכול לשמש כעץ הסקה שבוער לאט, עם מעט עשן[5]. גזעי הצמח שימשו להכנת מקלות הליכה ואלות, שמוכרות באירלנד בשם shillelagh, ושימשו באופן מסורתי ביחידות האיריות שבצבא הבריטי. לפי רש"י, שרף העץ, לו הוא קרא בשמו הצרפתי פרוניי"ל, שימש בתקופת התלמוד להכנת דיו[6].
איור של הבוטניקאי הגרמני אוטו וילהלם ת'ום(אנ'), 1885
