לרגל פעילותו הציונית נדד אביה של שושנה, דב בר בורוכוב, בין בירות אירופה. בין היתר השתתף בקונגרס הציוני השביעי שנערך בשנת 1905 בבזל. לפני נסיעתו לקונגרס נשא לאשה את ליובה, בת למשפחת רבנים שלמדה שפות באוניברסיטת מוסקבה. בתום הקונגרס המשיך בנדודיו בין רוסיה לבין הבירות השונות. בשנת 1909 הגיע לווינה ושהה בה עם אשתו ליובה עד לשנת 1914. בשנת 1912 נולדה להם שושנה בווינה.
שושנה למדה בגימנסיה הרצליה וסיימה את לימודיה במחזור י"ח של הגימנסיה בקיץ 1930. מצבם הכלכלי של ליובה בורוכוב ושני ילדיה היה קשה, ושושנה, שרצתה להמשיך בלימודיה באוניברסיטה, נחלצה לעזרה וחיפשה מקום עבודה. בעזרתו של יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, השיגה שושנה עבודה כפקידה במרכז החקלאי. להשלמת הכנסתה נתנה שיעורים באנגלית לילדי השכנים וכתבה כתבות ורשימות בענייני נשים בעיתון דבר.
באותה תקופה חיזר אחריה המשורראלכסנדר פן, אך היא דחתה את חיזוריו אחרי שעמדה על הרגלי השתייה שלו ושמעה על חוסר נאמנותו לנשים.
הסופר רם אורן תיאר בספרו "ימים אדומים" את סיפור אהבתם של וילקין ושושנה. ההיסטוריוניתדניאלה רייך, שספרו של רם אורן התבסס בין היתר על מחקר שערכה על קשריהן של נשים יהודיות עם קצינים בריטים, סיפרה לאתר ynet: "המילה פיקציה יכולה להתפרש כמשהו מצוץ מן האצבע, ובמקרה הזה אני מעדיפה להתייחס לזה כאל פיתוח ספרותי. הקשרים בין שושנה בורוכוב לתומאס וילקין הם עובדה, אבל אנחנו לא יודעים למשל איך הם הכירו אז פה אפשרנו לעצמנו לדמיין. הפרטים המהותיים בספר מדויקים, אבל כל מה שקשור לאווירה ולזרימה סיפורית שלא מהותי להיסטוריה ולא משנה אותה, הוא חלק מכתיבה ספרותית."[1]
גרסתו של רם אורן בספרו על נסיבות ההיכרות היא כי לראשונה פגש וילקין את שושנה בורוכוב כאשר בסוף השבוע הראשון לשירותו ביפו יצא עם חבריו לסייר ברחובות תל אביב. הם נכנסו לבית הקפה "תרשיש" ששכן מול קזינו גלי אביב. שושנה ישבה ליד שולחן עליו כתבה מאמר לעיתון דבר. שושנה משכה את תשומת לבו והוא ניגש להתוודע אליה, אך היא דחתה אותו מעליה, כשנתיים לאחר מכן הוא נתקל בה שנית במרץ 1933 בנשף פורים תרצ"ג של ברוך אגדתי שנערך בקולנוע עדן. הוא ניגש אליה, הזכיר את פגישתם הקודמת, וניסה לקשור אתה שיחה, אך היא הגיבה בקרירות. לאחר גמר התוכנית האמנותית החלה התזמורת בנגינה ומשתתפי הנשף החלו בריקודים. וילקין חזר אל שושנה והזמין אותה לרקוד איתו. לאחר היסוס היא נענתה. תוך כדי הריקוד קשר עמה שיחה. כשנוכח שהאנגלית שלה מצוינת, שאל אותה אם תוכל ללמד אותו את השפה העברית בתשלום. שושנה השיבה כי תחשוב על כך ותודיע לו על החלטתה במכתב שתשלח אליו לפי כתובתו שימסור לה. כעבור ימים אחדים שיגרה אליו מכתב בו הודיעה לו על הסכמתה ללמדו עברית והזמינה אותו לביתה. כך החל קשר הזוגיות ביניהם שנמשך אחת עשרה שנים עד להריגתו על ידי לח"י בשנת 1944.
קצין בבולשת
לאחר מספר חודשי לימוד אצל שושנה הגיע וילקין לרמת שליטה טובה בעברית. הוא נהג לשבת בבתי קפה יחד עם יהודים ולאסוף כך מידע רב. וילקין נחשב במשטרה הבריטית כקצין מצטיין וקיבל שלושה עיטורי הצטיינות. בשנת 1938 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת הבריטית בתל אביב. כקצין בולשת השולט בעברית, נחשב וילקין כאויב מסוכן במיוחד של ארגוני המחתרת אשר העריכו את כישוריו וחששו ממנו. וילקין היה מעורב בחקירתם בעינויים של חברי האצ"ל ולח"י ובמעצר מטה האצ"ל בשנת 1939, והיה יד ימינו של קצין הבולשת ג'פרי מורטון, אשר ב־12 בפברואר1942רצח ביריית אקדח את מפקד לח"י אברהם שטרן (יאיר).
בכל אותה עת הלכו והתהדקו קשריו עם שושנה. דבר הקשר ביניהם היה ידוע ברבים, ושושנה קיבלה על כך איומים בעל פה ובכתב. אחיה דוד לא ידע את נפשו, משום ששידר בשירות הקשר של ההגנה וחשש שווילקין יסגיר אותו. מנהל המרכז החקלאי דרש ממנה לנתק את קשריה עם וילקין, וכשסירבה, פיטר אותה מעבודתה. מקור פרנסתה היחיד נותר שיעורי האנגלית שנתנה לילדי השכנים.
הריגתו של וילקין
בשנת 1943 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת בירושלים כאחראי על המחלקה היהודית. הוא התגורר במתחם הכנסייה האורתודוקסית הרומנית ברחוב שבטי ישראל בירושלים ובני הזוג לא הצליחו להיפגש תכופות כמקודם, אך אהבתם עמדה במבחן והם החליטו להינשא.
אנשי לח"י המשיכו לעקוב אחרי וילקין בירושלים במטרה להורגו כנקמה על רצח יאיר. ב־29 בספטמבר 1944 הצליחו האורבים לירות בווילקין בלב ירושלים ליד הכנסייה הרומנית ולהורגו.
את דבר מותו בישרו לשושנה רופא וקצין שהגיעו לביתה. לשמע הבשורה התעלפה שושנה והרופא הזריק לה זריקת הרגעה.
בינואר 2024 הוקרן בישראל סרט הקולנוע "שושנה", שהופק באנגליה ב-2023 עם אירינה סטרשנבאום בתפקיד שושנה בורוכוב ועם דאגלס בות' בתפקיד תומאס וילקין[2][3]. הבמאי הבריטי מייקל וינטרבוטום (אנ') לא קרא את "ימים אדומים", לדבריו כדי להימנע מדמיון בין הסרט לבין הספר, אלא שאל את בני משפחתה של בורוכוב, אבל תשובתם הייתה ששושנה לא דיברה איתם על וילקין, ולא חלקה איתם זיכרונות מהקשר. עקב כך בחר וינטרבוטום בחופש יצירתי כשביים וצילם את הסרט באיטליה.[4]
חייה לאחר מות וילקין
שושנה בורוכוב בהלוויית בר בורוכוב בבית הקברות כנרת באפריל 1963, מאחורי אחיה דוד האומר קדיש. לימינה עומדת בתה, ולימין בתה עומד בעלה ארתור במגבעת. מימין לדוד עומדת אמה ליובה, ולימינה עומדים דוד בן-גוריון וזלמן שזר, יו"ר הוועד הציבורי להעלאת הארון מקייב. מאחור, בין בן-גוריון לשזר נראים בתו ובנו של דוד, ומאחוריהם נראית אמם. למעלה נראית גולדה מאיר, שרת החוץ
לאחר מותו של וילקין הגיעה לשושנה האבלה הזמנה ממפקד הבולשת ג'יילס לבוא ללשכתו לפגישה עמו. בפגישה הציע לה ג'יילס לנסוע לאנגליה להיפגש עם הוריו של וילקין. היא נעתרה לבקשה ומפקד הבולשת ארגן את נסיעתה. היא הגיעה לבית הוריו של וילקין בעיר אלדבורו (אנ'), שם פגשה את הוריו ואחותו של וילקין וסיפרה להם על הקשר שלה עם וילקין. אחותו של וילקין הציעה לה להישאר ולגור באלדבורו, אך היא דחתה את ההצעה ושבה לארץ ישראל.
בשנת 1945 נישאה שושנה לארתור שטראוס, יהודי שנולד בגרמניה בשנת 1901 ועלה לארץ ישראל בשנת 1935, שאותו הכירה בעת שנתנה לו שיעורים פרטיים בעברית. בשנת 1948 נולדה לבני הזג בת, שנישאה לשאול משעל[5], ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 1994 נפטר ארתור, ובשנות חייה האחרונות התגוררה בבית אבות בכרמיאל, שם נפטרה. נקברה לצד בעלה במטולה.
לקריאה נוספת
רם אורן, ימים אדומים, הוצאת קשת, 2006.
דן יהב, דמו בראשו: רציחות פוליטיות והוצאות להורג על ידי יהודים בתקופת היישוב, הוצאת המחבר, 2010.
Nachman Ben-Yehuda, Political Assassinations by Jews, University of New York Press, 1992
יהודה קורן, "אהובת הקצין האנגלי", דבר השבוע, 28 בנובמבר 1986.
