PROFILPELAJAR.COM

שושלת נמאניץ'
**Немањић**
מדינה	סרביה
בית האב	שושלת ווקאנוביץ'
תארים	נסיכים גדולים ("וליקי ז'ופן") ; מלכים ("קראל") ; קיסרים ("צאר") ; מלך סרמיה;
מייסד	סטפן נמאניה
השליט האחרון	סטפן אורוש החמישי
תקופת השושלת	1166–1371 (כ־205 שנים)
אתניות	סרבית
ענפים	דייאנוביץ' ; לזרוביץ' ; ברנקוביץ'

שושלת נמאניץ' או בית נמאניץ'(בסרבית:באותיות קיריליות:Немањићи בלטיניות מותאמות -Nemanjić) הייתה השושלת החשובה ביותר של סרביה בימי הביניים. היא שלטה בנסיכות, אחר כך בממלכה ואחר כך בקיסרות הסרבית וכללה בין השנים 1371-1166 תריסר מונרכים. ^[1] אבי השושלת היה סטפן נמאניה, בן לענף הצעיר של שושלת ווקאנוביץ' (1166-1101).אחרי נמאניה כל המונרכים של השושלת השתמשו בשם-התואר "סטפאן" כשם פרטי. תחילה נשאו בני השושלת את התואר נסיך גדול והחל משנת 1217 שנת הכתרתו של סטפן המוכתר הראשון, עלתה מדינתם לדרגת "ממלכה". ב-1219 תחת שלטונם של בני נמאניץ' קמה הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. ב-1346 סטפן אורוש הרביעי דושאן הכתיר את עצמו כ"קיסר הסרבים והיוונים " והארכיבישופות של סרביה עלתה לדרגת פטריארכיה.^[2] שלטון השושלת נמשך עד 1371 כשמת סטפן אורוש החמישי (1371-1365) שהיה חסר ילדים.^[3] הקיסרות הסרבית התפרקה עם מותו ומגנאטים אזוריים השתלטו על הפרובינציות השונות. הנציגים האחרונים של שושלת נמאניץ' היו איוואן אורוש,^[4] שליט תסליה, שעדיין קרא לעצמו "קיסר הסרבים והיוונים" ומת בסביבות 1422 או 1423,כמו כן אחיו הצעיר סטפן אורוש, שליט פרסאלוס. השושלת שרדה רק דרך הקו הנשי בתוך כמה שושלות סרביות אחרות.^[5]

רקע

לפי המינוח הביזנטי, הסלאבים שבקרבת האימפריה הביזנטית חיו ב"אדמות הסלאביות" הקרויות "סקלאביניה", בהתחלה מחוץ לפיקוח הביזנטי ועצמאיות. עמם נמנו גם הסרבים. במאה ה-8 השושלת ולסטימירוביץ הקימה את הנסיכות סרביה. ב-822 סרביה הרחיבה את שליטתה אל חלק גדול מדלמטיה .^[6] הנצרות אומצה כדת רשמית בסביבות 870. באמצע המאה ה-10 הישות המדינית הסרבית התבססה כקונפדרציית שבטים שהתפשטה מחופי הים האדריאטי אל הנהרות נרטווה, סאווה, מוראבה והאגם סקאדר..^[6] אחרי מותו של השליט האחרון משושלת הוולסטימירים, הביזנטים סיפחו את האזור ושלטו בו כמאה שנה, עד שנת 1040 כשמרדו הסרבים באזור דוקליה בהנהגת שושלת וויסאבלייביץ'. (פומוריה).^[6] ב-1091 השושלת ווקאנוביץ' הקימה את הדוכסות הגדולה הסרבית שבסיסה בנסיכות הגדולה של רשקה, זגוריה. שתי הישויות התמזגו מחדש ב-1142.^[6] ב-1166 סטפאן נמאניה עלה על כס הנסיכות, אירוע הנחשב לציון דרך בהקמת ממלכת סרביה מימי הביניים, תחת שלטונם של בני נמאניץ'. ^[6]

סרביה בימי שלטון השושלת נמאניץ'

בימי הביניים סרביה הגיעה לשיאה בימי השושלת נמאניץ'. הממלכה הסרבית הוכרזה ב-1217 והובילה לידי הקמת הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. בשנת 1219. באותה שנה פרסם סאבה הקדוש את נומוקאנון שלו.^[7] ב-1346 הצאר סטפאן דושאן הכריז על הקיסרות הסרבית. בימי שלטונו, סרביה הגיעה לשיאה הטריטוריאלי, הפוליטי והכלכלי.^[6] סטפאן דושאן ראה את עצמו כיורש של האימפריה הביזנטית וקיסרותו הייתה המדינה החזקה בבלקן באותן השנים. דושאן הפעיל סוג של חוקה מקיפה, הידועה כקודקס דושאן, סלל דרכים חדשות, וחיזק את כלכלת המדינה. הזהות הפוליטית הסרבית בימי הביניים עוצבה במידה רבה על ידי שלטון השושלת והישגיה, ונתמכה וטופחה על ידי הכנסייה האורתודוקסית השלישית. ^[8] סטפן דושאן ניסה לארגן יחד עם האפיפיור מסע צלב נגד הטורקים שהתחילו לאיים על אירופה,^[9] אבל הוא מת באופן פתאומי בדצמבר 1355.^[10] במקומו עלה לשלטון בנו סטפן אורוש החמישי המכונה "החלש", כינוי שהתאים כבר גם למצב הקיסרות., שהידרדר לאט להתפוררות פאודלית.^[11] התחיל עידן תחת סימן האיום החדש: האימפריה העות'מאנית שהתפשטה מאסיה לאירופה, וכבשה את ביזנטיון ומדינות אחרות בבלקן.

המונרכים

שושלת נמאניץ' שלטה באדמות סרביה בין בערך 1166 ל-1371

תמונה

תואר
שם

שנות המלוכה

הערות

^{נסיך גדול}
סטפן נמאניה

1166-1196

נמאניה הוא מייסד האפונים של השושלת. הוא החזיר את השליטה הסרבית על שטחים מסביב, כולל דוקליה, חום וטרבוניה. בשנותיו האחרונות. הצטרף לבנוIn his last years, hהנזיר סאבה והתנזר. לימים הוכר כ"סימאון הקדוש" בעקבות הנסים הרבים שיוחסו לו אחרי מותו..
הערה: דוקליה, זחומליה וטרבוניה נכבשו מחדש. נמאניה הוכרז לנסיך גדול של סרביה.

^{נסיך גדול}
ווקאן נמאניץ'

1202-1204

בנו הבכור של סטפאן נמאניה. בסביבות 1190 הוא שלט כנסיך גדול על אזורי דוקליה, דלמציה (זחומליה), טרבוניה, טופליצה וחבוסנו". הוא היה היורש ההתחלתי המשוער, אולם בשעת התפטרותו ב-1166, בחר אביו בסטפאן "המוכתר הראשון" במקומו. אחרי מות נמאניה התחיל ווקאן במזימות נגד אחיו. הוא מצא עזרה בהונגריה ויחד איתה אילץ את סטפן להימלט לבולגריה. הוא שלט כבן חסות של הונגריה, דבר שבלט בתואר המלך ההונגרי אימרה כ"מלך סרביה". הוא ויתר על כס המלכות ב-1204 והסתפק בניהול אחוזתו. מאוחר יותר קיבל מחילה מאחיו השלישי, סאבה הקדוש.

^מלך
סטפן המוכתר הראשון

1196-1202
1204-1228

בנו השני של נמאניה. כשאביו פרש ב-1196, והתנזר, סאבה ירש את התואר "נסיך גדול". שלטונו התחיל במאבקו נגד אחיו ווקאן, שגירש את סטפן לבולגריה. קאלויאן, הצאר של בולגריה, שלח לו צבא קומני בתמורת שטחים במזרח.

המשבר הגיע לקצו כאשר תיווך סאבה בין האחים וושלטונו של שטפן התחזק. סטפן הוכתר כ"מלך" ב-1217. כשסאבה השיג את האוטוקפליה, הוא התמנה לארכייייבישוף של סרבים. ב-1219 סרביה השיגה את העצמאות.

^מלך
סטפן ראדוסלב

1228–1233

בן של סטפן המוכתר הראשון. בעת שלטון אביו הוא שלט בזחומלייה. כמו כן כיהן כמושל זטה. יחד עם אביו הקים את מנזר ז'יצה. אביו התפטר ב-1227 בגלל מחלה, והתנזר. רדוסלב הוכתר על ידי דודו סאבה, ארכיבישוף סרביה. נישואיו לנסיכה הביזנטית אנה דוקנה אנגלינה התגלה ככל כך לא פופולרי שערער את סמכותו, הוא איבד את נאמנות האנשים וב-1223.

^מלך
סטפן ולדיסלב

1233–1243

בן של סטפן המוכתר הראשון. הוא ירש ב-1233 את הכתר מאחיו ראדוסלב ושלט למשך עשר שנים, לפני שהודח על ידי אחיו הצעיר אורוש. הוא המשיך לשלוט בזטה. הדגם הראשון של דגל סרביה נמצא באוצרו

^מלך
סטפן אורוש הראשון

1243–1276

בן של סטפן המוכתר הראשון. היה יורשו של אחיו ולדיסלב. חיזק את הסחר עם דוברובניק ועם קוטור וביסס התחלה של שגשוג כלכלי. ב-1253 ניהל מלחמה נגד דוברוניבק, ב-1254 חתם הסכם שלום איתה, ובשנות ה-1260 חידש את המלחמה עד 1268.פנה מיד להונגריה וכבש את מאצ'ווה. אולם נפל בשבי ההונגרי וחתם על שלום עם המלך ההונגרי אישטוואן החמישי, הסכם שהתלווה בנישואי בנו הבכור דרגוטין עם קתרינה, בתו של המלך ההונגרי. לפיהכללים, דרגוטין נועד להיות יורשו אבל אורוש העדיף להוריש את הכתר לסטפן מילוטין, בנו הצעיר. הודח על ידי דרגוטין ב-1276. 1276.

^מלך
סטפן דרגוטין

1276-1282
1282-1316

בנו של סטפן אורוש הראשון. הוא הדיח את אביו בעזרת הממלכה ההונגרית (היה נשוי לקתרינה, בת המלך אישטוואן החמישי של הונגריה) אחרי קרב גאצקו. ב-1282 נפצע וויתר על השלטון לטובת אחיו הצעיר מילוטין. המשיך לנהל את ממלכת סרם שבירתה הייתה בלגרד. מילוטין שדרג את היחסים עם הקיסר ביזנטי וסירב להעניק את השלטון לוולדיסלב השני (בנו של דרגוטין), מה שגרם לפיצול הממלכה הסרבית.

דרגוטין המשיך לשלוט בגבול הצפוני בברית עם הונגריה, ובשנותיו האחרונות חידש את הקשר עם סרביה, כבן חסות שלה.

^מלך
סטפן מילוטין

1282–1321

בנו של שטפן אורוש הראשון. הוא ירש את אחיו דרגוטין. מיד עם עלייתו לכס המלוכה יצא למקדוניה וכבש את צפונה עם העיר סקופיה שהפכה לבירתו. המשיך במסעו הצבאי לתוך אדמות בולגריה, וכבש גם את צפון אלבניה עם העיר קוואלה. כבש גם את וידין בבולגריה ומאוחר יותר את דורס באלבניה. אחרי חוזה שלום עם הביזנטים ב-1299 ניהל מלחמת ירושה עם דרגוטין. מילוטין עזר לביזנטים נגד הטורקים העות'מאנים בקרב גליפולי שהסתיים בניצחון. אחרי מות דרגוטין סיפח את רוב השטחים שהיו בשליטת אחיו, כולל בלגרד. באותה שנה ניסה בנו סטפן דצ'אנסקי להדיח אותו והוגלה לקונטנטינופול. ב-1319 ההונגרים כבשו את כל האדמות שהיו בשליטת דרגוטין פרט לברוניצ'בו.

הערה: חבל סרם (סירמיה) הפכה לעצמאית ושבראשה עמד בנו של דרגוטין, סטפן ולדיסלב השני apparent:

	^{מלך סרם ("מלך הסרבים" )} סטפן ולדיסלב השני	1316-1325	בנו של דרגוטין.

^מלך
סטפן קונסטנטין

1321-1322

בנו הצעירשל מילוטין, מובס ב-1322 על ידי אחיו הגדול סטפן דצ'אנסקי

^מלך
סטפן דצ'אנסקי
מדצ'אני

1322–1331

אחיו הגדול של סטפן קונסטנטין.

^{קיסר
↑מלך}
סטפן דושאן
"החזק

1331-1355

בנו של סטפן דצ'אנסקי. היה מצביא מיומן מאוד. כשהיה בן 20 הביס את בוסניה ואת בולגריה. מכיוון שאביו לא היה טוב בניהול המלחמות, דושאן הדיח אותו מהשלטון. דושאן כבש מהביזנטים אדמות רבות עד לפלופונסוס והכפיל את שטח ממלכתו. ב-1346 הכתיר את עצמו כ"קיסר". תחת שרביטו האימפריה הסרבית פרחה. ב-1349 העניק לה סוג של חוקה - הקודקס של דושאן.

^קיסר
סטפן אורוש החמישי
החלש"

1355–1371

בנו של סטפן דושאן, הוכתר כמלך ראשקה (1365-1346) אחרי מות דושאן ב-1355 ירש את התואר כקיסר. כונה "החלש" בגלל משילותו החלשה),

Note: ניסיונות לתפוס את השלטון (קיסרים בתואר):

	^{דספוטות אפירוס ותסליה} סימאון אורוש	דודו של אורוש החמישי. התמנה למושל באזורי הדרום-מערביים שנכבשו ב-1348 ושלט עד 1355,כאשר גיסו ניקפורוס השני אורסיני חזר וגייס תומכים. ניקפורוס נרצח ב-1359 וסימאון חידש את שלטונו עד מותו ב-1371. ב-1356 הוא הכריז את עצמו "קיסר הסרבים והיוונים", בניגוד לרצון האצולה מסרביה וממקדוניה. אחרי פלישה בלתי מוצלחת לזטה, הוא ויתר על השאיפה לשלוט בסרביה.
	^{שליט אפירוס ותסליה} יובאן אורוש	בנו של סימאון אורוש. ירש את אביו כ"קיסר הסרבים והיוונים" ושלט בחלק מאפירוס ותסליה { 1370-1373 לפני שפרש והתנזר. ב-1384-1385 סייע לאחותו, הקיסרית מריה אנגלינה דוקנה פלאולוגינה למשול באפירוס (היא הייתה אלמנתו של דספוט אפירוס, תומאס השני פרליובוביץ' 1367–1384).

קישורים חיצוניים

סמל השושלת נמאניץ' כפי שנמצא באוסף סמלי האצולה במנזר פויניצה

מדיה וקבצים בנושא שושלת נמאניץ' בוויקישיתוף

שושלת נמאניץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

לקריאה נוספת

Dušan T. Bataković (dir) Histoire du peuple serbe, Lausanne, L'Âge d'Homme, 2005
John Beckwith - Early Christian and Byzantine Art (2nd ed.). Harmondsworth: Penguin. 1986 ISBN 0300052960
Sima Ćirković - The Serbs. Malden: Blackwell Publishing. ISBN 9781405142915
John Van Antwerp Fine The Late Medieval Balkans: A Critical Survey from the Late Twelfth Century to the Ottoman Conquest. Ann Arbor, Michigan: University of Michigan Press.1994 ISBN 0-472-08260-4 .

Andrija Veselinović, & Radoš Ljušić, Српске династије 2001, Platoneum