שבר בקרסול (באנגלית: ankle fracture) הוא מצב של שבירת עצםקרסול אחת או יותר. התסמינים עשויים לכלול כאב, נפיחות, חבורות וחוסר יכולת ללכת על הרגל. שבר בקרסול עלול להוביל לסיבוכים כמו נקע גבוה בקרסול, תסמונת המדור, ירידה בטווח התנועה ואיחוי לא טוב של העצם.[1]
לאחר איחוי השבר בקרסול, קיימת בעיה של חולשת שרירים ואיבוד טווח תנועה עקב המניעה מתנועה עד להחלמת השבר. בנוסף, במהלך הפציעה עלולות להיפגע גם רצועות המייצבות את המפרק, הדבר עלול להקשות על השיקום בגלל ירידה ביציבות של המפרק ושל הגוף לשלוט בו באמצעות השרירים שמסביבו.
שיקום טוב של הקרסול מותנה בחזרה מהירה לתנועה תקנית של המפרק ושליטה טובה של השרירים עליו.[2]
סימנים ותסמינים
סימנים ותסמינים
תסמינים של שבר בקרסול יכולים להיות דומים לאלה של נקעים בקרסול, אם כי בדרך כלל הם חמורים יותר. נדיר מאוד שמפרק הקרסול מתנתק, לנוכח פגיעה ברצועה בלבד, אך לעיתים שבר יכול לגרום לניתוק חלקי או מלא של עצם הטאלוס. בנוסף לכאב ייתכנו תסמינים נוספים כגון:
לעיתים, במקרה של שבר פתוח, העור נקרע ולאחר הניתוח אינו חוזר למצבו המקורי. שבר פתוח עלול לגרום לזיהום.
אבחון
בבדיקה קלינית חשוב להעריך את מיקום הכאב המדויק, טווח התנועה ובמצב של שבר עם פריקה (יציאת המפרק ממקומו) חשובים גם מצב העצבים וכלי הדם. חשוב למשש את עצמות הקרסול וכך לזהות האם קיים שבר בסמיכות לאחת מהעצמות הקרסול. הערכת פגיעות בקרסול כתוצאה משבר מבוצעת על פי חוקי אוטווה לקרסול, מערכת כללים אשר פותחה למזעור צילומי רנטגן מיותרים.
רנטגן
בצילומי רנטגן ניתן בדרך כלל להבחין במרב השברים. בצילום בודקים אילו פטישונים (העצמות בקרסול) נשברו ואת מידת התזוזה שלהם. צילום רנטגן יכלול 3 כיוונים - אחורי, קדמי וצידי.
סיווג
קיימות מספר דרכים לסיווג שברים בקרסול:
סיווג לאוג' הנסן - השברים מסווגים על בסיס מנגנון הפציעה ובהתאם למיקום בכף הרגל ולכוח המעוות (לדוגמה, סיבוב עליון חיצוני).
סיווג דניס ובר - השברים מסווגים לפי רמת שבר הפיבולה הצידית (לדוגמה, סוג א - מתחת לרצועה הסינדרמוטית, סוג ב - בגובה הרצועה, סוג ג - מעל הרצועה) תוך הערכת הפגיעה בסינדרוזיס והקרום הבין גזעי.
סיווג הרשקוביצי - השברים מסווגים על ידי רמת השברים בפטישון הפנימי.
סיווג רואדי אלגאוור - השברים מסווגים על פי רמת השברים של עצם הפילון.[3][4]
סוגי שברים
שבר בעצם הפילון - שבר בצד החיצוני של עצם השוקה, המחוברת למפרק הקרסול.
שבר תוך מפרקי - פגיעה במשטחים ה-תוך מפרקים, כלומר סחוס שבתוך המפרק.
שבר של עצמות השוק - בקצה הפנימי של מפרק הקרסול.
ייתכנו מצבים בהם שתי עצמות נשברות, במקרה זה השבר נקרא גם שבר בימלאולרי. לעיתים מדובר בשלושה מקומות בהם נוצרו השברים ובמקרה זה השבר נקרא גם שבר טרימלאולרי.
טיפול
טיפול פיזיותרפיה
במקרים בהם העצם לא תוכל לחזור למקומה ולאחות את עצמה, למשל שבר פתוח, יהיה צורך בניתוח. לאחר הניתוח זמן המנוחה בדרך כלל הוא בין 1–2 שבועות. במקרים קלים יותר, השלב הראשון בטיפול יהיה קיבוע הקרסול וזמן האיחוי הכללי של העצם יהיה בין 4–8 שבועות.
פיזיותרפיה
לרוב, מומלץ לעבור טיפול פיזיותרפי לאחר מנוחה, גם במקרה של ניתוח וגם במקרה של איחוי עצמי של הגוף. שלבי הטיפול הפיזיותרפי:
השלב הראשון במסגרת הטיפול הפיזיותרפי צריך למלא שלוש מטרות מרכזיות:
הפחתת מידת החומרה של הכאב באמצעות הידרותרפיה, עיסוי, קירור האזור ועוד.
הורדת הנפיחות במקום הפגיעה בקרסול וברקמות שמסביבו. על ידי הפחתת הנפיחות יופחת גם הכאב במקביל.
שיפור טווח התנועה של הקרסול - חזרה לטווח תנועה המשמש לתפקוד היום יומי של המטופל.
ללא סיום השלב הראשון לא ניתן להתקדם הלאה בתהליך השיקום.
לשלב השני במסגרת הטיפול הפזיותרפי קיימות ארבע מטרות מרכזיות:
שלב הביניים עשוי להימשך בין 1–2 חודשים. בשלב הזה המטופל לא אמור לחוות כאב, ההתמקדות היא בעיקר בשיפור תפקוד המפרק, ההליכה, עלייה וירידה במדרגות ושיפור בחלוקת המשקל בין הרגליים.
בשלב הסיום של תהליך השיקום המטרה היא להגיע למצב של תפקוד נורמלי ואופטימלי של הקרסול כמו שהיה לפני השבר. [5]
אפידמיולוגיה
מספר המקרים הכללי של שבר בקרסול הוא בערך 187 ל-100,000 בכל שנה ואילו אצל ילדים מדובר על בערך 100 מקרים ל-100,000 בכל שנה. החל משנות ה-90 חלה עלייה במספר המקרים כתוצאה מהגדילה במספר האנשים באוכלוסייה המבוגרת שעוסקים באתלטיקה. השבר הנפוץ ביותר הוא שבר של עצמות השוק - בין 60 ל-70 אחוזים שוברים את אחת מעצמות השוק, 15-20 אחוזים שוברים שתי עצמות שוק ואילו 7–12 אחוזים שוברים שלוש עצמות שוק. אחוז השברים בקרסול דומה בין גברים לנשים, אך אצל גברים שיעור השברים אצל נערים הוא הגבוה ביותר ואילו אצל נשים שיעור השברים בגילאי 50–70 הוא הגבוה ביותר.[6] שבר בקרסול מהווה כ-15% מכלל סוגי השברים.[7]
