ערך זה עוסק בהתנהגות מתחום המשפט הפלילי. אם התכוונתם למונח מתחום דיני הנזיקין, ראו עוולת הרשלנות.

במשפטים, רשלנות היא התנהגות שבמהלכה אדם גרם נזק מבלי שהיה מודע לטיב מעשיו, לנסיבות, או לתוצאות המזיקות של התנהגותו, כאשר האדם הסביר היה יכול להיות מודע לפרטים אלו בנסיבות דומות. שלא כבדיני הנזיקין, במשפט הפלילי אין די ברשלנות כדי להטיל אחריות פלילית, אלא אם יש הוראה מפורשת בחוק המתייחסת לעבירה הנדונה^[1].

משמעות הרשלנות היא שהאדם לא היה מודע בפועל לאחד מרכיבי היסוד העובדתי, ובכל זאת מטילים עליו אחריות, משום שאדם מהיישוב יכול היה להיות מודע לאותו רכיב (מודעות בכוח). עם זאת, במקרה שאפשרות גרימת התוצאה (צפיוּת) היא בגדר סיכון סביר, לא תוטל אחריות פלילית.

הקריטריונים הנמדדים הם אובייקטיביים, ומתעלמים ממחשבותיו וכוונותיו הספציפיות של הנאשם.

מאחר שהרשלנות היא יסוד נפשי חריג, נאשם ברשלנות עומד בדרגה מוסרית נוחה יותר מאשר נאשם שפעל מתוך מחשבה פלילית, והוא מהווה סיכון פחוּת. לפיכך משפט פלילי בגין עבירה שבוצעה ברשלנות, הוא יוצא דופן ונערך רק בשל עבירות שאינן מסוג פשע (עד שלוש שנות מאסר).

ערך מורחב – האדם הסביר

המבחן לקביעת התנהגות רשלנית הוא מבחן "האדם הסביר", כלומר האם אדם מן היישוב יכול היה להביא בחשבון את קיומו של אותו רכיב של היסוד העובדתי. לדוגמה, אם איש משאיר גרוטאות בחצר, אך אדם מן היישוב יכול לצפות שילדים עלולים לשחק בגרוטאות ולהיחבל, אותו איש יכול להיחשב כמי שהתנהג ברשלנות. באחד המקרים בית המשפט העליון אף עשה שימוש במחקרים מסקנדינביה לצורך קביעה שהתנהגות מסוימת לא הייתה ננקטת על ידי אדם מן היישוב, ושהנאשם, שהתנהג תוך אי-נקיטת הזהירות המתבקשת בהתאם למחקרים.

המושג "רשלנות פושעת" אינו מונח משפטי, אלא מונח לשוני המצביע על התנהגות רשלנית במידה מוגברת, או בנסיבות מחמירות.

הרשלנות היא מעין "סל" שלתוכו מכניסים תיאורים שונים של אירועים שמהווים התנהגות רשלנית מסוגים שונים. כלומר אין עבירות פליליות שהן עבירות רשלנות כשלעצמן, אלא יש עבירות שאפשר לבצע אותן ברשלנות, לדוגמה: המתה, גרימת חבלה, וכדומה. כאמור, על פי סעיף 21(ב) ו-90ב לחוק העונשין, עבירות שהיסוד הנפשי שלהן הוא מסוג רשלנות, עונש המקסימום עבורן הוא 3 שנות מאסר.

ערך מורחב – עבירות המתה בישראל

קיימים מספר חוקים המגדירים את עבירות ההמתה ברשלנות וקובעים מדרגי ענישה בהתאם לחומרת המעשה. סעיף סעיף 304 לחוק העונשין קובע כי גרימת מוות ברשלנות עונשה עד שלוש שנות מאסר. סעיף זה נשאר במתקונותו גם לאחר תיקון 137 לחוק העונשין.

בשנת 2019 חוקק התיקון 137 לחוק העונשין שקבע מדרגי עבירה חדשים לעבירות ההמתה, בתיקון זה נוספה (בין היתר) עבירת 'המתה בקלות דעת' היוצרת מדרג חומרה מיוחד לעברות ההמתה שנעשו שלא בכוונה תחילה ועונשה נקבע ל־12 שנות מאסר.

רוב עבירות התנועה ובפרט עבירות שגרמו לתאונות דרכים, מתבצעות בגלל רשלנותו של הנהג או של אחד המעורבים בתאונה שנמצא אשם בה, לדעת בוחני המשטרה.

לדוגמה: תאונת דרכים שהתרחשה בצומת נגרמה בגלל "אי מתן זכות קדימה" - המשטרה קבעה שנהג רכב א' לא נתן זכות קדימה לנהג רכב ב', למקום שהוצב תמרור שחייב אותו לתת זכות קדימה. המשטרה מאשימה את נהג א', בבית המשפט לתעבורה, בעבירות התנועה הבאות:

• נהיגה בחוסר זהירות
• אי ציות לתמרור מתן זכות קדימה
• גרימת חבלה או נזק לאחר

הנהג מואשם בכך שנהג בצורה רשלנית, ביצע את עבירות התנועה הללו וגרם לתאונת-הדרכים. התביעה המשטרתית תצטרך להוכיח שהנהג היה רשלן או פזיז. הנפגע, נהג רכב ב', יוכל לתבוע בבית משפט אזרחי את נהג א', בהתאם לדיני הנזיקין (דינים העוסקים בגרימת נזק שבין אדם לחברו), על-כך שנהג ברכבו ברשלנות, פגע בו וגרם לו נזקים.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רשלנות

• פורום רשלנות מקצועית, באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל
• רשלנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)