רפואת שיניים דיגיטלית (באנגלית: Digital dentistry) היא השימוש בטכנולוגיות או במכשירים דנטליים המשלבים רכיבים דיגיטליים או נשלטים על ידי מחשב. באמצעות טכנולוגיות אלו ניתן לבצע פרוצדורות דנטליות שלא באמצעות שימוש בכלים מכניים או חשמליים. השימוש ברפואת שיניים דיגיטלית יכול לייעל את ביצוע ההליכים הרפואיים המבוצעים באמצעות המכשור המכני (באמצעותו מבוצעות רוב הפרוצדורות הנפוצות כיום), הן מבחינת האבחון והן מבחינת הטיפול והשחזור. כמו כן, רפואת השיניים הדיגיטלית מייצרת דרכי טיפול ולימוד חדשות שהצורך בהן עלה בעקבות העלייה בכמויות ההליכים המבוצעים, דרישות המטופלים ואיכותם העולה של הטיפולים המוצעים כיום. הפרופסור הצרפתי פרנסואה דוראט נחשב לחלוץ פיתוח תחום רפואת השיניים הדיגיטלית, אשר המציא יישומים דנטליים ל-CAD ו-CAM בתחילת שנות השבעים.
טכנולוגיות ברפואת שיניים
נעשה שימוש בטכנולוגיות רבות בתחום רפואת השיניים הדיגיטלית, הן המשמשות את התחום באופן בלעדי והן טכנולוגיות שנעשה בהן שימוש גם בתחום זה בנוסף לתחומים רפואיים אחרים. להלן דוגמאות לטכנולוגיות מסוגים אלו:
בעבר, צילומי רנטגן היוו כלי מרכזי בעת הערכת המצב האוראלי של המטופל אך לקו בחסר עקב הצגת התמונה בדו מימד, ובכך הציגו מידע חלקי. בעקבות כך, התפתחה טכנולוגיית המצלמות הפנים האוראליות (IOCs), אשר מאפשרות לרופא השיניים לראות תמונה נקייה של פנים השן. בדומה לגודל של מראה דנטלית (המראה בה רופא השיניים משתמש בעבודתו השוטפת), למצלמה הפנים אוראלית יש מצלמה זעירה אשר מסוגלת לזהות יותר עצמים בשן מבחינה תלת־ממדית מאשר צילומי רנטגן המייצרים תמונה דו־ממדית בלבד. לדוגמה, באמצעות מצלמה פנים אוראלית ניתן לזהות מיקומים מדויקים וגדלים של נגעי עששת ("חורים בשיניים" כפי שנהוג להגיד), שיניים סדוקות, שחיקת שן נרחבת וכו'.
כתר שנבנה באמצעות טכנולוגיית CAD-CAM
טכנולוגיית CAD/CAM
סורקים פנים אוראליים וטכנולוגיית CAD/CAM (שפירושה computer aided design/computer aided manufacturing) מאפשרים ליצור תבנית דנטלית ממוחשבת תלת־ממדית ושתלים מסוימים באופן כמעט מיידי. תבנית דנטלית של מטופל היא תבנית נגטבית שנלקחת ממטופל באמצעות הנחת גבס או גומי על גבי הלסתות, המאפשרת לראות באופן ברור יותר את המבנים האנטומיים הקשים ואת הרקמות הרכות אשר מצויים בלסתות ובכך ליצור במהירות שחזורי שיניים קבועים ללא צורך בשחזור זמני עד ליצירת הקבוע באמצעות תוכנת מחשב ומחרטה שולחנית[1][2]. באמצעות הסורק, התהליך ליצירת מודל של המבנים האנטומיים של לסתות המטופל נעשה באופן מהיר יותר, דיגיטלי, ומדויק בהרבה.
השוואת גוונים
באופן מסורתי, רופאי שיניים משתמשים במדריך כתוב בו ישנם גוונים שונים רווחים של שיניים כאשר הם מעוניינים להבין את גוון השן המדויק של המטופל לצורך טיפולים דנטליים מסוימים. מדובר בדרך עבודה לא יעילה ואיטית הנעשית בזמן שהמטופל שוכב בכיסא הטיפולים, המועדת לתוצאות לא מדויקות עקב תפישה שגויה לעיתים של גוני על ידי העין האנושית הממוצעת. במחקרים שבוצעו עלה כי המצלמה האוראלית מצליחה לזהות גוונים ברמה זהה כמעט מבחינה סטטיסטית לזו של ספקטרופוטומטר[3]. מבחינה קלינית, כיום נעשה שימוש במצלמה אוראלית במספר קטן של פרוצדורות דנטליות, והשימוש אף תורם לייעול התקשורת בין רופא השיניים למעבדת השיניים איתה הוא עובד בכל הנושא של גוני השן.
מדפסות תלת מימד
בשנות ה-2010 החל שימוש נרחב במדפסות תלת־ממדיות בתחום רפואת השיניים, ונראה כי טכנולוגיות אלו הפכו למבוקשות מאוד בקרב רופאי השיניים ומעבדות השיניים. כיום נעשה שימוש בסטריאוליטוגרפיה (SLA- טכנולוגיה למיצוק חומר פולימרי נוזלי, על פי תמונה מסוימת[4]) ובעיבוד אור דיגיטלי (DLP) על מנת להבטיח את דיוק התוצרים. החומרים בהם נעשה שימוש בסטריאוליטוגרפיה הם מלחים שונים שהוכנסו בתהליך כימי לתערובת של חומר פולימרי לשימוש דנטלי, העוברים ייצוב והקשייה באמצעות אור אולטרה סגול[5][6]. רופא השיניים יכול להשתמש בטכנולוגיה זו בעצמו בשטח מרפאתו, ללא צורך במעבדת שיניים, דבר שמקצר את תהליך הטיפול בצורה משמעותית. על אף שהתחום עוד נחשב בחיתוליו, ניתן לראות יישום קליני של הדפסה תלת־ממדית של התוצרים הבאים:
בתהליך עששתי נפגעים מבנים ורקמות בחלל הפה כתוצאה מדה-מינרליזציה של השן והצטברות חיידקים. פגיעות אלו מובילות לשינויים אופטיים של החלל הפגוע, אשר באמצעות פלואורסצנט מיוחד (Quantitative light-induced fluorescence) השן הפגועה נסרקת והתמונה מעובדת לצורך אמידת היקף הנזק[7].
שימוש במציאות מדומה ורבודה בהדרכת מתלמדים
מציאות מדומה היא סימולציה של סביבה, המתבצעת באמצעות מחשב, קונסולה ייעודית או טלפון נייד, באופן הנותן למשתמש אשליה כי הוא נמצא בסביבה מציאותית אותה מדמה המחשב. כמו כן, מציאות רבודה משלבת אלמנטים וירטואליים המתמזגים עם הסביבה האמיתית בזמן אמת ובאופן אינטראקטיבי ללא החלפת המציאות באופן מוחלט על ידי המציאות המדומה. ניתן לראות כיום שימוש בטכנולוגיות אלו בהכשרת מתמחים ומתלמדים ברפואת שיניים. באמצעות טכנולוגיות אלו, המתלמדים יכולים לתרגל שימוש בטכניקות דנטליות ופרוצדורות בצורה הקרובה והדומה ביותר לתרגול על מטופלים אמיתיים, כפי שתוכניות הכשרת רופאי השיניים מחייבות. כמו כן, הטכנולוגיה מאפשרת למתלמדים לקבל משוב בזמן אמת ולבצע תיקונים ושינויים באם ידרשו[8]. יעילותה של שיטת לימוד זו הוכחה במספר מחקרים קליניים, אך כיום מעטים בתי הספר לרפואת שיניים שהנחילו למידה באמצעות טכנולוגיות אלו כחלק מתוכניות הלימוד המובנות[9].
