רכבת הדואר התת-קרקעית בלונדון הוקמה בתחילת המאה ה-20 על ידי הדואר המלכותי הבריטי במטרה לייעל את העברת דברי הדואר בין בתי המיון הגדולים בעיר לונדון. הרכבת, שפעלה ללא נהג, נסעה על מסילה צרה ברוחב של 61 ס"מ בתוך מנהרה תת-קרקעית שנחפרה לאורך 10.5 ק"מ תחת רחובותיה העמוסים של לונדון. בשיאה עצרה הרכבת בשמונה תחנות לאורך הקו, והובילה מדי יום בין מרכזי המיון כארבעה מיליון דברי דואר. שינויים טכנולוגיים וארגוניים שהתרחשו עם הזמן הובילו בשנת 2003 להוצאתה של רכבת הדואר משירות. כיום משמש חלק מקו רכבת הדואר התת-קרקעית כאטרקציה לתיירים, ומהווה חלק ממוזיאון הדואר הבריטי.[1]
הרקע להקמת רכבת הדואר
אחת מתחנות רכבת הדואר התת-קרקעית של לונדון ובה חונה קרון נוסעים שנבנה בשנת 2016 כחלק מחידוש המערכת והסבתה לאטרקציה תיירותית המשווקת על ידי מוזיאון הדואר בלונדון.מפת רכבת הדואר התת-קרקעית כפי שתוכננה בשנת 1911. התוכנית המקורית הצביעה על אפשרויות להרחבה עתידית של הקו המרכזי, אולם הרחבות אלו לא נבנו עקב העלות הגבוהה שהייתה כרוכה בכך.[2] מפגש של מנהרת גישה לתחנה (משמאל) עם המנהרה הראשית. אחד מקרונות רכבת הדואר התת-קרקעית (קרון מספר 803) מן הדגם שנבנה בשנת 1930 (שמור במרכז הרכבת של בקינגהאמשייר).אחד מקרונות רכבת הדואר התת-קרקעית מן הדגם שנבנה בשנת 1980 (שמור במוזיאון הדואר בלונדון.)
בתחילת המאה ה-20 גבר עומס התחבורה ברחובות לונדון, דבר שהכביד על עבודת הדואר והקשה מאוד את האפשרות לשנע ביעילות את כמויות הדואר הגדולות שטופלו בבתי המיון.[3]
בשנת 1908 יצאה משלחת של מהנדסים מטעם הדואר המלכותי לבחון את רכבת הדואר שנבנתה בעיר שיקגו שבארצות הברית. אמצעי תחבורה זה שימש כמודל לעיצוב הפתרון עבור בעייתם של אנשי הדואר בלונדון.[3]
בשנת 1911 הוצעה תוכנית לסלילת מסילת ברזל תת-קרקעית אשר תקשר בין בתי המיון הגדולים של הדואר הפזורים ברחבי לונדון. קצהו המערבי של קו הרכבת נקבע בבית המיון הראשי של אזור פדינגטון, סמוך לתחנת הרכבת פדינגטון, וקצהו המזרחי נקבע בבית המיון הראשי הממוקם בשכונת וייטצ'אפל.[3] לאורך 10.5 הק"מ של קו הרכבת תוכננו שמונה תחנות, כשהגדולה שבהן נועדה לשרת את בית המיון המרכזי של לונדון שבמאונט פלזנט (אנ').[3]
הקמת הרכבת הדואר
בחוזה להקמת קו הרכבת התת-קרקעית זכתה חברת ג'ון מוולם ושו"ת (אנ'), שהייתה אז אחת מחברות הבנייה הגדולות בבריטניה. חציבת המנהרה החלה בפברואר 1915 באמצעות קדיחת שורה של פירים לאורך הקו המתוכנן. לצורך הקמת המנהרה השתמשו הבנאים בשיטת קירוי ותמיכה[4] שפותחה על ידי ג'יימס הנרי גרייטהד (אנ') כשלושים שנים קודם לכן. שיטה זו אפשרה להתקדם במהירות במלאכת החציבה ולהגביל את הצורך בחציבה ידנית רק למקומות בהן התחברה המנהרה אל תחנות הרכבת.[5]
בשנת 1917 הושעו העבודות להקמת רכבת הדואר עקב מחסור בכוח אדם ובחומרי בנייה, וחודשו רק בתום מלחמת העולם הראשונה.[5] בחודש יוני 1924 החלה העבודה על הנחת מסילות הברזל בתוך המנהרות, בשנת 1925 עסקו הבולים בפריסת מערכות החשמל והשליטה, ובחודש פברואר 1927 הושלמה בניית קטע המסילה הראשון במערב העיר.[5] לקראת חג המולד של שנת 1927 שימשה רכבת הדואר להובלת החבילות שנשלחו לרגל החג, ובחודש פברואר 1928 החלה הרכבת להוביל את המכתבים בין בתי המיון בלונדון.[5]
מבנה מנהרות רכבת הדואר
קוטר המנהרה העיקרית היה שני מטרים ושבעים סנטימטרים. היא נחצבה בעומק של כ-21 מטרים מתחת לפני השטח, והכילה שתי מסילות ברזל זו לצד זו. כל אחת מתחנות הרכבת הורכבה משתי מנהרות מקבילות בקוטר של שבעה מטרים ושישים סנטימטרים, אשר נחפרו במפלס גבוה יותר, קרוב יותר לפני השטח. המנהרה הראשית חוברה אל התחנה במנהרה מקשרת שקוטרה שני מטרים ועשרה סנטימטרים, בה נסללה מסילת ברזל בודדת. המנהרה המקשרת נחפרה בשיפוע של 1:20, אותו טיפסה רכבת הדואר בדרכה ממפלס המנהרה הראשית אל מפלס התחנה (הגבוה יותר) וירדה חזרה ביציאה מן התחנה אל מפלס המנהרה הראשית. שיפוע המנהרה המקשרת סייע להאט את הרכבת לקראת העצירה בתחנה ולהאיץ אותה ביציאה מן התחנה חזרה למסילה המרכזית.[5]
בכל אחת מן התחנות הותקנו מעליות ומסוע, אשר נועדו לאפשר העברה מהירה של דברי הדואר מבית המיון שעל פני השטח אל עומק התחנה של הרכבת התת-קרקעית. הקמת התחנות במפלס הקרוב לפני השטח סייע לקצר את זמן העברת מיליוני דברי הדואר אל הרכבת התת-קרקעית וממנה אל בית המיון.[6]
קרונות רכבת הדואר
על מסילת הברזל התת-קרקעית הופעלו קרונות חשמליים מיוחדים אשר נעו בין התחנות ללא נהג. לאורך השנים נבנו ארבעה דגמים של קרונות לטובת רכבת הדואר.[7] חלק מן הקרונות שומרו והם מוצגים במוזיאונים שונים ברחבי בריטניה.[8][9]
קרונות משנת 1927
כחלק מן ההפעלה הראשונה של רכבת הדואר נבנו תשעים קרונות מיוחדים אשר פעלו בשלשות על המסילה. הקרונות סומנו במספרים הסידוריים 591 עד 680. בתוך זמן קצר התברר כי קרונות אלו היו קטנים מידי להעברת נפח הדואר העצום שטופל בבתי המיון, והם נטו להתקלקל לעיתים תכופות. הם הוצאו משירות בשנת 1930 והוחלפו בקרונות חדשים שנבנו באותה שנה.[7] קרון אחד מקבוצה זו (קרון מספר 601) נותר במחסני הדואר במאונט פלזנט.[9]
קרונות משנת 1930
בשנת 1930 הוזמנו 50 קרונות רכבת חדשים שהחליפו את הקרונות הבעייתיים משנת 1927. קרונות אלו היו גדולים יותר והתגלו כאמינים לתפעול. בשנת 1936 הוזמנו 10 קרונות נוספים מדגם זה.[7]
הקרונות מן המודל של 1930 נותרו בשירות שנים רבות, וחלקם פעלו עד להשבתת רכבת הדואר בשנת 2003.[7]
שבעה קרונות מן המודל הזה נותרו במוזיאונים שונים ברחבי בריטניה.[9]
קרונות משנת 1962
בשנת 1962 נבנו שני קרונות ממודל חדש כאב טיפוס לבחינת יעילותם. אחד הקרונות התקלקל ויצא משירות בשנת 1967, והקרון השני נותר בשירות עד לסגירת קו הרכבת בשנת 2003.[7]
קרונות משנת 1980
בשנת 1980 הוזמנו 34 קרונות חדשים, במטרה להחליף חלק מן הקרונות שנבנו בשנת 1930 והתבלו עם השנים. קרונות אלו סומנו במספרים סידוריים 501 עד 534. הקרונות הוצאו משימוש עם השבתת רכב הדואר בשנת 2003.[7]
פעילות רכבת הדואר
רכבת הדואר קיצרה משמעותית את זמן העברת הדואר בין מרכזי המיון הגדולים בעיר לונדון. נסיעה בין בתי הדואר המרכזיים שברחובות העיר הפקוקים לאורך עשרת הקילומטרים בין מערב לונדון למזרחה עשויה הייתה להימשך בשעות העומס כשעתיים ויותר, בעוד שרכבת הדואר עברה את המרחק הזה בחצי שעה.
הרכבת נעה ללא נהג תוך פיקוח ושליטה מרכזיים של חדר הבקרה. לכל אחת מן התחנות שלאורך המסילה הגיעה רכבת מידי מספר דקות כשהיא עמוסה בעגלות מיוחדות ועליהן סימון ברור. עובדי הדואר שעל הרציף פרקו ממנה את העגלות הטעונות בדברי דואר המיועדים להם והטעינו על הרכבת את העגלות המיועדות לתחנות האחרות שלאורך הקו.[10][11]
הפסקת השימוש ברכבת הדואר
לאורך השנים חלו שינויים נוספים במיקום בתי המיון הגדולים בלונדון, והם הפסיקו לקבל שירות מן הרכבת התת-קרקעית. בתחילת שנות ה-2000 חישבו מנהלי הדואר ומצאו כי עלות המשך השימוש ברכבת הדואר התת-קרקעית גבוהה פי חמישה מעלות שינוע דברי הדואר במשאיות. בחודש אפריל 2003, במועד בו פעלו רק שלוש מתוך שמונה התחנות המקוריות, הודיע דובר הדואר המלכותי כי רכבת הדואר התת-קרקעית תפסיק לפעול בסוף חודש מאי 2003.
ההודעה הובילה לגל של מחאות מצד ארגוני העובדים שהאשימו כי חוסר היעילות של ההובלה ברכבת נובע מהקטנה מכוונת של כמות דברי הדואר שהופנו על ידי הנהלת הדואר להובלה ברכבת. עיריית תמכה גם היא בהמשך הפעלת הרכבת, אולם המחאות לא הועילו.[12]
רכבת הדואר התת-קרקעית של לונדון הושבתה ביום 31 במאי 2003.[13]
חידוש חלקי של רכבת הדואר
בחודש אוקטובר 2013 הודיע מוזיאון הדואר הבריטי (אנ') על כוונתו לפתוח לציבור חלק מתוואי המסילה התת-קרקעית. העבודות לשיפוץ המנהרה החלו בשנת 2014, ובשנת 2016 הותקנה במנהרה רכבת תיירותית מיוחדת שנבנתה במיוחד לשם כך.[14][15] החל משנת 2017 מוזיאון הדואר מציע לציבור[16] להצטרף לסיור רכוב שנמשך כרבע שעה לאורך מסלול של קילומטר בקרונות החדישים של הרכבת התת-קרקעית.[17][18]
.jpg)
.jpg)
_Railway_(Mail_Rail)_Car_(2).jpg)
