רודזיה נשלטה בהתאם לצ'ארטר מלכותי החל משנת 1890 על ידי חברת דרום אפריקה הבריטית. תחת שלטונה, החלו הבריטים ליישב את המקום ולייסד בו מערכות של מנהל ושליטה. בשנת 1923, לאחר שחוותה דרומה של רודזיה את הגעתם של אלפי מתיישבים לבנים, הוכרז אזור זה כמושבתרודזיה הדרומית. במקביל, כשנה לאחר מכן, הוכרזה השטח הצפוני כישות נפרדת בשם פרוטקטורטרודזיה הצפונית. את הגבול בין שטחי ישויות מדיניות אלו אשר היו תחת שליטתה של האימפריה הבריטית קבע נהר הזמבזי. בשנים הבאות, בעוד הועמקה משנה לשנה הקולוניזציה של רודזיה הדרומית, רודזיה הצפונית נשארה חסרת נוכחות בריטית בולטת. בשנת 1953, החליטו הבריטים לאחד את רודזיה הדרומית, רודזיה הצפונית וניאסלנד (מלאווי של ימינו) ולהקים תחתיהן את הפדרציה של רודזיה וניאסלנד. איחוד זה לא צלח, ועשור לאחר מכן, בשנת 1963, הפדרציה התפרקה והישויות השונות חזרו למצב ענייניהן הקודם.
לקראת אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, על רקע תהליכי הדה-קולוניזציה אשר חוותה אפריקה, שאפו הבריטים להעניק לרודזיה עצמאות. לפיכך, בשנת 1964 הם העניקו לרודזיה הצפונית עצמאות מדינית, ועל חורבותיו של הפרוטקטורט הוקמה הרפובליקה של זמביה. בעוד מתן העצמאות לרודזיה הצפונית היה פשוט יחסית, כאשר רצו הבריטים לעשות זאת בחלקה הדרומי הם נתקלו בקשיים שונים. בראש ובראשונה היה זה המיעוט הלבן ברודזיה הדרומית, אשר מנה באותה העת כרבע מיליון בני אדם שהם קרוב ל-8% מכלל האוכלוסייה. הלבנים ברודזיה הדרומית חששו שמתן עצמאות לארצם תהפוך אותם למיעוט הנשלט על ידי הרוב השחור במדינה. לכן, זמן לא רב לפני שבריטניה תכננה להעניק את השלטון ברודזיה הדרומית לרוב השחור, הכריזו הלבנים באופן חד-צדדי על עצמאות מדינתם החדשה, העונה לשם רודזיה. תחת מדינה זו, קיימו הלבנים המקומיים את שלטונם על הרוב השחור, באופן הדומה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה שכנתם הגדולה מדרום. הבריטים, כמו שאר מדינות העולם, סירבו להכיר באופן רשמי בחוקיות העצמאות של רודזיה, וראו בה מושבה מורדת. כעבור כחמש עשרה שנה מעת הקמתה, כתוצאה מתהליכים שונים לרבות סנקציות בינלאומיות וחוסר ההצלחתה להכריע מלחמה עקובה מדם כנגד האוכלוסייה השחורה, נפלה המדינה בשנת 1979. באותה השנה העביר המיעוט הלבן את השלטון לידי הרוב השחור, אשר תחת חסות בריטית הקים כעבור שנה את הרפובליקה של זימבבואה.