PROFILPELAJAR.COM

רוברט פרוסט
Robert Frost
לידה	26 במרץ 1874; סן פרנסיסקו, ארצות הברית
פטירה	29 בינואר 1963 (בגיל 88); בוסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Old Bennington Cemetery
מקום מגורים	The Frost Place, Robert Frost House, ניו המפשייר
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, דארטמות' קולג', תיכון לורנס
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	צפונית לבוסטון, Collected Poems of Robert Frost, רכס נוסף, אילן עדות, West-Running Brook, מרווח בהרים, ניו המפשייר, A Masque of Reason
תקופת הפעילות	מ-1913
הושפע מ	תומאס הרדי, רוברט בראונינג, ראלף וולדו אמרסון, ג'ון קיטס, ויליאם בטלר ייטס, עזרא פאונד, רוברט גרייבס, ויליאם וורדסוורת'
בן או בת זוג	Elinor Miriam Frost
פרסים והוקרה	פרס פוליצר לשירה (1924); פרס בולינגן (1962); מדליית אמרסון-תורו (1958); עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1953); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (31 בינואר 1961); משורר הקונגרס (1958); מדליית הזהב של הקונגרס (1960); פרס פוליצר לשירה (1937); פרס פוליצר לשירה (1931); מדליית רוברט פרוסט (1941); פרס פוליצר לשירה (1943); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'; פרס ראסל לוינס לשירה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד ;
חתימה

רוֹבֶּרְט לִי פְרוֹסְט (בשם מלא באנגלית: Robert Lee Frost;‏ 26 במרץ 1874 – 29 בינואר 1963) היה משורר אמריקני הנחשב בעיני רבים כאחד מחשובי המשוררים בשפה האנגלית. במהלך חייו זכה בארבעה פרסי פוליצר והשתתף בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי. ידוע בסגנונו הפשוט והישיר ובתיאוריו המרגשים של נופי ניו-אינגלנד שבצפון-מזרח ארצות הברית. מבין שיריו המוכרים ביותר הם "הדרך שלא נבחרה" ו"תיקון חומה" (ראו "גדרות טובות יוצרות שכנים טובים").

ביוגרפיה

ילדות

פרוסט נולד בשנת 1874 בעיר סן פרנסיסקו לאיזבל מודי, בת למשפחה ממוצא סקוטי ולוויליאם פרסקוט פרוסט הבן, צאצא למהגרים אנגלים שנחתו בניו המפשייר בשנת 1634. לאחר מות אביו כשפרוסט הצעיר היה בן 11, משפחתו העתיקה את מגוריה ללורנס שבמדינת מסצ'וסטס בקרבת הורי אביו.

בגרות

פרוסט התחיל לימודים במכללת דרטמות' בשנת 1892 אך עזב לאחר פחות מסמסטר וחזר למסצ'וסטס, שם הוא התפרנס מהוראה ומעבודות מזדמנות. בשנת 1894 הוא מכר את השיר הראשון שלו, "פרפר שלי" (My Butterfly),^[1] לשבועון בניו יורק תמורת $15. בעקבות הצלחה זו, הוא ביקש מחברת-נעוריו אלינור מרים וייט להינשא לו. היא סרבה מפני שרצתה לסיים את לימודיה, ובדיכאונו נסע פרוסט לביצה הגדולה שבמדינת וירג'יניה, אולי במחשבה להתאבד שם. הוא חזר לאחר זמן קצר, ולבסוף פרוסט ווייט נישאו בדצמבר 1895. נולדו להם שישה ילדים, אשר ארבעה מהם נפטרו במהלך חייו של פרוסט.

פרוסט ואשתו עסקו בהוראה בבתי-ספר עד לשנת 1897. לאחר מכן, פרוסט החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד, אך הוא עזב שוב לאחר שנתיים ערב לידת בנו השני. סבו קנה לו חווה במדינת ניו המפשייר, שם חי פרוסט למשך תשע השנים הבאות. פרוסט לא הצליח כחקלאי, אך בתקופה זו הוא כתב שירים רבים שהפכו אחר כך למפורסמים.

בשנת 1912, כשהיה בן 38, נסע פרוסט עם משפחתו לבריטניה, שם הוא פרסם את שני ספרי השירה הראשונים שלו והכיר לראשונה את עזרא פאונד. בשנת 1915 פרוסט חזר עם משפחתו להתיישב בחווה בפרנקוניה שבניו-המפשייר, לאחר שספריו הראשונים הקנו לו מידה מסוימת של פרסום. משנת 1916 עד שנת 1938 הוא עבד כפרופסור באוניברסיטת אמהרסט תוך כדי המשך כתיבה.

לאחר מות אשתו בשנת 1938, פרוסט התחיל מערכת יחסים מורכבת עם קיי מוריסון אשר שימשה לו כמזכירה וכיועצת.

ב-1960 הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס, אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.

בינואר 1961 הקריא פרוסט את שירו "המתת בשלמות" בטקס ההשבעה של הנשיא ג'ון פ. קנדי. קנדי העריץ את פרוסט, שכמוהו היה יליד ניו אינגלנד, על אף שפרוסט היה שמרן מוצהר בעמדותיו הפוליטיות והזדהה עם המפלגה הרפובליקנית, היריבה למפלגתו של קנדי. בשנת 1962 נסע פרוסט לברית המועצות כשליח אמנותי רשמי מטעם ארצות הברית.

פרוסט נפטר בינואר 1963 מסיבוכים בעקבות ניתוח פרוסטטה. הוא נקבר בבנינגטון שבמדינת ורמונט.^[2]

יצירות

שיריו של פרוסט מתאפיינים בסגנון פשוט וטבעי, ונאמר עליו שהוא "הפך את שפתם של האנשים הפשוטים לשירה". הוא מרבה להשתמש בתיאור הנופים וההווי של אזור ניו-אינגלנד שם בילה את מרבית חייו. כמעט כל שיריו כתובים במקצב ורובם בחריזה. פרוסט לעג לסגנון החופשי שנקטו משוררים אמריקאיים בני תקופתו כגון קרל סנדברג.

מבין שיריו המפורסמים ביותר הם "אש וקרח",^[3] "הדרך שלא נבחרה", "החוצה, החוצה--", "עצי-לבנה", "עצירה ליד חורש בערב מושלג", ו"תיקון חומה".

ספרי שירה

רצונו של נער (1913)
צפונית לבוסטון (1914)
מרווח בהרים (1916)
ניו המפשייר (1923)
פלג זורם מערבה (1928)
רכס נוסף (1936)
אילן עדות (1942)
סנה צריח (1947)
בקרחת היער (1962)

מחזות

מסכת הגיון (1945)
מסכת רחמים (1947)

תרגומים לעברית

ראובן אבינעם (עורך ומתרגם), מבחר שירת אמריקה: אנתולוגיה, תל אביב תשי"ד, 403-395.
חנה ניר (מתרגמת), בתום קטיף התפוחים/ רוברט פרוסט, ישראל תשס"ג.
אשר רייך (עורך), הנשיקה מבעד למטפחת: מבחר השוואת תרגומי שירה, תל אביב תשס"א, 173-168.
שמואל שתל (מתרגם), אש וכפור: מבחר שירים/ רוברט פרוסט, תל אביב תשכ"ט.
עדנה אולמן-מרגלית, הדרך שלא נבחרה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2002.
מתרגמים שונים, הדרך שלא נבחרה (פורום לתירגום באתר נענע).
עדנה אולמן-מרגלית, תיקון חומה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2003.
אמיר אור (עורך ומתרגם), 'השביל שלא נבחר' בתוך 'הליקון - המיטב / שירת עולם 2006
רונן סוניס, יש משהו שלא אוהב חומות, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2024

קשרים לישראל

ב-13 במרץ 1962, כשנה לפני מותו וכשנה לאחר השתתפותו בטקס ההשבעה של הנשיא קנדי, נשא פרוסט באוניברסיטה העברית את הרצאת החניכה בסדרת הרצאות פאליי בתרבות ובציוויליזציה של אמריקה, במסגרת החוג ללימודים אמריקנים באוניברסיטה העברית. בתחילת הרצאתו, הכריז פרוסט בבדיחות הדעת שהוא אינו מתכוון לדבר על תרבות אמריקנית, אלא להיות תרבות אמריקנית. פרוסט הרצה במשך כשעתיים, ובסופן זכה למחיאות כפיים סוערות.

בשנת 1999, ראש ממשלת ישראל דאז אהוד ברק התחיל במסע שכנועים בעד הקמת גדר בין ישראל לפלסטינים. כאסמכתא לרעיון, ברק נהג לצטט משירו של פרוסט "תיקון חומה" (שיר על שני חקלאים שכנים המתקנים ביחד חומה משותפת), אשר מופיעה בו האמירה "גדרות טובות יוצרות שכנים טובים". אמירה זו הוזכרה בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני כבר משנת 1989, אך הציטוט החוזר-ונשנה של ברק גרם לדיונים בעיתונאות ובמעגלים אחרים על השאלה: מהו תפקיד האמירה בשירו של פרוסט, או במילים אחרות: האם פרוסט מסכים או לא מסכים עימה? רבים ציינו שהדובר בשיר "תיקון חומה"^[4] הוא אמביוולנטי כלפי האמירה ומקשה עליה קושיות במשך כל החצי השני של השיר. פרוסט לא המציא את המשפט בעצמו, אלא השתמש בפתגם אמריקאי ידוע לפחות מאמצע המאה ה-19, ואכן גם בשיר מייחס שכנו של הדובר את הפתגם לאביו.

לקריאה נוספת

Edward C. Latham, The Poetry of Robert Frost, New-York – Chicago – San-Francisco 1969
Jay Parini, Robert Frost: A Life, New-York 1999, esp. 415-418
Lawrance Roger Thompson, Robert Frost, a Biography: The "Official" Life of the Poet, Holt, Rhinehart and Winston 1982