לאות' נולד בהמפשייר, בריטניה, בנו של ד"ר ויליאם לאות', איש דת ופרשן תנ"כי. הוא התחנך במכללת וינצ'סטר(אנ') ועבר לניו קולג' באוקספורד(אנ') בשנת 1729. את התואר הראשון קיבל בשנת 1733 ואת התואר השני באומנויות בשנת 1737. בשנת 1735, בעודו באוקספורד, לאות' קיבל מינוי מהכנסייה האנגליקנית ככומר באוווינגטון, המפשייר, תפקיד אותו מילא עד 1741, אז מונה לפרופסור לשירה באוקספורד.
הבישוף לאות' תרגם את ספר ישעיהו לאנגלית בשנת 1778. התאולוג האדוונטיסטיואגונר(אנ') אמר בשנת 1899 שתרגומו של לאות' לישעיהו היה ”ללא ספק, בכללותו, התרגום הטוב ביותר לאנגלית לנבואת ישעיהו”[1].
בשנת 1750 התמנה לארכידקון(אנ')(סגן בישוף) של וינצ'סט. בשנת 1752 התפטר מתפקידו כפרופסור באוקספורד והתחתן עם מרי ג'קסון. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1753, מונה לואת' לרקטור של מזרח וודהיי(אנ'). בשנת 1754 הוענק לו דוקטור לתאולוגיה על ידי אוניברסיטת אוקספורד, בעבור עבודתו על שירה עברית בשם Praelectiones Academicae de Sacra Poesi Hebraeorum (על שירת העברים הקדושה). מסה זו התפתחה מסדרת הרצאות ופורסמה במקור בלטינית. היא תורגמה לאנגלית בידי ג'ורג' גרגורי(אנ') בשנת 1787 כLectures on the Sacred Poetry of the Hebrews.
לאות' היה בידידות טובה עם דייוויד יום, כפי שציין מוכר הספרים הסקוטי הבולט אנדרו מילאר(אנ') ”Hume and he are very great, tho' one orthodox and ye other Hedretox”"[2].
לאות' כתב אפיטף בלטינית Cara, Vale ("להתראות, יקירה") על מות בתו מריה. האפיטף זכה לכבוד רב בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, והולחן על ידי המלחין האנגלי ג'ון וול קאלקוט(אנ')[3].
לאות' נפטר בשנת 1787, ונקבר בחצר "כנסיית כל הקדושים", פולהאם.
מצבה לזכרו של לאות' על קברו בפולהאם
מחקריו על המקרא
נראה כי לאות' היה המלומד הראשון בתנ"ך בתקופה המודרנית שהבחין במבנה הפואטי של ספר תהילים ושל חלקים גדולים בספרות הנבואית במקרא. הוא הקדיש סדרה בת 34 הרצאות למבנה ולתכונות הספרותיות של כתבי הקודש. בהרצאה 19 הוא מביא את ההגדרה הקלאסית של התקבולת, שעודנה הקטגוריה הבסיסית ביותר להבנת השירה המקראית. הוא מזהה שלוש צורות של תקבולות: נרדפת (סינונימית), ניגודית (אנטיתטית) ומשלימה (סינתטית). רעיון זה השפיע רבות על לימודי הברית הישנה עד ימינו[4].
