על אף שהשימוש ברובוטים במלחמה הוא בדרך כלל נושא המוזכר במדע בדיוני, מתבצע מחקר נרחב על מנת שישמשו כאמצעי עתידי ללחימה. כבר היום מספר רובוטים צבאיים נמצאים בשימוש בצבאות שונים בעולם.
יש המאמינים שעתיד הלוחמה המודרנית יהיה על ידי שימוש במערכות נשק אוטומטיות. צבא ארצות הברית משקיע רבות במחקר ופיתוח על מנת לפרוס מערכות אוטומטיות שכאלה. המערכת הבולטת ביותר כיום בשימוש היא המטוס ללא טייס (לדוגמה: RQ-2 פיוניר ו-MQ-1 פרדטור) היכולה להיות חמושה בטילי אוויר-קרקע ומופעלת מרחוק בתפקידי סיור. בשנים 2004–2005 DARPA קיימה תחרויות ופרס של 2 מיליון דולר, במטרה לערב חברות פרטיות ואוניברסיטאות כדי לפתח כלי רכב בלתי מאויש שיוכל לנווט בשטח הקשה במדבר מוהאבי, בשנים 2012–2014 התקיימה תחרות אתגר הרובוטיקה של DARPA במטרה לפתח רובוטי שטח חצי-עצמאיים שיוכלו לבצע "משימות מורכבות בסביבות מסוכנות בהן אדם לא יכול לשרוד", בתחרות זו השתתפו גם חברות ישראליות.[1]
לרובוטים צבאיים קיימים עדיין מגבלות טרם יהפכו לאוטונומיים בצורה מלאה משום שנדרשת התערבות מסוימת של בן אדם על מנת לוודא כי לא חל על המטרות מגבלות אש מסוימות, כפי שמוגדר בדיני המלחמה של אמנות ז'נבה.
כלי טיס בלתי מאוישים הופיעו כבר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. הם החלו כמטוסים זעירים ללא טייס (מזל"טים) המופעלים בשלט רחוק ובהמשך התפתחו לכלים במגוון גדלים בעלי יכולות חצי-אוטונומיות וטווחי טיסה ארוכים. כיום ישנם מגוון רחב של כטב"מים למגוון משימות. בנוסף לכטב"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטב"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק על מטרות קרקעיות.
כרב"מ הוא כלי רכב (לרוב על בסיס רכב שטח, טרקטורון או כלי צמ"ה) שנע על פני הקרקע ומבלי שנמצא עליו בן אדם. הוא נועד בעיקר למשימות סיור, פינוי מוקשים ופתיחת צירים במצבים בהם נוכחות אדם עלולה להיות מסוכנת. הכרב"מ מצויד בדרך כלל בחיישנים ומצלמות על מנת לקבל קלט מהסביבה. יחסית לתחום הכטב"מים, תחום הכרב"מים נמצא רק בתחילת דרכו עקב הקושי לנווט את הכלי בקרקע רוויית מכשולים ומגבלות תנועה.
רובוטים לסילוק פצצות הם רובוטים בשלט רחוק שמופעלים על ידי חבלן ומטרתם לנטרל מטעני חבלה. רובוטי חבלה נמצאים גם בשימוש משטרתי-אזרחי ולא רק בשימוש הצבא. רובוטים אלה כוללים בדרך כלל מצלמת וידאו, זרוע עם צבת ולעיתים גם רובה שוטגאן. חלק מהרובוטים יכולים לנוע בצורה אוטונומית, לזהות מטענים ולנטרלם.
מכונות אינן מתעייפות. הן לא סוגרות את העיניים. הן לא מסתתרות תחת עצים כשמתחיל לרדת גשם ולא מדברות עם חבריהן... תשומת לב אנושית לפרטים בתורנות שמירה, יורדת בצורה משמעותית לאחר שלושים הדקות הראשונות... מכונות אינן יודעות פחד.
ניתן דגש על כיצד להפוך את הרובוטים ליותר אוטונומיים, עד לרמה בה הם יוכלו לפעול בכוחות עצמם למשך תקופה ממושכת, ואפילו מעבר לקווי האויב. רוב הרובוטים הצבאיים מופעלים מרחוק ואינם נושאים נשק, הם משמשים למעקב, איסוף מודיעין, נטרול מטענים ועוד. הרובוטים שכן מצוידים בנשק מופעלים מרחוק כך שלא יהיו מסוגלים להרוג בצורה אוטונומית.
XM1219 - רכב רובוטי חמוש
סיכונים
ב-2009 נערכה ועידה בהשתתפות מומחים ודנו במצב היפותטי שבו רובוטים ומחשבים יהיו עצמאיים ויקבלו החלטות לבדם, הדבר ידוע כסינגולריות טכנולוגית. חלק מהמומחים העלו שאלות בנוגע לרובוטים צבאיים, במיוחד לכאלה שניתנת להם מידה מסוימת של אוטונומיות. צי ארצות הברית הפיק דוח בנושא שמצביע על כך שככל שהרובוטים הצבאיים יהפכו למורכבים יותר, צריכה להיות תשומת לב גדולה יותר ליכולת שלהם לקבל החלטות אוטונומיות.[7]
היבטים חוקיים ואתיים
ישנם המתנגדים לפיתוח רובוטים צבאיים אוטונומיים בעלי נשק, הדבר נובע משלוש סיבות עיקריות:[8]
פרופסורנואל שארקי הוא מדען מחשבים מומחה בינלאומי לרובוטיקה ולאינטליגנציה מלאכותית שהרצה באוניברסיטת שפילד בבריטניה. הוא מציין כי ההבחנה בין לוחמים ללא מעורבים היא משימה קשה ומורכבת מדי לרובוט. בנוסף טוען שארקי כי עיקרון המידתיות הוא דבר אשר צריך להיקבע על ידי מפקדים, בהתאם למקרה.[8]
הרובוט עלול להתקלקל או לתפקד שלא על פי התכנון בעקבות כניסת וירוס או פגיעה מכדור לדוגמה, כתוצאה מכך הוא יכול לפעול כנגד כוחות ידידותיים, לפגוע בחפים מפשע ואף לבצע פשעי מלחמה. עולה השאלה מי האחראי משפטית ומוסרית למעשיו של הרובוט בשדה הקרב, האם המפקד שהגדיר את התוכנית? האם החברה המייצרת של הרובוט? שאלות אלה נותרו נכון להיום ללא מענה.[8]
מנגד, יש הטוענים כי ניתן לתכנת רובוטים כך שיהיו מוסריים. בשנת 2002 הרובוטיקאי Gianmarco Veruggio, עשה שימוש לראשונה במונח "רובו-אתיקה" (Roboethics), שעיקרו הטמעה של מוסר ברובוט. מדובר במשימה מורכבת, אך אם היא תצלח, הטענה היא כי הרובוטים יוכלו להיות יותר מוסריים מבני אדם ולקבל החלטות טובות יותר בדילמות אתיות.[9]
אפקט פסיכולוגי
חיילים אמריקאיים נותנים שמות לרובוטים המשרתים לצדם, לפעמים הם נקראים על שמות חבריהם האנושיים, משפחה, מפורסמים, חיות מחמד או על שם החייל שמפעיל אותם. "מין" הרובוט נקשר בדרך כלל למצב הזוגי של החייל המפעיל.
לעיתים מודבקות מדליות פיקטיביות על הרובוטים ואף נערכו הלוויות לרובוטים שנהרסו.[10] ראיונות שנערכו עם חיילים העוסקים בגילוי חומרי נפץ העלו כי על אף שהם מרגישים טוב יותר לאבד רובוט מאשר בן אדם, הם גם מרגישים כעס ותחושת אובדן אם הרובוט נהרס. סקר שנערך בקרב 746 אנשי צבא אמריקאיים הצביע על כך ש-80% מהם אוהבים את הרובוטים הצבאיים שלהם, כאשר החיבה גדולה יותר כלפי רובוטיים קרקעיים מאשר אוויריים.[10] הישרדות יחד במצבים מסוכנים מגדילה את החיבור בין החייל לרובוט, והתקדמות עתידית בתחום הבינה המלאכותית עשוי לחזק חיבור זה.[10]
רובוטים צבאיים במדע בדיוני
רובוטיים צבאיים מופיעים בסרטי מדע בדיוני, סדרות טלוויזיה וספרים. פעמים רבות הם מוצגים ככלי נשק שיצא משליטת האדם המפעיל אותו ומהווים איום על האנושות.
דוגמאות לרובוטים צבאיים בדיוניים:
ED-209 - רובוט צבאי בעל חימוש כבד מסוג mech אשר הוצע להיות מוסב לשימוש אזרחי (רובוט משטרה) בסרט "רובוקופ".
בסרט "תקלה מופלאה" הרובוט הצבאי הניסיוני המכונה "מספר 5", נפגע ממכת ברק ומפתח מודעות עצמית.
בסרט "כוכב אדום", AMEE הוא רובוט שמצוות למשלחת אסטרונאוטים למאדים, הרובוט נפגע בנחיתה וכתוצאה מכך מתחיל לתקוף את הסובבים אותו.
בסרט "בין כוכבים" יוצאים עם הצוות בחללית שני רובוטים בעלי אינטליגנציה מלאכותית בשם טארס וקייס.
בספר "מלחמת הרובוטים" מתואר כי רובוטים בכל העולם תוקפים את בני האדם, ובין היתר טנקים בלתי מאוישים ורובוטים צבאיים אחרים.
בסרטי המטריקס מתוארת מציאות אפוקליפטית שבה בני האדם הפסידו במלחמה לרובוטים, וכתוצאה מכך "הוגלו" לעולם של מציאות מדומה בזמן שבמציאות הם משמשים כמצבר ביולוגי המספק אנרגיה למכונות.
