רבקה לי קרמפלר (באנגלית: Rebecca Lee Crumpler; נולדה כרבקה דייוויס, 8 בפברואר1831 – 9 במרץ1895) הייתה רופאה, אחות וסופרת אמריקאית. לאחר שלמדה בקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד, ב-1864 היא הפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהוסמכה כדוקטור לרפואה בארצות הברית.
לי קרמפלר הייתה גם אחת הנשים הראשונות במאה התשע-עשרה שהיו גם סופרות וגם רופאות.[1] ב-1883 היא פרסמה ספר בשם דיונים רפואיים. לספר שני חלקים המכסים את המניעה והריפוי של בעיות מעי בילדות, ואת החיים והצמיחה של בני אדם. הספר מוקדש לאחיות ולאמהות, ומתמקד ברפואת ילדים ובמיילדות. הוא בין הפרסומים הראשונים שנכתבו על ידי אפרו אמריקאים בנושא רפואה.
קרמפלר סיימה את לימודיה בקולג' לרפואה בתקופה שבה מעט מאוד אפרו-אמריקאים הורשו ללמוד בקולג' לרפואה או לפרסם ספרים. קרמפלר עסקה לראשונה ברפואה בבוסטון, כשהיא מטפלת בעיקר בנשים וילדים עניים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1865, היא עברה לריצ'מונד, וירג'יניה, מתוך אמונה שטיפול בנשים ובילדים הוא דרך אידיאלית לבצע עבודת מיסיונריות. קרמפלר עבדה עבור הלשכה לאנשים משוחררים כדי לספק טיפול רפואי לאנשים ונשים ששוחררו מעבדות.
קרמפלר הייתה נתונה לגזענות ולסקסיזם בזמן שעסקה ברפואה. באותה עת, גברים רבים האמינו כי הבדל כמעט בלתי ניתן לשינוי בגודל המוח הממוצע בין גברים לנשים מסביר את ההבדל בהישגיהם החברתיים, הפוליטיים והאינטלקטואליים. בשל כך, רופאים גברים רבים לא כיבדו את קרמפלר, רוקחים לא מילאו את מרשמיה למטופלים ולא הקשיבו לחוות דעתה הרפואיות.
מאוחר יותר חזרה קרמפלר לבוסטון, שם המשיכה לטפל בנשים וילדים. על שמה נקראו האגודה הקדם-בריאותית של רבקה לי באוניברסיטת סירקיוז ואגודת רבקה לי, אחת האגודות הרפואיות הראשונות לנשים אפרו-אמריקאיות. ביתה ברחוב ג'וי בגבעת ביקון מהווה תחנה על שביל מורשת הנשים של בוסטון.
ראשית חייה
בשנת 1831, רבקה לי קרמפלר נולדה בשם רבקה דייוויס בכריסטיאנה, דלאוור למטילדה וובר ואבסולום דייוויס.[2][3] היא גודלה בפנסילבניה על ידי דודתה שטיפלה בתושבי העיר החולים.[4][5] דודתה שימשה כרופאה בקהילתה והייתה לה השפעה עצומה על החלטתו של קרמפלר להמשיך בקריירה ברפואה.[3] קרמפלר עברה לצ'ארלסטאון, מסצ'וסטס בשנת 1852, שם עבדה כאחות לפני שהתקבלה לקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד.[6] קרמפלר הייתה התלמידה האפרו-אמריקאית היחידה שלמדה בבית הספר עד לאיחודו בשנת 1873 עם בית ספר אחר.[1]
קריירה
עבודה כאחות ובית ספר לרפואה
מ-1855 עד 1864 הועסקה קרמפלר כאחות (בתקופה זו לא היה צורך בהכשרה פורמלית במקצוע זה, עד שהוקם בית הספר לאחיות בשנת 1873).[2] היא התקבלה לקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד בשנת 1860.[4][5][6] קרמפלר זכתה במלגת שכר לימוד מקרן המלגות של ווייד, שהוקמה על ידי עזבון מאיש העסקים המקומי ג'ון ווייד מווברן.[7]
באמצע המאה ה-19, היה זה נדיר שגברים שחורים או נשים שאינן לבנות התקבלו לבית הספר לרפואה. בשנת 1860, עקב הדרישות הכבדות של טיפול רפואי ליוצאי מלחמת האזרחים האמריקאית, רבו ההזדמנויות לרופאות ומנתחות. בשל כישרונה, קיבלה קרמפלר המלצה ללמוד בבית הספר על ידי הרופא שפיקח עליה כשהייתה שוליית רופא.[5][2] באותה שנה היו 54,543 רופאים בארצות הברית, מתוכם 300 נשים. אף אחד מהם לא היה אפרו-אמריקאי, מה שהפך אותה לרופאה האפרו-אמריקאית הראשונה והיחידה בכיתתה.[6] בפקולטה חששו לקבל את קרמפלר, כי הם חשבו שהתקדמותה בלימודים איטית. הם קיבלו אותה לאחר שהמלצותיהם של רופאים איתם עבדה בבית הספר לרפואה הכריעו את הכף.[8]
לאחר שסיימה שלוש שנות לימודים, תזה ובחינות אחרונות בעל פה בפברואר 1864, ב-1 במרץ 1864, חבר הנאמנים של בית הספר העניק לה את התואר דוקטור לרפואה.[5] היא נישאה לווייאט לי בראשית לימודיה, וזוהתה כגברת רבקה לי על ידי בית הספר,[6] שם הייתה הבוגרת האפרו-אמריקאית היחידה. קרמפלר הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה במדינה שהפכה לרופאה בעלת הכשרה רשמית.[4]
רופאה
בתחילה עסקה קרמפלר ברפואה בעיר בוסטון וטיפלה בעיקר בנשים ובילדים עניים ממוצא אפרו-אמריקאי.[5] לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקאית (1861–1865) עברה לריצ'מונד, וירג'יניה, מתוך אמונה שזו דרך אידיאלית לספק שירות מיסיונרי, כמו גם ללמוד ולצבור ניסיון במחלות שפגעו בנשים וילדים. קרמפלר אמרה על אותה תקופה, "במהלך שהותי שם כמעט כל שעה השתפרה בתחום העבודה הזה. ברבע האחרון של שנת 1866, התאפשרה לי... גישה בכל יום למספר גדול מאוד של עניים מרודים, ואחרים ממעמדות שונים, באוכלוסייה של למעלה מ-30,000 צבעוניים".
היא עבדה עבור הלשכה לאנשים משוחררים וסיפקה טיפול לאנשים ונשים משוחררים שנמנע מהם לקבל טיפול מרופאים לבנים.[9] בלשכה היא עבדה תחת עוזר הנציב, אורלנדו בראון.[6] נתונה לגזענות עזה הן מצד הממשל והן מצד רופאים אחרים,[9] היא התקשתה להביא לכך שמרשמים שרשמה יכובדו, ורופאים גברים התעלמו ממנה.[9] היו מי שלעגו לה, באומרם כי האותיות MD (דוקטור לרפואה) שאחרי שמה הן ראשי תיבות של Mule Driver (נהג פרדות).[4][5]
קרמפלר עברה לרחוב ג'וי 67 בבוסטון,[10] קהילה אפרו-אמריקאית בעיקרה, בגבעת ביקון. עסקה ברפואה וטיפלה בילדים, תוך התעלמות מיכולת התשלום של ההורים.[4]
השכלה
בשנת 1860, כשהיא מצוידת במכתבי המלצה מהרופאים-מעסיקים שלה, התקבלה לי קרמפלר לבית הספר המובחר של West Newton English and Classical School במסצ'וסטס,[5][2][11] שם הייתה "סטודנטית מיוחדת במתמטיקה".[2] היא לימדה בווילמינגטון החל משנת 1874 ובניו קאסל, דלאוור החל משנת 1876.[2]
ספר דיונים רפואיים
בשנת 1883 פרסמה לי קרמפלר ספר דיונים רפואיים בהסתמך על רשימות שרשמה במהלך הקריירה הרפואית שלה. מוקדש לאחיות ולאמהות,[4][5] הוא התמקד בטיפול רפואי בנשים וילדים.[12] עיקר רצונה בהצגת ספר זה היה להדגיש את "אפשרויות המניעה".[13] לכן, היא המליצה לנשים ללמוד את מנגנוני המבנה האנושי לפני שהן הופכות לאחיות, כדי לאפשר לעצמן טוב יותר להגן על החיים. עם זאת, לי קרמפלר קבעה כי רוב האחיות לא הסכימו לכך ונטו לשכוח, שלכל מחלה יש סיבה ובכוחן למנוע אותה.[13] ספרה הרפואי מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון היא מתמקדת במניעה והפחתה של בעיות מעיים שעלולות להתרחש מתקופת בקיעת השיניים עד לגיל חמש בערך;[6] החלק השני התמקד בעיקר בתחומים הבאים: "חיים וצמיחת יצורים", ראשית הנשיות, ומניעה וריפוי של רוב "התלונות המציקות" לשני המינים.[14] אף על פי שהספר התמקד בייעוץ רפואי, לי קרמפלר קשרה גם פרטים אוטוביוגרפיים המכילים פרשנות פוליטית, חברתית ומוסרית.[15] ספציפית בפרק הראשון, לי קרמפלר נתנה עצות לא רפואיות בנוגע לגיל ולדרך בהם אישה צריכה להיכנס לנישואין. הפרק הכיל גם עצות לגברים ולנשים כאחד כיצד להבטיח נישואים מאושרים.[16] לי קרמפלר מתארת בספרה את התקדמות החוויות שהובילו אותה ללמוד ולעסוק ברפואה:
אולי כדאי להצהיר כאן כי לאחר שגודלתי על ידי דודה חביבה בפנסילבניה, שללא הרף חיפשה איך להועיל לחולים, הרגשתי מוקדם חיבה וחיפשתי כל הזדמנות להקל על סבלם של אחרים. בהמשך חיי הקדשתי את זמני, כשיכולתי, לסיעוד כעיסוק, בשירות תחת רופאים שונים במשך תקופה של שמונה שנים; לרוב בביתי המאומץ בצ'ארלסטאון, מחוז מידלסקס, מסצ'וסטס. מהרופאים האלה קיבלתי מכתבים הממליצים עלי לפקולטה של הקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד, ומשם, ארבע שנים לאחר מכן, קיבלתי את התואר דוקטורית לרפואה.[17][18]
באותה תקופה, לכתבים וספרים רבים של סופרים אפרו-אמריקאים היו הקדמות ומבואות שנכתבו בסגנון כתבי גברים לבנים כדי לאמת אותם. לי קרמפלר הציגה טקסט משלה, והצדיקה את עבודתה על סמך הסמכות שלה.[15]
חיים אישיים
בזמן שחיה בצ'ארלסטאון, רבקה דייוויס נישאה לווייאט לי, יליד וירג'יניה שהיה משועבד בעברו. הם נישאו ב-19 באפריל 1852.[6][19] אלו היו הנישואים הראשונים של רבקה והשניים של וויאט. שנה לאחר מכן מת בנו של וויאט, אלברט, בגיל 7. ייתכן שטרגדיה זו הניעה את רבקה להתחיל את לעבוד כאחות במשך שמונה השנים הבאות. רבקה הייתה סטודנטית לרפואה כשבעלה מת משחפת ב-18 באפריל 1863. הוא נקבר בבית הקברות מאונט הופ בבוסטון.[20]
ד"ר רבקה לי נישאה לארתור קרמפלר בסנט ג'ון, ניו ברונסוויק ב-24 במאי 1865.[21][22] גם ארתור היה בעבר משועבד ונמלט משעבוד ממחוז סאות'המפטון, וירג'יניה. הוא נולד ב-1824 לסמואל קרמפלר, ששועבד על ידי בנימין קרמפלר. ארתור התגורר באחוזה השכנה של בעל קרקע גדול, רוברט אדמס, עם אמו ואחיו. כאשר רוברט אדמס מת, משפחתו של ארתור נמכרה, אך ארתור בן התשע הוחזק על ידי בנו של רוברט אדמס, ג'ון אדמס מסמיתפילד, וירג'יניה לאחר שארתור זכה בתחרות היאבקות עם ג'ון ביום המכירה הפומבית של האחוזה. מלבד אחות אחת שאיתר, הוא מעולם לא גילה את מקום הימצאם בני משפחתו ש"נרכשו" והמשיכו להיות משועבדים. הוא שירת בצבא האיחוד בפורט מונרו, וירג'יניה כנפח, בהתבסס על הכשרתו וניסיונו. הוא נסע למסצ'וסטס ב-1862 ונקלט על ידי נתנאל אלן, מייסד בית הספר האנגלי והקלאסי של ווסט ניוטון, שנקרא גם בית הספר אלן.[23][24]
רבקה וארתור קרמפלר היו חברים פעילים בכנסייה הבפטיסטית ה-12, שבה היה ארתור נאמן.[23] היה להם בית ברחוב גארדן 20 בבוסטון.[23] בתם ליזי סינקלייר קרמפלר נולדה באמצע דצמבר 1870, אך מכיוון שלא נמצאו רישומים אחרים, מאמינים שהילדה לא שרדה את תקופת הינקות. בפרט, הזוג רשום במרשם האוכלוסין שנערך בשנת 1880, כמתגורר בהייד פארק, בוסטון, מסצ'וסטס, ללא ילדה.[23][25]
לי קרמפלר נאמה בטקס הלוויה של סנטור מסצ'וסטס צ'ארלס סאמנר עם מותו ב-1874. היא קראה שיר שכתבה עבורו, שבו "היא רמזה בצורה נוגעת ללב לאהבתו לאמרסון המחונן".[26]
לא שרדו צילומים או תמונות של לי קרמפלר,[27][28] אך לפי מאמר בבוסטון גלוב היא הייתה "אישה נעימה ואינטלקטואלית מאוד ועובדת כנסייה בלתי נלאית. ד"ר קרמפלר היא בת 59 או 60, גבוהה וזקופה, עם עור חום בהיר ושיער אפור."[29] היא אמרה שהסוד לנישואים מוצלחים "הוא להמשיך בשגרה הקפדנית של ימי החיזור, עד שתהיה הבנה טובה בין השניים".[23]
רבקה לי קרמפלר נפטרה ב-9 במרץ 1895 בפיירוויו, מסצ'וסטס, בעודה מתגוררת בהייד פארק.[23] ארתור מת במאי, 1910,[30] ושניהם קבורים בבית הקברות הסמוך פיירוויו.[30][31] רבקה לי קרמפלר וארתור קרמפלר היו קבורים בקברים לא מסומנים במשך 125 שנים, עד 16 ביולי 2020, אז הוקדשה להם מצבת גרניט שמומנה על ידי גיוס כספים של "ידידי ספריית הייד פארק".[1][32]
מורשת
אגודת רבקה לי, אחת האגודות הרפואיות הראשונות לנשים אפרו-אמריקאיות, קרויה על שם לי קרמפלר.[5]
ביתה ברחוב ג'וי 67 מהווה תחנה על שביל מורשת הנשים של בוסטון.[10][33]
בשנת 2019, מושל וירג'יניה ראלף נורת'ם הכריז על ה-30 במרץ (יום הרופאים הלאומי) כעל יום ד"ר רבקה לי קרמפלר.[1]
באוניברסיטת סירקיוז קיים מועדון קדם-בריאות בשם "The Rebecca Lee Pre-Health Society". מועדון זה מעודד אנשים מרקע מגוון לעסוק במקצועות הבריאות. הם מציעים מנטורים, סדנאות ומשאבים כדי לעזור לחברים להצליח.[34]
8 בפברואר 2021 הוכרז בבוסטון כ"יום ד"ר רבקה לי קראמפלר" במלאת 190 שנה להולדתה.[35]
בשנת 2021, המשוררת ג'סי רנדל כיבדה את לי קרמפלר בשיר בשם "רבקה לי קרמפלר (1831–1895)," שפורסם ב-Women's Review of Books והודפס מחדש באוסף שלה מ-2022 Mathematics for Ladies: Poems on Women in Science.[36][37]
לי קרמפלר מצוינת בפרק 14, עונה 6, של הסדרה הרופא הטוב בתור הרופאה האפרו אמריקאית הראשונה.
^ 12Allen, Patrick S. (2018). "We must attach the system: The Print Practice of Black 'Doctresses'". Arizona Quarterly: A Journal of American Literature, Culture, and Theory. 74 (4): 87–113. doi:10.1353/arq.2018.0023.
^Wyatt Lee and Rebecca Davis marriage, Massachusetts, Marriage Records, 1840–1915. Massachusetts Vital and Town Records., 19 באפריל 1852{{citation}}: (עזרה)
^"Wyatt Lee, registered April 18, 1863, death April 17, 1863", Deaths in Boston, Town and City Clerks of Massachusetts. Massachusetts Vital and Town Records., 1863
^"Marriage announcements". The Religious Intelligencer. Saint John, New Brunswick. 2 ביוני 1865. {{cite news}}: (עזרה)
^Ostrom, Hans; Macey Jr., J. David (2023). Forgotten African American Firsts: An Encyclopedia of Pioneering History. Santa Barbara, California: Greenwood. p. 112. ISBN978-1440875359.
^Randall, Jessy (2022). Mathematics for Ladies: Poems on Women in Science. London: Goldsmiths Press. ISBN978-1913380489.