בשנת 1932עלתה גורפיין לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץעין שמר, שבו ישבה כל חייה. בקיבוץ עשתה שנים רבות בחינוך, החלה כגננת, והמשיכה כמורה בבית הספר וכמדריכת חברות נוער. בד בבד עם עבודתה החינוכית הייתה פעילה במועצות הפועלות, בשומר הצעיר ולאחר מכן במפ"ם. כן החלה לפרסם מסיפוריה בכתבי העת השונים של תנועת העבודה והקיבוץ הארצי. בצד סיפוריה לילדים שנדפסו בשבועון "משמר לילדים", פרסמה סיפורים קצרים מחיי הנשים בקיבוץ, שנדפסו ב"דבר הפועלת" ובבמות נוספות.
גורפיין גם כתבה בדבר הפועלת כמעט מעת היווסדו[1] וכמו כן כתבה ביקורות ספרים בעיתון דבר[2] ועם הקמת העיתון על המשמר של הקיבוץ הארצי, עברה לכתוב בו[3], בעיקר ביקורת ספרים. עם זאת, היא המשיכה לכתוב ב"דבר הפועלת", הייתה מקורבת לעורכת רחל שזר[4] וכיהנה בו כחברת מערכת. ציטטות מהתייחסויותיה לספרים פורסמו במודעות על הספרים[5]. בשנות ה-70 כתבה ביקורות ספרים במאזנים[6].
במהלך מלחמת העצמאות שירתה גורפיין כקצינת תרבות והסברה בצה"ל. לקראת סוף 1948 יצאה עם בעלה, עזריאל אוכמני, לשליחות מטעם משרד החוץ, לשגרירות ישראל בפולין[7].
בשנת 1964 זכתה בפרס אוסישקין על ספרה "כוכבים מעל הגן"[8]. ב-1979 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה[9]. מכל התחומים בהם עסקה, ספרות הילדים שכתבה, סיפורים מחיי הקיבוץ, היה התחום המועדף גם עליה, וגם על קוראיה.
