PROFILPELAJAR.COM

רב יצחק בריה דרב יהודה
תקופת הפעילות	דור רביעי לאמוראי בבל
רבותיו	רב יהודה, רבה, רמי בר חמא, רב ששת
בני דורו	רב שמואל בנו של רבה בר בר חנה ורב אחא בר הונא
צאצאים	איסי

רב יצחק בריה דרב יהודה היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל.

הוא היה תלמיד מובהק של אביו, רב יהודה, עמו דן רבות בהלכה^[1]. אביו העריכו מאוד, ואף היה מוסר מתורתו בפני אחרים, דבר שנחשב יוצא דופן, שכן לרוב אין אמורא מוסר תורה משם בנו או תלמידו^[2]. לעיתים הוא מפרש את מאמריו של רב יהודה אביו ומוסר אותן משמו בבית המדרש^[3].

ביוגרפיה

גילו

לא ברור האם רב יצחק, נולד לרב יהודה ככל הנראה בגיל מבוגר, ולכן למד תורה מפי אמוראים, שחיו כדור ושנים מאוחר יותר – רב ששת ורמי בר חמא או שמא נולד כשאביו היה צעיר, כמשתמע ממקורות אחרים. בעל "יחוסי תנאים ואמוראים" קובע כי פרטים אלו סותרים זה את זה:

במקור אחד אנו מוצאים שהוא הורה הלכה בימי רבה בר בר חנה – תלמידו של רבי יוחנן ובימיו של רב נחמן: (מסופר כי ילתא הביאה דם שהיה מוטל בספק כתם נדה לפני רבה בר בר חנה והוא קבע שהוא טמאה, ולאחר מכן הביאה את הדם לפני רב יצחק בריה דרב יהודה שטיהר לה. בתלמוד מוסבר כי אף על פי שקיים כלל ש"תלמיד חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו לטהר", במקרה זה ילתא אמרה לרב יצחק בריה דרב יהודה שרבה בר בר חנה עצמו נוהג לטהר דם במראה כזה בדיוק באופן קבוע, אלא שבאותו יום הוא חש בעיניו, וכאשר שמע זאת רב יצחק בריה דרב יהודה הוא הבין שאין בכך סתירה לפסקו שלו שהדם טהור.) אם כן, נמצא שהוא נחשב לחכם בדור השני לאמוראי בבל, דבר הסותר את העובדה שלמד לפני רמי בר חמא, אמורא בדור הרביעי לאמוראי בבל, היחוסי תנאים ואמוראים מסיים את התמיהה במילים ”ותימה, דרב יצחק בריה דרב יהודה היה תלמידו”.
אנו מוצאים שבימי עולא, אמורא בדור השני לאמוראי בבל, הוא היה בגיל מבוגר מאוד: מסופר בתלמוד שהוא לא נשא אשה עד גיל מאוחר מאוד, מכיוון שאביו רב יהודה לא ידע מי היא משפחה כשרה שאין בה פסולי חיתון, עד שעולא נקלע לביתו של רב יהודה ואמר לו סימנים מי הם הכשרים להנשא עימם^[4]. בנוסף, אנו מוצאים שנכדתו חומא, בת בנו איסי, נישאה לרחבה, תלמידו של רב יהודה, כך שברור שרב יצחק בריה דרב יהודה היה מזקני תלמידיו של רב יהודה, ושוב עובדות אלו סותרות את המובא שהוא היה תלמידו של רמי בר חמא, כך על כך מסיים היחוסי תנאים ואמוראים: ”ותימה שרמי בר חמא רבו היה, ורמי בר חמא בחור היה כדאיתא בשלושה שאכלו כאחד”^[5].

ילדותו

כבר בקטנותו של רב יהודה ניכרו בו סימני חכמה ופקחותו יותר מאשר שאר בני גילו. כך למשל, מסופר, כי כאשר דנו החכמים בישיבת פומבדיתא, אדות ההלכה האומרת כי קטנים שמכרו חפצים כדי להתפרנס, יש תוקף לממכרן מתקנת חכמים, אם רק יש בהם הבנה מספקת לפשר מעשיהם, החווה רב יהודה אודות בנו רב יצחק שהיה אז כבן שש–שבע, – קטן המבין כמותו – ממכרו ממכר, כאשר הקשו החכמים מדיעה אחרת האומרת כי הגיל הוא תשע עשר, הסביר להם רב יהודה כי הוא לא התכווין לומר שכל תינוק בגילו – ממכרו ממכר, אלא רק ילד המבין את מעשיו כבנו, שבגיל שש כבר הייתה בו בינה יתירה^[6]

רבותיו

הוא למד אצל רב הונא (בתקופה שבה למדו בבית מדרשו מסכת נדה)^[7], וכן אצל רבה, יחד עם רב שמואל בנו של רבה בר בר חנה ורב אחא בר הונא^[8].

לאחר פטירתם, נהפך לתלמידו של רמי בר חמא, ועל כל שאלה שנשאל היה עונה על פי ההיגיון ("מסברה"), ולא בהסתמך על מקורות קודמים לו ("מברייתא"), בשונה מרב ששת שהיה עונה תמיד בהסתמך על המקורות הקודמים לו^[9]. הלך מחשבה זה של רמי בר חמא גרם לרב יצחק לנטוש את הלימודים אצלו, ולעבור ללמוד אצל רב ששת^[10].

יחד עם אחיו, רב הונא בריה דרב יהודה^[11], דן בהלכה עם אביי ורבא^[12].

משפחתו

נכדתו חומא, בת בנו איסי, הוגדרה כאשה קטלנית, מכיוון שנישאה לשלושה אנשים, שכולם נפטרו: חכם בשם רחבא מישיבת פומבדיתא, רב יצחק בנו של רבה בר בר חנה, ואביי^[13].

אמרותיו ופסקיו

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה, אומרים והבא זכות והפטר^[14].
ההלכה אומרת כי בעיר שבה ישנם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אסור ליהודי לרחוץ בבית המרחץ של העיר, שהוסק לצורכם בשבת. רב יצחק פסק שאם יש בעיר אדם עשיר או חשוב, שאם יבקש לרחוץ – יסיקו בשבילו את המרחץ במהירות על ידי תגבור בכוח אדם, ניתן לסמוך על כך, ולרחוץ בה מיד^[2].