נולד כרודולף צ'ארלס הכט באנטוורפן שבבלגיה למשפחה אנטי־ציונית, מתבוללת ועתירת־נכסים, בנם של יעקב ואלה הכט[1]. יעקב ואחיו הרמן היו המייסדים של חברת הספנות "רנאניה-נפטון" (Neptun Rhenania), שלה צי ספינות מטען אשר שטו לאורכם של נהרות הריין, המאנקר ונקאר, ומחסנים. ב-1918, כשמלאו לו תשע, עברה משפחתו לגור בבזל שבשווייץ[1].
בשנות העשרה לחייו בבית הספר בבזל שקד על לימוד קשת רחבה של תחומי עניין. מאמרו הראשון שעניינו נומיסמטיקה ראה אור בעת היותו בן תשע עשרה שנים. בשנים 1928–1933 למד באוניברסיטאות מינכן, היידלברג וברלין, ב-1931 הוענק לו דיפלומה בכלכלה מטעם אוניברסיטת ברלין, המקבילה לתואר שני כיום. נושא עבודת הגמר היה התאוריות של עלות ותמחיר בתעריפי התובלה בנהרות. ב-1933 קיבל תואר דוקטור בהצטיינות יתרה במדע המדינה באוניברסיטת היידלברג, על עבודה שכותרתה " Die Frachtenbildung in der Rheinschiffahrt: preistheoretische Studie". אביו ייעד אותו לנהל את הקונצרן המשפחתי. תחת זאת הפך ציוני ואחר כך עלה לארץ ישראל תוך עימות חריף עם משפחתו. העניין של הכט ביהדות ובציונות החל כאשר חקר מטבע עתיק מתקופת אלכסנדר ינאי שהגיע לידיו בשנות העשרים כאשר היה סטודנט באוניברסיטת מינכן. המטבע, כך סיפר, גרם לו לחוויה ישירה וחזקה של הקשר בין תקופת החשמונאים וזמנו, ואז החל לחפש וללמוד את השורשים שלו[1].
ב-1941 נשא לאשה את רעייתו אדית לבית צילצר בבלגרד שביוגוסלביה. ב-1937 ניסה להקים ממגורות לאחסון תבואה בנמל חיפה, ברם שלטונות המנדט הבריטי סירבו לתת לו רישיון. בשנים 1944–1947 נשא ונתן עם שלטונות בעלות הברית להשבת חברות הסוחר המשפחתיות, מאמצים שהוכתרו בהצלחה. ב-1950 הקים, עם חברו מנערותו יוסטין היידקר, את ממגורות דגון, שהן כיום מחסן התבואה הגדול בישראל[2]. בשנים 1962–1973 היה חבר הנהלה של חברת "סילו" (Silo) ההולנדית. ב-1963 משמת אביו נעשה ראובן הכט לנשיא חברת "נפטון" בבזל. היה חבר הנהלה בחברת הכשרת היישוב, היה חבר הנהלה בחברת הספנות "לה רן" (Le Rhin). ב-1981 השיק את ממגורות אשדוד.
הכט החל לאסוף פריטי ארכאולוגיה המשתייכים לעם ישראל בארצו עוד מימיו הסטודנטיאליים, אוסף זה התרחב במרוצת השנים ובאחרית ימיו ב-1984 תרמו אותו הוא ורעייתו להקמת מוזיאון הכט. עוד משחר ימיו הניח את המסד לאוסף האמנות האימפרסיוניסטי הגדול שלו. ב-1965 הקים את בית ההוצאה "שקמונה". הוא שימש כחבר בוועדות ממשלתיות: הוועדה הקבועה לעיצוב שטרות, מטבעות ומדליות, המועצה הארכאולוגית והוועדה הציבורית לתרבות ואמנות שליד משרד החינוך והתרבות. הכט היה ממייסדי אוניברסיטת חיפה וחבר בוועד המנהלים שלה. ב-1960 קיבל ביחד עם ממגורות דגון את פרס קפלן לתעשייה, ב-1975 הוענק לו פרס התעשייה הראשון במדינת ישראל[3]. ב-1970 הוענקה לו אזרחות כבוד של העיר חיפה. ב-1984 היה הראשון שקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה[4]. ב-1977ראש ממשלת ישראלמנחם בגין מינה אותו ליועצו האישי[1], והכט התלווה אליו במסעותיו בעולם ובעיקר עשה שדלנות למען ישראל בקרבם של אנשי אקדמיה באירופה ובארצות הברית (שם פעל יחד עם הלובי הישראלי במקום) ונאם נאומי הסברה בכלי התקשורת השונים.
את ביתו שהיה ממוקם ברחוב היובל 3 בשכונת הכרמל הצרפתי תרם לעיריית חיפה, והוא פעל כמרכז קהילתי בשם "בית הכט". העירייה התקשתה לתחזק את הבית, והציעה לקרן הכט למכור את בית הכט לאדם פרטי, ובכספי המכירה לשפץ את "בית רוטשילד" במרכז הכרמל. בשנת 2001 החל פרויקט שיפוץ ושימור הבית, במימון קרן הכט, הקרן לחיפה ועיריית חיפה. ב-2002 נחנך הבניין ושמו הוסב ל"בית הכט", ע"ש ראובן ואדית הכט[5].
ספריו
אל ירושלים: שיר / ראובן הכט; תרגם מן המקור הגרמני: ש. שלום (בעברית, גרמנית ואנגלית. התרגום האנגלי בידי רות לודוויג. "מיומנו של ראובן הכט - רשמי עלייתו לירושלים בשנת תרצ"ז (1936)), ירושלים: קורן, תשל"ג.
