קשרי דם: הווסת ומקורות התרבות
Blood Relations: Menstruation and the origins of culture

מידע כללי
מאת	כריס נייט (Chris Knight)
שפת המקור	אנגלית
סוגה	תאוריה אנתרופולוגית
הוצאה
הוצאה	אוניברסיטת ייל
תאריך הוצאה	1991
מספר עמודים	581
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 0300049110

קשרי דם: הווסת ומקורות התרבות (באנגלית: Blood Relations: Menstruation and the origins of culture) הוא ספר שפורסם באנגלית בשנת 1991 על ידי האנתרופולוג הבריטי והפעיל הפוליטי, הפרופסור כריס נייט (Chris Knight) (אנ')^[1].

בספרו נייט פורס תאוריה חדשה על התפתחות האנושות. תאוריה שנויה במחלוקת^[2] זו, מציעה הקבלה בין המודל של מרקס ואנגלס, המתאר מאבק בין-מעמדי של עובדים כנגד בעלי ההון, לבין האבולוציה אנושית, שמבוססת על מאבקן של נשים כנגד הגברים. הוא טוען שהתאגדות נשית דרשה מהזכרים לקחת חלק באיתור ובאספקת המזון עבור הַצאצאים, באמצעות שביתת מין וסנכרון מחזורי הווסת^[3]. הווסת הנשית שימשה ונתפסה ככוח בידי הנשים להכתבת תנאי הרבייה והיחסים החברתיים. במשך הזמן התפתחו תבניות אלו ומנהגי טאבו שנוצרו מהן היוו הבסיס לתרבות האנושית^[4].

חדשנותו של נייט בכך שהוא טוען שהשפה האנושית, הדת והתרבות הופיעו לא רק באמצעות תהליך אבולוציוני-דרוויניסטי הדרגתי, אלא בתהליך ששיאו "מהפכה אנושית"^[5]. הוא טוען שגנים אינם הגורמים היחידים שחוללו את האבולוציה האנושית, ושלממים יש חלק משמעותי בהשפעה עליה ובהופעתה של התרבות^[6].

נייט מתנגד לגישה הסוציוביולוגית, וטוען שאינה מצליחה להסביר בצורה מספקת את ההתפתחות האנושית. נוסף על כך הוא מבקר בחריפות את האנתרופולוגיה הפונקציונליסטית^[7].

תרבות סמלית מכילה רמות רחבות מאוד של פעולות מסונכרנות של שיתוף פעולה. היא דורשת השתתפות אנושית בעולם של משמעויות משותפות (חברתיות, מיניות, פוליטיות, טכנולוגיות, מתודולוגיות ופולחניות)^[8].

שפה היא אוסף ייצוגי של סמלים מוסכמים, שבזכותם ניתן לקיים מכנים משותפים, מֵעֶבר לדמיון גנטי (מנהגים, רעיונות, מיתוסים וכדומה). בניגוד לצורות תקשורת אחרות בטבע, השפה האנושית איננה מבוססת על מחוות חיצוניות מוגזמות, אלא על ההסכמה הגורפת לייחס לסמלים מסוימים משמעות ספציפית^[9].

ריצ'רד דוקינס קבע בספרו "הגן האנוכיי" (1976) כי בטבע מתקיימת תחרות על מזון ורבייה, בין בני אותו הזן. כל עוד קיימת תחרות היא מהווה מכשול להתקיימותם של אמון, שיתוף פעולה, חוזים, חוקים והסכמים^[10]. הסולידריות החברתית היא מרכיב שמבחין בין האדם לבין בעלי החיים ומהַווה, יחד עם היכולת לכונן ולאכוף הסכמים, מאפיין משמעותי לכל אורך ההיסטוריה האנושית, מתחילת התרבות^[11]. בחברות לקטים ציידים בשונה מעולם החי והצומח, התחרות מרוסנת^[12]. דוגמאות לכך הם חובת ההתחלקות בציד, והטאבו על גילוי עריות. שני דפוסים אלה הם אוניברסליים בין כל חברות הציידים-לקטים, לאורך כל התקופות^[13].

האמון, שהוא הבסיס ליצירת התרבות והשפה, נוצר באמצעות תהליך בו הפכו הומינואידים (קופי-האדם) לבני-אדם. תהליך זה מורכב מכמה שלבים:

הופעת בעיה משותפת ← היווצרות אינטרס משותף ← יצירת אמון (קואליציות) ← יצירת שפה ← יצירת תרבות^[14]

היכולת להסכים על חוקים "מלאכותיים" שיצרו שפה, מערכת שארות, טקסים, וטאבו על תחומים שונים מייחדים את האדם מהטבע. התנאי שמיסד את השימור של התבניות הממיוֺת המורכבות הללו, הוא כינונה של מערכת פוליטית, שאפשרה לייצר הסכמים, חוקים וחוזים - התשתית לכל מערכת אנושית (כלכלית, דתית וכו'). בשונה מעולם החי והצומח, לאדם יכולת לייצר תכנון המוני ורציונלי, ובאמצעות פעולה קולקטיבית לרסן את התחרות בין הפרטים בטווח הקרוב לטובת האינטרסים הקולקטיביים של החברה בטווח הארוך. אלו מתאפשרים הודות לסולידריות, שהיוותה מרכיב משמעותי מראשית ההיסטוריה האנושית ולאורכה^[15].

השימוש בשפה מתאפשר בזכות תנאים פיזיים-גנטיים, של אזורי דיבור במוח, אך לא רק. המערכת השפתית היא מערכת חוקים של יחסים מוסכמים בין מה שהמשתתפים אומרים או שומעים ומה שהם אמורים, כתוצאה מכך, לעשות. לכן מבנה חברתי וחוזה חברתי, הכולל כיבוד חוקים, הם הכרחיים להתפתחות ולקיום של השפה^[16].

ללא השפה האנושית לא תיתכן תרבות, אך השפה האנושית תלויה לחלוטין בשאר התרבות, ואין לה פונקציה בלעדיה. כדי שתתאפשר שפה צריך להיות שלב עמוק, קודם לשפה של הבנה הדדית מובנית ביחס לדברים החשובים ביותר, ותמיכה ואשרור של כל הסכם ברמה השטחית של שימוש דל בשפה^[17].

טרם האנושות, נקבות ההומינואידים חלקו בעיה משותפת. מקבץ זכרים שלטו באופן מונופוליסטי על קבוצת הנקבות בקהילה מסוימת. זכרי האלפא היו עסוקים בהפריית הנקבות במטרה להמשיך את זרעם, כחלק מהתחרות על הרבייה. כדי להבטיח זאת השקיעו מאמצים בהפגנת כוח ובקרבות, והיו מנועים מתנועה כי התמקדו בשמירה על "רכושן"- הנקבות. לכן הם לא סייעו בדאגה לצאצאים, למזון ולציד. הנקבות התמודדו עם מעמסה כבדה של טיפול בצאצא, ונותרו אוחזות בתפקיד ליקוט המזון עבורן ועבור צאצאיהן התלותיים. בו בזמן נותרה קבוצה של זכרים מנודים ללא סיפוק צורכי המין שלהם, בעודם יכולים לנוע בחופשיות ולכן מחזיקים בעמדה הפריווילגית של מציאת מקורות מזון^[18].

על רקע מעמסת הטיפול בצאצאים, החלו להיווצר קבוצת אינטרס של נקבות שמטרתן לקעקע את הדומיננטיות של זכרי האלפא וליצור מצב בו ההבדל בין הזכרים הוא מינימלי, כך שיסייעו בהשגת מזון. מטרתן הייתה לשבור את המבנה החברתי הקיים. אם הנקבות יגיעו לייחום סימולטאנית, הזכר השליט לא יוכל לעמוד בדרישה לספק את כולן, ויאבד את המונופול שלו לטובת זכרים מתחרים. באמצעות לחצים על מאפיינים מיניים כמו תזמון תקופת הייחום, יוכלו הנקבות להבטיח את הסיוע הנדרש מהזכרים^[19].

מתוך התנגדות לניצולן המיני-רבייתי, נקבות ההומינואידים כוננו בצורה סולידרית סדר שוויוני חדש. הן שמו קץ למצב בו הן צריכות לשאת בכל נטל העבודה, והכריחו לראשונה את בני המין השני לעזור בטיפול בצאצאים. הן עשו זאת באמצעות העברת בעלי אינטרס לשינוי מהמעמד השליט (הזכרים המנודים שהפסידו בקרב על הנקבות), ל"צד" שלהן. הנקבות "הדיחו" את זכרי האלפא, והיו צריכות להסתמך על הסולידריות-המגדרית שלהן כדי למנוע מזכר חדש לכבוש את מקומו של הזכר הקודם^[20].

באמצעות שביתת מין מאורגנת, לקחו הנקבות שליטה על "אמצעי הייצור" של עצמן (מערכת הרבייה שלהן) ודרשו מהזכרים לעסוק בציד. את שביתות המין המאורגנות הן הובילו באמצעות סנכרון מחזורי הווסת שלהן (באופן ביולוגי וסימבולי). המחזור הובנה מבחינה תרבותית כמקור לכוח טקסי בקרב הנקבות. כל זכר שניסה להשיג מין מבלי שהצטרף לחבריו לציד, זכה לסירוב - "אין בשר, אין מין!". נקבה לא הייתה רשאית להציע עצמה לזכר בכל עת בה היא חפצה^[21].

על ידי הצנעת הביוץ (הבולט מאוד בקרב נקבת השימפנזה שמפיצה ריחות, ושאחוריה מתנפחים ומאדימים בתקופת הייחום), הצליחו הנקבות למנוע מזכר האלפא, ששולט באמצעות שמירתו על הנקבה המיוחמת, להבחין איזו מהנקבות נמצאת בייחום. נוסף על-כך החלו לסנכרן את מחזורי הביוץ שלהן זו עם זו, וכך פחתה גם התחרות המינית ביניהן. כדי לשמור על פרטנר קבוע הן ויתרו על הסממנים המיניים, עד אשר הסתירו לחלוטין את זמן הביוץ והרחיבו את תקופת הזמינות המינית (האפשרות לקיים יחסי מין), כפי שמתרחש אצל נקבות האדם. רעיון זה מסתמך על אבחנתו של Paul Turk, המסביר כי נשים הפכו באופן סיסטמטי לקואליציות מופרדות, שסנכרנו את מחזורי הביוץ שלהן זו עם זו^[22].

ההתפתחות אותה מתאר נייט נותנת הסבר לשליטה העצמית, המודעות העצמית והבושה בנוגע ליחסי מין, אשר חוצות תרבויות ושאינן מאפיינות את עולם החיות והקופים כלל. נשים כפו את ה"צניעות" הזו על עצמן כתנאי לסולידריות ולכוח שלהן. נוסף על כך נהוג, בחברות ציידים-לקטים, להינזר ממין לפני ציד (כמנהג שמבטיח הצלחה בציד), וישנם מיתוסים הקושרים בין דם האישה לדם של חיות הציד^[23].

בסופו של תהליך, נוצרה התנהלות חברתית, המבוססת על אמון, בה קיים זמן המוקדש לציד וזמן המוקדש למין. הווסת הבולטת לעין, הייתה הסימן לפוריותן של הנקבות והזינה את האינטרס הזכרי להישאר בסביבה ולסייע בציד^[24]. את שביתת הסקס במהלך הווסת היה צריך לארגן יחד לתוך קצב מסונכרן. כדי להסדיר זאת, נשים נעזרו בירח כשעון טבעי. גברים נעזרו גם הם בירח שסימן מתי תקופת הציד מתחילה ונגמרת^[25].

בתהליך המתואר של יצירת הקואליציות היו נקבות ההומינואידים סוכנות אקטיביות אשר הובילו את השינוי במערכת הרבייה שלהן. הן דחו את מערכת זכרי האלפא או כאלה שדמו לה, בהתנגדותן ל"בזבוז" של הפוטנציאל הגלום בזכרים הלא מזווגים. סנכרון מחזורי הווסת דרש מקבוצת הנשים סובלנות, סולידריות ומודעות שהיוו את התנאים הפוליטיים-מיניים הדרושים לאבולוציה של ממים עד לנקודת המהפכה^[26].

נייט מתאר בספרו, תוך התבססות על עדויות ארכאולוגיות כמו ציורי קיר^[27], כי במגוון תרבויות התקיימו טקסים המאדירים את הווסת^[28]. לטענתו, לטקסים אלו תפקיד משמעותי במעבר אל השלב התרבותי. מעבר זה מאופיין במיומנויות תקשורתיות מפותחות, אלימות מופחתת סביב הזיווג, קואליציות חזקות ומתמשכות, מודעות לזמן, דימום וסתי חזק ובולט לעין, אכילת בשר מבושל ומערכת סימבולית ממוקדת בדם (למשל, חתימה על חוזים באמצעות דם)^[29]. בעקבות המהפכה הופיע מבנה חברתי של שבטים, שארוּת מטריליניאלית, ומסורות של טקסים ומיתוסים^[30].

במסגרת חברתית שנוצרה, בכל פעם שנקבות יצאו לשביתת המין שלהן הן כללו גם את צאצאיהן בגבולות הקואליציה, אך הוציאו את בני-הזוג המיניים שלהן. לכן נוצרו לפחות שתי קואליציות בכל אזור מאויש. היחסים הזוגיים אופיינו באקסוגמיה, כך שהפרטנר לנישואין היה משבט אחר. מערכת השארות הייתה מטריליניאלית, לכן זכויות הרכוש והסמכות של הזכר היו בשבט של אמא שלו וכלפי אחיותיו וילדיהן^[31]. אלה לא חוקים שנחקקו באופן מסודר דרך חוזים שנבנו, אלא כאלה שנוצרו מדינמיקת המחויבות שהושרשה מהלוגיקה של שביתת המין^[32].

במהלך המהפכה האנושית דם הובנה כטאבו, כדבר שאין לחלל אותו. אם זכר היה עם דם עליו בזמן הווסת הוא היה נחשד כמפר שביתה. כיוון שאי אפשר להבדיל בין דם של חיה ניצודה לדם אישה, נדרשו הזכרים להתרחק מקרבת נשים בתקופה זו של שביתה וציד. כתוצאה מכך בשר חי נחשב כטמא בתוך תחומי המחנה. כשם שנשים היו אסורות בזמן הווסת שלהן, כך נאסר הבשר כל עוד לא בושל. יתרה מכך, הצלחה בציד נתלתה באיסור על מין בתקופה זו^[33].

נייט מייחס לַחובה על הצייד לחלוק בבשר שאותו הוא צד ("the hunter's own kill taboo") ולאקסוגמיה והטאבו על גילוי עריות תפקיד מפתח בהיווצרות התרבות. הוא מסביר בספרו כי שני איסורים אלה השתנו לאורך השנים, אך מתאר מסורות קשורות, שככל הנראה נבעו מהם^[34].

הווסת הובנתה מבחינה תרבותית כמקור לכוח בקרב נשים. גברים רצו לנכס לעצמם כוח זה, ואכן עשו זאת באמצעות שבירת האחדות הנשית על ידי בידוד הנשים לתקופות הווסת, הבניית הווסת כאובייקט טמא ומסוכן, ושבירת סנכרון המחזורים שלהן^[35].

הגברים יצרו דפוס של דימום מאיברי המין שלהם באמצעות טקסי מילה וחיתוכם. קבוצות של גברים סנכרנו את "מחזורי הווסת" שלהם, שמרו מרחק מנשים, וכך שמרו על גבולות השליטה התרבותית. כתוצאה מניכוס הכוח הגברי והדרת הנשים, באמצעים כמו מיתוסים (לדוגמה מיתוס "נחש הקשת"^[36]), נשים החלו לפחד מעצמת הדם של עצמן ולהתנכר למערכת הרבייה שלהן. הושפעו מכך הלך הרוח של הטקסים, הפוליטיקה והשארות, היחסים בין המינים, בין הדורות ובין הפרטים בתוך הקבוצה המגדרית^[37].

• אנתרופולוגיה תרבותית
• קרל מרקס
• פרידריך אנגלס

• פרידריך אנגלס וקרל מרקס, המניפסט הקומוניסטי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974
• קלוד לוי שראוס, מיתולוגיות, חלק ראשון: הנא והמבושל, תרגום: יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2004
• ריצ'רד דוקינס, הגן האנוכיי, תרגום: עמנואל לוטם, הוצאת דביר, 1991
• Camilla Power and Chris Knight. The evolution of culture: An interdisciplinary view, Rutgers University Press, 1999. ISBN 0-7486-1076-6.
• Chris Knight and Michael Studdert-Kennedy. The Evolutionary Emergence of Language: Social function and the origins of linguistic form, Cambridge University Press, 2000. ISBN 0-521-78157-4.
• Donna Haraway, Primate Visions: Gender, Race, and Nature in the World of Modern Science, Routledge: New York and London, 1989. ISBN 978-0-415-90294-6
• Marshall Sahlins, The Original Affluent Society, 1972
• Frederick Engels, The Origin of the Family, Private Property and the State, 1884

• האתר של כריס נייט
• ביקורת על התאוריה, באתר (International Socialism)
• מספר ביקורות על הספר
• מאמר פופולרי של כריס נייט על התאוריה באתר (libcom)