PROFILPELAJAR.COM

קרלו פרנצ'סקו פולארולו
לידה	1653; ברשה, הרפובליקה של ונציה
פטירה	7 בפברואר 1723 (בגיל 70 בערך); ונציה, הרפובליקה של ונציה
מוקד פעילות	הרפובליקה של ונציה
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	עוגב

קרלו פרנצ'סקו פולארולו (באיטלקית: Carlo Francesco Pollarolo;‏ סביבות 1653 – 7 בפברואר 1723) היה מלחין איטלקי, בעיקר של אופרות. פולארולו נולד למשפחה מוזיקלית והיה לנגן עוגב בקתדרלה של עירו, ברשה. בשנות ה-80' של המאה ה-17 החל לחבר אופרות לביצוע בוונציה הסמוכה. בסך הכל כתב 90 אופרות ועוד 18 אורטוריות. סגנונו האופראי ראוי לציון בפיתוח אריות בליווי תזמורת וניכרת בו השפעת האופרה הצרפתית של בן תקופתו, ז'אן-בטיסט לולי.

חייו

את לימודיו החל פולארולו, כנראה, אצל אביו, נגן עוגב בקתדרלה של ברשה, שם החליף אותו בנו בשנת 1676. הוא נשא אישה ב-1674 והוליד שמונה ילדים. בשנים הבאות התקדם במהירות במשלח ידו. ב-12 בפברואר 1680 נבחר לממונה על המוזיקה בקתדרלה של ברשה במקום פייטרו פלי הפורש, וב-7 ביוני 1681 התמנה למשרה דומה באקדמיה דלי אראנטי, אגודה שהתמקדה בלימודי "ספרות, נשק ומוזיקה". במשרה זו החזיק כנראה עד 1689. בשנת 1678 בוצעה באקדמיה האופרה הראשונה שלו, Venere travestita ("ונוס המחופשת"). הפרטיטורה של האורטוריה הראשונה שלו, "לה פניצ'ה" ("עוף החול"), הלכה לאיבוד, אך לפי הלברית, נראה שבוצעה בשנת 1680. בשנים 1685 - 1689 בוצעו אופרות שונות שלו בערי איטליה ובהגיעו לוונציה בסוף 1689 כבר היו לו מוניטין של מלחין.

ב-13 באוגוסט נבחר פולארולו לנגן עוגב שני בכנסיית סן מרקו בוונציה וכעבור שנתיים הגיע למשרת סגן מאסטרו די קאפלה. משנת 1691 הוצגו האופרות שלו מדי שנה בתיאטראות ונציה, ביניהם בית האופרה המכובד ביותר בעיר, "סן ג'ובאני גריזוסטומו", שם שלטו האופרות שלו ברמה משנת 1690 עד 1705. פולארולו כיהן כמנהל מוזיקלי באוספדאלה דלי אינקוראבילי, קונסרבטוריון נודע בוונציה, משנת 1696 עד 1718 לפחות, לפי הרישומים, ואולי עד 1722. פולארולו התחרה במשך 10 שנים על משרת פרימו מאסטרו של הקתדרלה, אך הפסיד בבחירות בקול אחד לאנטוניו ביפי. פולארולו שוחרר מחובותיו ובנו אנטוניו החליף אותו. הוא המשיך להלחין אופרות עד שנת 1720. כתב יצירות לאירועים ולמוסדות שונים, בהן האורטוריה Il combattimento degli angioli ("ריב המלאכים") בשביל סנטה מריה דלה קונסולציונה ב-1697 ואינטרמצו, Il giudizio di Paride ("משפט פאריס"), לאקדמיה דלה אנימוזי שפעלה ברוחו של אפוסטולו זנו. בשנת 1716 חיבר פולארולו קנטטה בשם Fede, Valore, Gloria e Fama ("האמונה, הגבורה, התהילה והשבח", עם פאוסטינה בורדוני בתפקיד האמונה), לשגריר האוסטרי בוונציה, שכלולות בנו בשנת 1721 נחוגו במוזיקה של פולארולו ל-Il pescatore disingannato ("הדייג שהתפכח"). האופרה האחרונה שלו, L’Arminio ("ארמיניוס"), הופקה בנובמבר 1722, כאשר סבל כבר ממחלתו האחרונה. הוא מת ונקבר בכנסיית מריה מנצרת שעל גדת הגראנד קאנאל בוונציה.

קרלו פרנצ'סקו פולארולו היה גם צ'מבליסט מעולה, שנחשב, יחד עם פרנצ'סקו גספאריני ווינצ'זי, לאחד מגדולי הווירטואוזים בכלי זה (דון ג. דזידריו, טלבוט, 74).

רשימת יצירות חלקית

אופרות

Venere travestita, ברשה, 1678
I delirii per amore ("תעתועי האהבה"), ברשה, 1685
La Rosinda, וינה, 1685
Il demone amante, overo Giugurta ("השֵד המאוהב, או יוגורתה"), ונציה, 1686
Il Licurgo, overo Il cieco d’acuta vista ("ליקורגוס, או העיוור חד-העין"), ונציה, 1686
Roderico, ורונה, 1687
La costanza gelosa negl’amori di Cefalo e Procri ("הנאמנות הקנאית באהבת קפאלוס ופרוקריס"), ורונה, 1688
Alarico re de Gotti (אלאריק מלך הגותים"), ורונה, 1689
Antonino e Pompeiano ("אנטונינוס ופומפיאנוס", בגרסה מחודשת, רוב המוזיקה של פולארולו), ברשה, 1689.