קרולין אשלי קייזר (באנגלית: Carolyn Ashley Kizer; 10 בדצמבר1925 – 9 באוקטובר2014) הייתה משוררת אמריקאית, זוכת פרס פוליצר לשירה ב-1985. היא נחשבת לאחת המשוררות החשובות שעסקו בסוגיות מגדריות ופמיניסטיות במאה ה-20.
ביוגרפיה
ראשית חייה וחינוך
נולדה בספוקיין, וושינגטון למשפחה מהמעמד הגבוה. אביה, בנג'מין המילטון קייזר, היה עורך דין מצליח. אמה, מייבל אשלי קייזר, הייתה פרופסור לביולוגיה, בעלת דוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד.[1] קרולין הייתה בת יחידה ונולדה להוריה כאשר היו בשנות ה-40 המאוחרות לחייהם. היא גדלה בבית בו ספרות זכתה להערכה רבה; הוריה קראו לה מדי ערב וחשפו אותה למגוון רחב של שירה ופרוזה.[2] חשיפה מוקדמת זו לספרות טיפחה את אהבתה לקריאה ולכתיבה, והיא פיתחה טעם ייחודי משלה. בעוד שהוריה העדיפו משוררים רומנטיים כמו קיטס וויטמן, קייזר נמשכה לסופרים כמו גרטרוד שטיין וברנרד שו בגיל צעיר, והעריכה שנינות, אירוניה ודיוק אינטלקטואלי.[3] בהיותה בת 17 פרסמה שיר במגזין היוקרתי הניו יורקר.[4]
לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר התיכון לואיס וקלארק בספוקיין, נרשמה לתואר ראשון בממכללת שרה לורנס, שם למדה בין היתר מיתולוגיה השוואתית עם החוקר ג'וזף קמפבל. ב-1945 קיבלה את התואר הראשון ולאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה (בספרות סינית,[5] 1946-1945) וכן באוניברסיטת וושינגטון (1947-1946).[2] בתקופה זו גם נישאה והפכה לאם צעירה, וזנחה למספר שנים את תחום השירה.
קריירה
ב-1954 נרשמה לסדנת כתיבה יוצרת באוניברסיטת וושינגטון בהנחייתו של המשורר תיאודור רות'קה.[6] רות'קה השפיע עמוקות על התפתחותה של קייזר כמשוררת ושיחק תפקיד מכריע בהחלטתה להתחייב לשירה כייעוד ודרך חיים.[7] כמנטור, הוא עודד אותה להתגבר על הספק העצמי, לפתח את כישוריה ולהכיר בפוטנציאל שלה כמשוררת.[7] אמונתו ביכולותיה הייתה משמעותית במיוחד לאור הדינמיקה המגדרית שהתקיימה בשנות ה-50 בתחומים שנשלטו באופן מסורתי על ידי גברים, כגון ספרות ואקדמיה.[8] נשים סופרות ומשוררות נתקלו במחסומים רבים: בגישה להשכלה גבוהה, בהיצע של הזדמנויות מקצועיות,[9] בהתייחסות בלתי רצינית ליצירתן,[10] ועוד. לאחר רות'קה, למדה קייזר אצל המשורר סטנלי קוניץ, שעבד כמרצה אורח באוניברסיטת וושינגטון ב-1955–1956, וגם הוא הותיר עליה רושם משמעותי.[11]
ב-1959, ייסדה עם ארבעה משוררים נוספים את "Poetry Northwest" (אנ'), כתב עת רבעוני לשירה.[12] הגיליון הראשון היה בן 32 עמודים ובו יצירות של משוררים בולטים כמו פיליפ לרקין, ג'יימס רייט (אנ') ווויליאם סטאפורד (אנ').[13] חמשת המייסדים ערכו את כתב העת במשותף עד 1964, אז הפכה קייזר לעורכת יחידה, תפקיד בו כיהנה עד 1966.[13] תחת הנהגתה, צבר כתב העת מוניטין בינלאומי, ונודע ככזה שנותן במה הן למשוררים ידועים והן למשוררים בתחילת דרכם.[13]
ב-1961 יצא לאור ספר שיריה הראשון, "הגן כפוי הטובה", אשר ביסס את מעמדה כקול בולט בשירה האמריקאית.[14]
בשנים 1964–1965 נסעה קייזר ללמד בפקיסטן, כמומחית בספרות מטעם מחלקת המדינה האמריקנית.[2] במשך חצי שנה לימדה במוסדות שונים, העבירה הרצאות והקריאה שירה, כשגרירה תרבותית של ארצות הברית.[15] ב-1966 מונתה למנהלת הראשונה של תוכניות ספרותיות במסגרת הקרן הלאומית לאמנויות, שזה עתה נוצרה.[16] כמנהלת ספרותית, היא קידמה תוכניות לסיוע לסופרים וכתבי עת ספרותיים, ופעלה לקידום קריאת שירה בבתי ספר ציבוריים. קיזר כיהנה בתפקיד עד 1970.[2]
בשנות ה-70 וה-80 עבדה כמרצה ומשוררת בתוכניות שהות סופר במכללות ובאוניברסיטאות אמריקאיות רבות, כולל קולומביה, סטנפורד, פרינסטון, אוניברסיטת סן חוזה סטייט (אנ') ואוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. היא הייתה אורחת בכנסים ואירועים ספרותיים ברחבי ארצות הברית, כמו גם בדבלין ופריז.[16] במהלך שני העשורים הללו פרסמה ארבעה ספרי שירה; אחד מהם, "Yin", שיצא לאור ב-1984, זכה בפרס פוליצר לשירה ב-1985.[17]
בנוסף לכתיבה ולהוראה, קייזר תרגמה שירה משפות שונות, כולל אורדו, סינית ויפנית. על עבודת התרגום אמרה: "אני חושבת שיש לי תיאוריה שונה של תרגום לכל משורר שאני מתרגמת, כי כל שפה דורשת דברים שונים כל כך. כל קול פיוטי שונה כל כך מכל קול פיוטי אחר. הדבר שאתה צריך לעשות הוא להפוך לזמן מה לאדם שכתב את השיר".[2]
ב-1995 מונתה לתפקיד קנצלרית באקדמיה למשוררים אמריקאים, אך התפטרה שלוש שנים לאחר מכן עם המשוררת מקסין קומין, במחאה על היעדרותם של נשים ומיעוטים אחרים במועצת המנהלים.[18] כתוצאה מצעד זה, פתח הארגון את שורותיו והפך עם הזמן למגוון יותר.[19]
בשנת 2000 הוציאה לאור את אוסף שיריה, שהקיף ארבעה עשורים של יצירה.[20] באותה שנה הייתה שותפה לעריכת האנתולוגיה "שירה אמריקאית: המאה ה-20".[2]
קייזר זכתה להערכה רבה. מלבד פרס פוליצר הוענקו לה פרס האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות (1985), מדליית רוברט פרוסט למפעל חיים בתחום השירה (1988), פרס לשירה על שם תיאודור רות'קה (אנ') (1988), פרס הספר של וושינגטון (אנ') (1965, 1985, 2002), פרס הר בורסטון לשירה (אנ') (6 פעמים), פרס על שם ג'ון מייספילד, פרס על מפעל חיים מאגודת המשוררים של וושינגטון (2006), ועוד.
חיים אישיים
בשנת 1946 נישאה לצ'ארלס סטימסון בוליט, עורך דין ממשפחה עשירה ומשפיעה בסיאטל, ולזוג נולדו שלושה ילדים – בן ושתי בנות.[21] הנישואין הסתיימו בגירושים בשנת 1954.[22]
ב-1975 נישאה לג'ון מרשל וודברידג', היסטוריון אדריכלות.[23] השניים חילקו את זמנם בין בתים בקליפורניה ובפריז.[16] וודברידג' נפטר ביוני 2014, חודשים ספורים לפני מותה של קייזר באותה שנה.[24] קייזר נפטרה ב-9 באוקטובר 2014, בסונומה, קליפורניה, עקב סיבוכים של דמנציה.[19] היא הייתה בת 89.
יצירתה
יצירתה של קייזר הייתה מלאת סתירות, וערבבה רגשות ורעיונות שונים. היא שילבה בין האישי לאוניברסלי, בין עומק אינטלקטואלי לכנות רגשית, מה שהעניק לשירתה עוצמה מיוחדת.[2]
קייזר כתבה לא רק על חוויותיה האישיות, אלא חקרה רעיונות גדולים יותר על החיים, על החברה ועל מערכות יחסים לסוגיהן.[25] היא לא חששה לכתוב בכנות על נושאים קשים כמו זכויות אדם, יחסי כוחות מגדריים, או ציפיות חברתיות. לעיתים קרובות כתבה על חוויותיהן של נשים, על המאבקים שלהן ועל הדרכים בהן החברה מתייחסת אליהן. הסופרת מלאני רהאק אמרה על קייזר ש"הייתה פמיניסטית כמעט לפני שהמונח היה קיים, והתבטאה בעקביות נגד אי צדק, הן בעבודתה והן בחייה".[2]
שירתה של קייזר יכלה להיות כועסת וביקורתית, אך גם עליזה ושנונה. הסגנון שלה היה ברור וישיר, אבל גם עמוק ומהורהר. לעיתים עשתה שימוש בהומור כדי לדון בנושאים רציניים ומורכבים באופן שיהיה נגיש לקורא.[26] השפה ובחירת המילים שלה היו מדודות ומוקפדות. היא כתבה לא רק באופן ספונטני, אלא יצרה כל שורה במחשבה אסטרטגית על צליל, משמעות והשפעה רגשית. שיריה היו מלאים בדימויים והתאפיינו בעושר לשוני, תוך שימוש באוצר מילים מתוחכם אך ברור, והימנעות מביטויים פשטניים או סנטימנטליים מדי.[27] כך שלטה בטון הרגשי של השיר.
קייזר שילבה בשירתה השפעות מסורתיות ומודרניות: היא שאבה השראה ממשוררים קלאסיים כמו אלכסנדר פופ, תוך התייחסות ביקורתית לסוגיות חברתיות ופוליטיות עכשוויות.[2] כמו כן מיזגה אלמנטים של מזרח ומערב, באמצעות שימוש במסורות ספרותיות יפניות וסיניות ביצירתה.[28] על ידי מיזוג מסורות וגישות מגוונות אלה, יצרה קייזר קול פיוטי ייחודי, שהיה גם חדשני וגם מעוגן בהיסטוריה הספרותית.
^"Roethke Readers -- Carolyn Kizer interview". אורכב מ-המקור ב-2006-09-20. נבדק ב-2006-11-02. Zahler, Richard, article from the Seattle Times, (no specific date) 1985, as reprinted at the University of Washington English Department Web site, Web page titled: "Theodore Roethke Memorial Poetry Readings: Carolyn Kizer Interview (1985)"
^ 123"New York State Writers Institute - Carolyn Kizer". אורכב מ-המקור ב-2006-09-15. נבדק ב-2006-11-02. New York State Writers Institute of the State University of New York Web site, Web page titled "Carolyn Kizer: September 29, 1999 (Wednesday)". Retrieved November 1, 2006.
