קרב רמת רחל

חדר האוכל ובית הביטחון ברמת רחל (1948) תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריכים	21 במאי 1948 – 25 במאי 1948 (5 ימים)
מקום	רמת רחל
תוצאה	ניצחון לכוחות הישראליים
הצדדים הלוחמים מגיני רמת רחל, יחידות חי"ם, חי"ש, אצ"ל ופלמ"ח האחים המוסלמים המצריים, הלגיון הערבי, ערבים מקומיים מפקדים דוד שאלתיאל (מפקד חטיבה מרחבית עציוני) ביכבאשי (סא"ל) עבד אל-עזיז כוחות 80 חברי רמת רחל + כיתת חי"ם בתחילת ההתקפה הערבית. בהמשך: שתי מחלקות חי"מ, פלוגת חי"ש, שתי מחלקות אצ"ל וכשלוש פלוגות פלמ"ח גדוד מצרי של האחים המוסלמים, פלוגה של הלגיון הערבי, לוחמים מקומיים אבדות כ-35 הרוגים, 84 פצועים כ-100 הרוגים, כ-120 פצועים

קרב רמת רחל במלחמת העצמאות, נערך בקיבוץ רמת רחל ובסביבתו הקרובה, בין 21 במאי ל-25 במאי 1948, בין כוחות ההגנה ואצ"ל לבין הכוחות הקלים של צבא מצרים, יחד עם פלוגה של הלגיון הירדני. אבדות כבדות נגרמו לשני הצדדים, והשטח עבר שלוש פעמים מצד לצד, אך לבסוף נשאר בידי ישראל.

רמת רחל, קיבוץ שהשתייך לתנועת הקיבוץ המאוחד, הוקם על ידי חברי גדוד העבודה מרוסיה ומפולין, אשר ישבו בירושלים מאז תחילת שנות ה-20. תחילה שהו זמנית בגבעת שאול ואחר כך במגרש ליד מנזר רטיסבון ברחביה.

בשנת 1926 התנחלו חברי הגדוד במקום הנוכחי, על שטח בן כ-80 דונם, מדרום לתלפיות, אשר נקנה על ידי הקרן הקיימת ליד צור באהר. בשנת 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, הותקף הקיבוץ על ידי הערבים, ננטש וחרב.

בראשית שנות ה-30 שבו החברים למקום ובנו אותו מחדש: הוקמו בית ספר יסודי, גן ילדים ובית תינוקות, נבנו רפת, מכבסה ומאפייה. את השורות חיזקו גרעיני התיישבות של תנועת נוער וחברים נוספים שהצטרפו. בעת המרד הערבי עמד הקיבוץ בהצלחה בהתקפות הערבים. מתחת לבניין המרכזי של הקיבוץ (ששימש כחדר אוכל) נבנה סליק. באירועי השבת השחורה נעצרו כ-70 חברים על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ונכלאו לזמן מה ברפיח. הבריטים חיפשו גם נשק באותה שבת אך לא מצאו את הסליק.

רמת רחל נמצאת על כיפה, בגובה של כ-815 מ', בקצה הדרומי של הרכס הנמשך מאבו תור ומתלפיות ובנקודה הגבוהה ביותר בו. היא מוקפת בשטחים ערביים ממזרח (צור באהר), משם הגישה לקבוץ נוחה, ומדרום (בית לחם), משם הייתה הגישה לקיבוץ תלולה וקשה. רמת רחל הייתה קשורה לארנונה ולתלפיות בכביש צר וחשוף, לאורכו היו בתים ערביים פזורים. המרחק מן השטח הבנוי של ירושלים היה מעט יותר מקילומטר עד לארנונה, וכשני ק"מ עד לתלפיות. מצד שני, רמת רחל שלטה על כביש ירושלים-בית לחם-חברון (דרך חברון), אשר נמתח כמה מאות מטרים ממערב למקום, והיוותה איום מתמיד על התחבורה הערבית בו. הגישה לקיבוץ מצד הכביש תלולה וקשה. מדרום מערב לקיבוץ, במרחק כמה מאות מטרים, וממזרח לכביש לבית לחם, נמצא מנזר מאר אליאס, על מורדה המערבי של גבעה החולשת עליו.

כבר מתחילת מלחמת העצמאות הותקפה ביריות, לעיתים קרובות, הדרך בין הקיבוץ לירושלים, אשר עברה בסמוך לבתים ערביים. במקביל, הורעו היחסים בין הקיבוץ לכפר צור באחר, אשר היו תקינים בדרך כלל קודם לכן, וזאת ככל הנראה בעידודם של פעילים מיליטנטיים ערבים אשר ביקרו בכפר. ב-15 במאי 1948 פונו ילדי רמת רחל והבלתי לוחמים, בארבעה אוטובוסים, למרכז העיר ירושלים. אחד האוטובוסים עלה על מוקש, אולם לא נגרמו אבדות.

ב-19 במאי 1948, הגיע לאזור ירושלים, מכיוון מצרים, גדוד של כ-400 לוחמים סדירים-למחצה של האחים המוסלמים בפיקודו של ביכבאשי (סא"ל) עבד אל-עזיז. גדוד זה נכשל קודם בהתקפה על כפר דרום ב-10 במאי 1948. הם הביאו איתם ארבעה תותחי "3.7, שני תותחי נ"ט וסוללת מרגמות, ובה שמונה מרגמות שלושה אינץ'. כן עמדו לרשותם מספר משוריינים, חמושים בתותחי שתי ליטראות. אל עזיז קיבל גם באופן בלתי רשמי פיקוד על פלוגה של הלגיון הירדני, שברשותה היו שני משוריינים. פלוגה זו נותרה באותו אזור, לאחר כיבושו של גוש עציון, מטעמים פוליטיים יותר מאשר צבאיים, וזאת לצורך תביעת בעלות עתידית על השטח מצד עבר הירדן, וכמענה אפשרי לתביעה כזאת מצד מצרים. הכנסת פלוגת הלגיון תחת פיקוד מצרי הייתה יוזמה מקומית של עבדאללה א-תל. הייתה זו הפעם היחידה במלחמת העצמאות, בה התקיים שיתוף פעולה, בשדה הקרב, בין הלגיון הירדני והמצרים. כן הצטרפה לכוח הערבי פלוגת מתנדבים בלתי סדירים.

מספר תושבי הקיבוץ בסוף שנות ה-40 עמד על כ-250, מספר הלוחמים מתוכם עמד על כ-80. בין אלה היו לא מעט בעלי רקע וניסיון צבאיים. מערך ההגנה חולק לחלק מערבי מול מנזר מאר אליאס ולחלק מזרחי מול הכפר צור באחר. לרשות המשק עמדו שני מקלעים, מרגמה שני אינץ', רובה נ"ט, נשק קל ורימונים. אחד המקלעים הוצב על גג חדר האוכל, ממנו הייתה תצפית נוחה על סביבת הקיבוץ. בנוסף, הקיבוץ היה מגודר וממוקש. כן קיבל הקיבוץ כיתת חי"ם כתגבורת להגנתו. בהמשך התערבו בקרב, לשלביו השונים, פלוגה מגדוד מוריה בפיקודו של יהושפט הרכבי, שתי מחלקות חי"ם כחיל מצב, שתי מחלקות של האצ"ל, בפיקודו של יהודה לפידות, ושלוש פלוגות, אחת מהן מוקטנת, מהגדוד החמישי של הפלמ"ח.

ב-21 במאי 1948 נפתחה אש תותחים כבדה על רמת רחל. ההפגזה האינטנסיבית נמשכה עד לאחר חצות, וגרמה לנזקים כבדים. למחרת, ב-22 במאי 1948 חודשה ההפגזה משעות הבוקר המוקדמות, ומשעה 11:00 הפכה ההפגזה לרצינית, מדויקת, רצופה וצפופה. הערבים השתמשו בפגזי הצתה ופגזי עשן ובמשק פרצו דליקות רבות. בשעה 12:30 חלה הפוגה בהפגזות ואז נצפו כוחות אויב בגזרה המזרחית, בגזרה הדרומית והדרומית מערבית. אש המגינים עצרה את התוקפים מלהתקרב למשק. בגזרה המזרחית נהדף האויב ובגזרה הדרום מערבית פרץ כוח של כשתי כיתות פנימה. נגד הפורצים הופעלו רימונים אשר גרמו לאויב אבדות והביאו לנסיגתו. כשניסה המא"ז משה כ"ץ לארגן מחדש את ההגנה, נתברר שחלק מהמגינים נטשו את עמדותיהם בעיקר בקטע המערבי והתרכז בחדר האוכל. רבים מהאנשים האלו היו תשושים ומוכי הלם. כיתת החי"ם שהייתה במקום הסתלקה לתלפיות מבלי שיבחינו בהסתלקותה. התוקפים נסוגו בשעה 13:30 לערך וההפגזה חודשה. מא"ז היישוב עזב את רמת רחל למפקדת החבל בתלפיות על מנת לבקש תיגבורת. מפקד הגזרה הירושלמית הדרומית מינה את מנחם ריצמן, מפקד העתודה החבלית, למפקד רמת רחל, ושלח עימו מחלקה מוקטנת. הכוח יצא לרמת רחל בשיירה, ומשוריין סנדביץ בראשה. השיירה ספגה אש, המשוריין נפגע ישירות מפגז נ"ט ומרבית החיילים בו נפגעו. בין ההרוגים היה המפקד מנחם ריצ'מן. השאר נסוגו חזרה לתלפיות. מגיני רמת רחל בגזרה המערבית חזו בפגיעה במשוריין, נתפסו לבהלה ונטשו את עמדותיהם לאחר שהדפו מספר הסתערויות, ונסוגו מבלי לדווח על כך למגינים מהקטע המזרחי. בשעה 17:00 לאחר שעות של לחימה רצופה, הלך והתערער ביטחונם של מגיני היישוב ביכולתם לעצור את האויב ולאחר דיון בחדר האוכל סיכמו על הצורך בנסיגה מהישוב. חלקם נסוגו רגלית, ואחרים שנסעו במשאית ממוגנת ניפגעו מפגז האויב. רמת רחל התרוקנה מתושביה והערבים פרצו למקום. בעקבות הלוחמים מונו שתי פלוגות של ערבים מקומיים להגן על המקום והם החלו בביזה, אליה נסחפו גם החיילים.

בשעה 18.00 הגיעה כתגבורת לתלפיות פלוגה מגדוד 'מוריה' של חטיבת 'עציוני' בפיקודו של יהושפט הרכבי. לאחר חשיכה הכוח פרץ לרמת רחל, לאחר שעקף את ארנונה ממערב, כדי להימנע מאש מכיוון צור באחר. אחד מכוחות המשנה נתקל במספר ערבים, פתח באש, ובתגובה ספג הפגזה ממשוריינים ערביים. מן ההפגזה נפצע קל אחד הלוחמים. בחלקו המערבי של הקיבוץ, אליו עשתה דרכה אחת המחלקות, נותר חיל מצב קטן, אשר נסוג לאחר קרב קצר. שתי מחלקות אחרות עשו דרכן לחלקו המזרחי של הקיבוץ, וערבים שעסקו בביזה במקום, נורו או נמלטו. חיילי הכוח הוחלפו בשתי מחלקות חי"ם, וכוח גדוד 'מוריה' חזר לבסיסו. במקום נותרו 31 גוויות של ערבים. 13 מחברי הקיבוץ, כמחציתם נוסעי המשאית שנפגעה, ו-12 חיילי 'עציוני' נהרגו, 30 מחברי הקיבוץ ו-31 חיילי 'עציוני' נפצעו, עד לסיום שלב זה בקרב.

למחרת, ב-23 במאי 1948 בשעות הצהרים חודשה ההפגזה והכוח שהחזיק במקום, נסוג תחילה לחדר האוכל ואחר כך נסוג לתלפיות. הערבים פרצו מצד צור באחר וכבשו שוב את המקום. כיוון שהנסיגה לא תואמה, לא היה ברור למשך זמן מה בידי מי המקום.

באותו לילה יצא כוח מגדוד 'מוריה', בן שתי מחלקות, בפיקוד יהושפט הרכבי, לכבוש חזרה את המקום. בדרכו, ספג הכוח אש שגרמה למספר נפגעים. הערבים, אשר קודם לכן בזזו את המקום, כבר עזבו, והקיבוץ נכבש שוב במהירות, ללא נפגעים בעת הכיבוש עצמו. שתי מחלקות של האצ"ל, בפיקוד יהודה לפידות, יצאו אל המקום כחיל מצב. כיתה מן הכוח של גדוד 'מוריה' ושתי מחלקות האצ"ל נותרו בקיבוץ, ושאר הכוח חזר לירושלים.

בבוקר 24 במאי התקרב משוריין, שלל ערבי משיירת נבי דניאל, אל הקיבוץ, מכיוון מאר אליאס, ספג אש ונסוג לבסוף.

בשעות הצהרים פתחו הערבים בהתקפה בה השתתפו משוריינים וחצאי זחלים בפיקוד עבד אל עזיז. כוח רגלי הסתער מכוון צור באחר על החלק המזרחי של רמת רחל שהוחזק על ידי חיילי אצ"ל שנאלצו לסגת. חלק מן הנסוגים, יחד עם הקשרים של הכיתה מ'מוריה' נסוגו לכיוון ארנונה, ועמם מכשיר הקשר. כך נותק הקשר בין הקיבוץ למטה. הערבים שתקפו רגלית ממזרח כבשו את אחת העמדות ותקדמו לעבר חדר האוכל ושם נעצרו על ידי לוחמי אצ"ל בפיקודו של יהודה לפידות. התקפת נגד של האצ"ל לא עלתה יפה. במקביל, כוח של שבעה משוריינים פתח באש ממערב, מכיוון מאר אליאס, התקדם אל עבר המשק ונבלם בקרבתו. בהמשך, חלק מאותו כוח תמרן כך שאיים על הדרך שבין רמת רחל לארנונה. לכוח המשוריין הצטרפו גם חיילים מצריים רגלים, וגם הם נבלמו. לקראת ערב, דעכה ההתקפה הערבית. החלק המזרחי של רמת רחל, אשר נכבש על ידי הערבים, נבזז על ידי ערביי הסביבה, ואלה סחפו עמם גם את החיילים הערבים.

באותו יום התארגנה שוב הפלוגה מגדוד 'מוריה', זו שבפיקוד הרכבי, אליה הצטרפה בהמשך פלוגה מהגדוד החמישי (גדוד שער הגיא) של חטיבת הראל, ובשעה 23.00 נוצר קשר עם המגינים. אלה אשר אבדותיהם היו 15 פצועים, מהם חמישה קשה, והרוג אחד, הוחלפו, והכוח המחליף התארגן להתקפת נגד. התקפת נגד ראשונה, אשר נערכה עם שחר, ב-25 במאי, נכשלה. בהמשך היום, נערכו מספר התקפות, אליהן נתלוו הפגזות, הן של הלגיון, ממזרח, הן של המצרים ממערב, וכולן נהדפו.

ב-25 במאי, הצטרפה פלוגת פלמ"ח נוספת, בפיקוד אהרן (ג'ימי) שמי לצורך התקפת הנגד המתוכננת, שיצאה לפועל לקראת ערב. בפלוגה הייתה גם חוליית להביור בפיקודו של שמואל גורודיש, שהצליחה לשתק עמדה ערבית בחלק המזרחי של המשק. מערך הכוח הערבי שהחזיק בחלק המזרחי של המשק התמוטט, והערבים נסוגו לכיוון צור באהר. בלילה השתלטה, ללא אבדות, פלוגה נוספת מן הגדוד החמישי על הגבעה השולטת על מנזר מאר אליאס. כוח הלגיון שבמנזר עזב את המקום, והפלוגה הרסה את עמדות התותחים שבמקום. התקפת נגד ערבית נהדפה.

בקרב רמת רחל היו לפלמ"ח ארבעה הרוגים, והאבדות הישראליות הכלליות בשלב זה, היו שמונה הרוגים.

אבדות הערבים בארבעת ימי הקרבות אינן ידועות, אך מוערכות בכ-100 הרוגים, רובם ערבים מקומיים, אך גם שני עריקים בריטים, וכ-120 פצועים. האבדות הישראליות היו כ-35 הרוגים ו-84 פצועים (מרבית ההרוגים נפלו ביום הראשון לקרבות).

בין הנופלים בקרב היה גם אליעזר גרינבוים, בנו של שר הפנים יצחק גרינבוים. הוא נהרג בדרך לרמת רחל עם התגבורת של ריצ'מן ב-22 במאי.

נופל נוסף, סעדיה קראוני, היה נעדר במשך עשרות שנים, עד שמקום קבורתו אותר על ידי יחידת אית"ן^[1].

לאחר שנהדפו מרמת רחל, איבדו הכוחות הערביים בדרום העיר את היוזמה, ולא תקפו יותר מכיוון זה, עד סוף המלחמה. פרט לפשיטות ולהטרדות, כוחות אלה לא נקטו ביוזמה התקפית בכל אזורי היערכותם, שכללו גם את דרומו של פרוזדור ירושלים.

שטח הקיבוץ נותר בידי מדינת ישראל, אם כי כ'אצבע', המוקפת בשטח ירדני משלושה צדדים. תחילה הדעות היו חלוקות אם לחדש את ההתיישבות בקיבוץ, אך ההחלטה הסופית הייתה חיובית, והקיבוץ הוקם מחדש ב-1951. בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, בחר הקיבוץ בהשתייכות לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. הפלג האחר הצטרף לקיבוץ עין כרמל.

• מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש"ח, עמ' 173 - 186, 2002.
• ישראל גרנית ודן יהב, התיישבות במלחמה - יישובים שעמדו, פונו, או נפלו במלחמת העצמאות 1948, מכללת כנרת, 2015.
• יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 256 - 259, 1986.
• נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, הוצאת מודן, 1986.
• יהודה לפידות, על חומותייך, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תשנ"ב 1992.
• יהודה לפידות בלהב המרד: מערכות האצ"ל בירושלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תשנ"ו 1996.

• מיד ליד וחוזר חלילה, סיפור קרבות רמת רחל באתר גדוד מוריה.
• יהודה לפידות-כיבוש רמת רחל
• שנה לאחר הקרב על רמת רחל, יולי 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• רמת רחל לאחר הקרב, 1951, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים