PROFILPELAJAR.COM

קרב רמת יוחנן
	מפת קרבות רמת יוחנן במלחמת העצמאות
	מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריך	16 באפריל 1948
קרב לפני	קרב משמר העמק
קרב אחרי	הקרב על טבריה
מקום	עמק זבולון
תוצאה	ניצחון לכוחות ההגנה וכיבוש הכפרים הושה וקסאייר
הצדדים הלוחמים
כוחות ההגנה	צבא ההצלה
מפקדים
משה זליצקי	שכיב והאב
כוחות
חטיבת כרמלי	ג'בל אל ערב (גדוד שכירים דרוזי)
אבדות
22 הרוגים	עשרות הרוגים ופצועים

קרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות נערך ב-16 באפריל 1948 בין כוחות חטיבת כרמלי ובין גדוד דרוזי מצבא ההצלה של קאוקג'י בעמק זבולון. הקרב הסתיים בנסיגת הדרוזים מאזור רמת יוחנן ובעקבותיו הושג הסכם אי התקפה עם הדרוזים למשך כל מלחמת העצמאות.

רקע

מתחילת מלחמת העצמאות נעשו על ידי מפקדת צבא ההצלה ניסיונות לגייס שכירים דרוזים בהר הדרוזים בסוריה. מנהיג הר הדרוזים סולטאן אל-אטרש התנגד לכך מתוך דאגה לגורל תושבי ארץ ישראל הדרוזים במקרה של ניצחון יהודי. למרות התנגדותו נמצא קצין שהסכים תמורת תשלום לעמוד בראש יחידה דרוזית בצבא ההצלה. זה היה שכיב והאב, קפטן לשעבר בצבא הסורי כבן 60. מסביבו התלכדו 400–500 לוחמים דרוזים שכירים שהתגייסו בצל הרעב והאבטלה שהיו אז בהר הדרוזים. הגדוד הדרוזי נקרא ג'בל אל ערב לאחר שמנהיג הר הדרוזים התנגד לקרוא לו ג'בל אל דרוז.

שכיב והאב, שלחם נגד הצרפתים במרד הדרוזי בשנות ה-20 של המאה ה-20 ואחר כך הצטרף לצבא הסורי הקולוניאלי, אמר לחייליו כי אין להם ייעוד דרוזי במלחמה זו וכי הם אינם אלא שכירי חרב המקבלים משכורת וחייבים למלא את המוטל עליהם.

הגדוד הגיע לארץ ישראל ב-28 במרץ 1948 והוצב בשפרעם, בהיותה מיושבת בחלקה דרוזים ושוכנת בין ריכוזי הדרוזים בגליל ובכרמל.

ב-4 באפריל 1948 פתח קאוקג'י בהתקפה על קיבוץ משמר העמק. הוא שלח קריאות לעזרה לשכיב והאב כדי שיתחיל בהתקפות ויקטין את הלחץ מעליו אולם והאב היסס. רק לקראת סיום הקרבות במשמר העמק ותבוסתו של קאוקג'י, פתח והאב בהתקפות על אזור קיבוץ רמת יוחנן.

התחלת הקרבות

ב-12 באפריל 1948 תפסו הדרוזים את הכפרים הושה וחִ'רבּת אלכַּסַאיר (בין רמת יוחנן במערב לכביש 70 במזרח), החולשים על אזור רמת יוחנן, ומשעה 06:40 בבוקר, החלו לירות על העובדים בשדות באש רובים ומקלעים. באותו יום לא הושבה אש ולא היו נפגעים. בלילה פונו ילדי רמת יוחנן לקריית ביאליק.

למחרת, ב-13 באפריל 1948, הגבירו הדרוזים את הירי, ובחילופי האש באותו יום נהרגו שני לוחמים ואחדים נפצעו. בלילה, ב-14 באפריל 1948, חיבלו הדרוזים בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים-קריית אתא (כביש 70), שהיה עורק תנועה יחיד בין חיפה לעמק, לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי ערביי בלד א-שיח'.^[1]

מצב חירום הוכרז באזור, ומפקד חטיבת כרמלי, משה זליצקי (לימים משה כרמל), החליט ליטול את היוזמה מידי הדרוזים ולפתוח בפעולה התקפית. הוחלט לתפוס גבעה צפונית-מזרחית לכפר עטה (כיום בתחומי קריית אתא) המכונה "תל שרעה", שממנה נהגו הדרוזים לצלוף.

לביצוע הפעולה הורכבה פלוגה מיוחדת מגדוד 21. מפקדי המחלקות הגיעו אך מקרוב לגדוד לאחר סיום קורס מפקדי מחלקות. הנשק כלל רובים צ'כיים, אנגליים ועוד, וכן מקלעים מסוגים שונים.

בבוקר 14 באפריל 1948 נערכו מספר אימונים, ובשעה 16:00 יצאה הפלוגה לפעולה. הדרוזים זיהו את הכוח היהודי והתקיפו אותו מפסגת הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים. אחד המפקדים, זוהר דיין, (אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין), חיפה על אנשיו עד שנהרג. בקרב נהרגו שישה לוחמים ונפצעו רבים. גופות הלוחמים נשארו בשטח.

קרב רמת יוחנן

לאחר כישלון ההתקפה הראשונה, השתרר שקט בגזרה, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף שהיה מכוון לפתור את בעיית הגוש באופן יסודי, וזאת על ידי כיבוש הכפרים הושה וקסאייר החולשים על גוש רמת יוחנן, ושימשו כבסיס לכוח הדרוזי. החזקת כפרים אלה נועדה להעניק שליטה על המרחב ובסיס לפעולה נגד שפרעם. מכיוון שכפרים אלה היו מרוחקים מכבישים ראשיים, היה יסוד לשער שהבריטים לא יתערבו. המשימה הוטלה על פלוגות מגדוד 21 וגדוד 22 של חטיבת כרמלי.

ב-16 באפריל 1948 בשעה 04:40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על שני הכפרים, שהיו ריקים מאדם, והחלו להתבצר בהם. כעבור זמן קצר התחילו הדרוזים בהתקפתם, תחילה בהושה ולאחר מכן בקסאייר. הדרוזים היו לוחמים נועזים, והתפתחו קרבות פנים אל פנים שהסבו אבדות כבדות לשני הצדדים. תשע התקפות נערכו באותו יום. הדרוזים נהנו מאספקת תחמושת וכוח אדם משפרעם, ומצב חיילי חטיבת כרמלי הלך ורע. התחמושת הלכה ואזלה. לקראת ההתקפה התשיעית התקבלה הודעה כי בידי כל איש ארבעה כדורים והתבקשה רשות לנסיגה. המפקדה ברמת יוחנן ענתה כי "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד".

הדרוזים התכוננו להתקפה המכריעה על קסאייר. בינתיים הגיעה לרמת יוחנן מכונת ירייה עם תחמושת רבה. היא הועמסה על משוריין שפרץ לקסאייר בשעה שהדרוזים ערכו את הסתערותם התשיעית והקשה ביותר, וחלקם הגיעו עד בתי הכפר. אש לוחמי כרמלי הייתה דלה וחלק מהחיילים החלו מתוך יאוש לזרוק אבנים במסתערים. במועד האחרון האפשרי, קפץ אחד החיילים מהמשוריין, הציב את מכונת היריה במרכז הכפר, ופתח באש מהירה, יעילה וקטלנית לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות במסתערים וההתקפה נהדפה. בינתיים ירדה חשיכה שנוצלה להתבצרות, לפינוי נפגעים ולאספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים נסוגו לשפרעם ולא חידשו את התקפותיהם.

תוצאות הקרב

בעקבות הקרב, שעלה לדרוזים בעשרות הרוגים ופצועים, חל שינוי בעמדת הדרוזים בישראל, וגברה השפעתם של חסידי הברית עם היהודים. יומיים לאחר הקרב, נפגשו כמה מקציני הגדוד הדרוזי, בראשות איסמעיל קבלאן ונכבדים דרוזים עם נציגי היהודים בשטח ההפקר שליד קסאייר. בפגישה זו גובשו היסודות שהובילו לברית בין היהודים והדרוזים בישראל.

שרידי הושה נמצאים סמוך ליער קריית אתא. מהכפר קסאייר, הקרוב יותר לרמת יוחנן, נותרו שרידי חורבות, ובסמוך לו - בתוך מטעי האבוקדו של רמת יוחנן - הוקמה אנדרטה לנופלים היהודים בקרבות. האנדרטה בנויה מסלע הניצב על ארבע אבנים מלוטשות ועליו חקוקה הכתובת: לזכר הלוחמים והמגינים מגדוד 22 פלוגה ב', מגדוד 21, מחיל הנוטרים הגושי, מהפל"ם האזורי, מאנשי המקום אשר נפלו בשדות האלה על שחרור הארץ בימים ג-ז ניסן תש"ח.

מאחורי האנדרטה קיר ועליו חקוקים שמות 22 הנופלים ומפת הקרבות באזור.