בשלהי 1916, לאחר כישלון מאמצי השחרור של הנצורים בעיר כות, מונה פרדריק סטנלי מוד כמפקד המערכה במסופוטמיה (כח D של חיל המשלוח ההודי). לאחר שחיזק משמעותית את כוחותיו יצא למערכה נוספת למיגור הטורקים באזור. בפברואר 1917 כבש הצבא הבריטי, בשנית, את העיר כות במהלך קרב כות השני ובמרץ אותה שנה נכבשה בגדאד. כדי להבטיח את אחיזתו בבגדאד ניהל מוד את המערכה על סמארה שהרחיבה את אחיזת הבריטים מצפון וממזרח לבגדאד.
מטרות קרב רמאדי
עיקר המאמץ המלחמתי של הבריטים התנהל לאורך נהר החידקל אולם לפי תוכניתו של מוד נדרשה התקדמות גם לאורך הפרת כשהערים המרכזיות, בגזרה זו, היו פלוג'ה ורמאדי. כבר במרץ הדפו הבריטים את הטורקים מפלוג'ה (במסגרת המערכה על סאמארה) והיעד הבא שסומן הייתה העיר רמאדי. מטרות כיבוש עיר זו הותוו כבר לפני קרב רמאדי הראשון והיו כדלקמן:
תיקון סכר שהרסו הטורקים במהלך נסיגתם מפלוג'ה.
השתלטות על מערכת סכרים שאיפשרה לטורקים להציף שטחים נרחבים ובכך לעצור את התקדמות הבריטים.
אבטחת האגף הדרומי של הבריטים.
לאחר כישלון הניסיון הראשון לכבוש את רמאדי, שנגרם מתנאי מזג אוויר קיצוניים, המתין הפיקוד הבריטי לסתיו ושקד על הכנת תוכנית משופרת לכיבוש העיר. תוכנית זו הושפעה גם מאילוץ חדש: התארגנותה של קבוצת ארמיות ילדרים הטורקית שיעדה הראשוני היה לכבוש בחזרה את בגדאד. כוח זה הורכב מהארמייה השישית (שכבר פעלה במסופוטמיה), הארמייה השביעית (ארמייה חדשה) וקורפוס אסיה (שהיה מורכב ברובו מחיילים גרמנים ואוסטרים) ומונה לפקד עליו אריך פון פאלקנהיין. תוכנית זו של הטורקים האיצה את לוח הזמנים מתוך כוונה לחסום את התקדמות הטורקים לאורך הפרת. בסופו של דבר החליט פאלקנהיין להפנות את כוחותיו לארץ ישראל.
הכוחות המעורבים בקרב
הצבא הבריטי: בניגוד לקרב רמאדי הראשון, שעיקרו הוטל על בריגדת רגלים בודדת, הטילו הבריטים לקרב השני כוח של 4 בריגדות:
הצבא העות'מאני: כמות החיילים שהשתתפו בקרב הראשון הייתה כ-1,000. לאחר הניצחון צפו הטורקים שהבריטים ימשיכו לנסות לכבוש את העיר ולכן הגדילו את מצבת החיילים בעיר כדלקמן:
500 פרשים
3,500 חיילי רגלים
10 תותחים
תוכנית הקרב הבריטית
בעוד שבקרב רמאדי הראשון תקפו הבריטים חזיתית מכוון מזרח כללה התוכנית לקרב השני מתקפה רגלית מכוון דרום ומשלוח כח חסימה מערבית לעיר.
כדי להטעות את הטורקים ביימו הבריטים שורה של פעולות הטעייה שהביאו את הטורקים למסקנה שהבריטים יתקפו שוב ממזרח לאורך נהר הפרת[1] ולכן המשיכו להתבצר כשפניהם מזרחה.
כלקח מקרב רמאדי הראשון, בו היווה החום הקיצוני גורם מרכזי בתבוסה הבריטית, דאגו הבריטים לאספקה סדירה של מים ללוחמים בעזרת 350 משאיות להובלת מים.
מהלך הקרב
ב-27 בספטמבר1917 בערב החלו שתיים מבריגדות הרגלים (ה-12 וה-42) לצעוד לאזור שמדרום לרמאדי. במקביל עקפה בריגדת הפרשים את העיר מדרום והקימה מחסומים על כביש היציאה המערבי של העיר. הערכות הכוחות נמשכה עד שעות אחר הצהריים של 28 בספטמבר אז ניתן האות לפתיחת הקרב. הבריטים החלו בירי ארטילרי על עמדות הטורקים בזמן שחיילי הרגלים התקדמו צפונה לכוון העיר. ב-29 בספטמבר לפנות בוקר החלו הטורקים לסגת דרך גשר עזיזיה שממערב לעיר אולם נתקלו בכוח החסימה. לאחר כשעה וחצי של קרבות נסוגו הטורקים בחזרה לעיר ועם בוקר כבשו הבריטים את הגשר וחסמו לחלוטין את היציאה מהעיר. במקביל המשיכו הכוחות הרגליים להתקדם מדרום ולפני הצהריים הבינו הטורקים הנצורים שאפסה כל תקווה והחליטו להיכנע.
תוצאות הקרב
נפגעים:
הצבא הבריטי: כ-1,000 חללים ופצועים (בעיקר פצועים).
הצבא העות'מאני: 120 חללים[2], 190 פצועים וכ-3,500 שבויים.
בנוסף לשבויים הרבים לכדו הבריטים בעיר ציוד רב, תחמושת ונשק (כולל 13 תותחים ו-12 מכונות ירייה).
הניצחון המוחץ שיכנע שבטים ערבים להעביר תמיכתם מהטורקים לבריטים וסייעו בכך למאמץ המלחמה של הבריטים.
הניצחון עודד את הבריטים להמשיך במסע הכיבוש שלהם כשהיעד הבא שלהם היה העיר הית (אנ') במעלה הפרת.
לקריאה נוספת
Barker, A. J. (2009). The First Iraq War – 1914–1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN978-0-9824911-7-1.
Knight, Paul (2013). The British Army in Mesopotamia, 1914–1918. Jefferson, NC: McFarland. ISBN978-0-7864-7049-5.
Moberly, F. J. (1997) [1927]. The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. History of the Great War Based on Official Documents. Vol. IV. Compiled at the Request of the Government of India, under the Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence (Imperial War Museum and Battery Press repr. ed.). London: HMSO. ISBN978-0-89839-290-6.
Weekes, Colonel H. E. History of the 5th Royal Gurkha Rifles: 1858 to 1928 (online ed.). Luton: Andrews. ISBN978-1-78149-333-5.
