קנדה או קוּנְדוּ או קינדי (בהונגרית: Kende או Kündü) היה תואר כבוד הונגרי בזמן הנסיכות הכפולה, לפני הכיבוש של אגן הקרפטים (התיישבות המדיארים במרכז אירופה), היה הנסיך הראשי וגם המנהיג הדתי.
אנו יודעים על קיומו של משרת שליטה וכבוד מכתביו של הוחמד ג'אהני (אנ'), שהיה ככל הנראה חוקר ומדינאי מבוכרה דובר פרסית, כותב בערבית, שמצטט את אחמד אבן רוסתה. גם גרדיזי (אנ'), (שהיה היסטוריון ופקיד פרסי מהמאה ה-11, בולט בזכות כתיבת "זאין אל אחבאר", אחד מספרי ההיסטוריה המוקדמים ביותר שנכתבו בפרסית החדשה) כתב כמאה שנים מאוחר יותר דבר מה דומה - להונגרים יש שני מלכים, אחד הוא הנקוב, הסמלי, שאותו מכבדים מאוד והוא מכונה "קנדה", השני הוא. הדג'ולה (גיולה), שמחלק את הפקודות, שמוביל את הצבאות ואת קרבות המלחמה והוא זה שממנה את כל בעלי המשרה הצבאיים והמינהליים.
הנסיכות הכפולה של הכוזרים
השיטה הזו של הנסיכות הכפולה, שדומה מאוד לממלכה הכפולה הקדושה של הכוזרים והטורקים (שיטת הממלכה הכפולה המקודשת הייתה המוסד של האימפריות הנוודות הגדולות ביותר בערבות אירואסיה במחצית השנייה של האלף הראשון. לשליט הראשון, הכגן, הייתה הקדושה והכוח הסמלי שמקורו בטנגריזם, אך רק קיומו של שליט מכובד זה נתן את הלגיטימציה לשליט (מלך, נסיך) השני, שפיקד והנהיג מלחמה, שלמעשה שלט). אחמד אבן פדלאן מתאר את הטקס איך הכגן, שתפקידו מתאים ל"קנדה" ההונגרי, מקבל את השליט השותף, השאד (אנ'), שמחלק את הפקודות האמיתיות, אך אין לו את הקדושה הדתית ותפקידו מקביל לגיולה ההונגרי. הכגן מופיע מול העם כל ארבעה חודשים, אבל כשהוא עוזב ברכיבה, אמנם כל צבאו הולך איתו, אבל במרחק של כקילומטר ממנו כדי שאיש לא יראה אותו. אם הכגן אכן פוגש במישהו, הלה נופל על פניו ולא מרים את ראשו עד שהכגן חולף אותו. נכון לתקופה מאוחרת יותר, אל-מסעודי כותב שהכגן אף פעם לא יוצא החוצה ולא פוגש את עמו. במקרה של אחמד אבן פדלאן, אגב, התואר קונדו או קינדי מופיע בקשר עם הכוזרים, כלומר השלישי אחרי הכגן, והפקיד השלישי אחרי השאד. בעל התפקיד הרביעי היה ה""דג'אושיגיר".
הנסיכות הכפולה של ההונגרים
האתנוגרף יהודי-הונגרי גזה רוהיים הניח תחילה שלהונגרים לפני הכיבוש הייתה נסיכות כפולה מקודשת כדוגמת זו של הכוזרים. גם לאחר הכיבוש. הרעיון המקובל הוא שנסיכות כפולה כזו נוצרה תחילה על ידי הכוזרים. חולשתה של התיאוריה היא שבמקום שאנו מכירים דואליות דומה בין שליט קדוש לשליט ממשי כמו: השליטים המרובינגים-מאיורדומוס, המיקאדו (כינוייו של הקיסר של יפן)-שוגון היפני, תמיד התפתחה כתוצאה מתהליך היסטורי. אין נתונים על תהליך דומה אצל ההונגרים. ניתן להסביר את קיומם של שני המנהיגים בצורה משביעת רצון בכך, שאת ההונגרים הכובשים ואת הקאבארים הנהיגו כמה נסיכים בדרגה שווה, שקיבלו תארים שונים של כבוד עוד מהכוזרים.[1] זה גם מסביר את הבעיה של אי היכולת להחליט מי החזיק בתפקיד השלטוני המקודש בזמן הכיבוש.
מי היה הקנדה?
על פי כמה השערות, הנסיך קורסאן החזיק בתואר הכבוד של הקנדה המקודש במהלך הכיבוש, אך הדבר עומד בסתירה חזקה לעובדה שקורסאן מילא תפקיד מוביל ספציפי במסעות למערב ובכיבוש פאנוניה. הוא לא יכול היה להיות מוזמן כקנדה למשתה כזה על ידי הבווארים, ששם הוא נרצח בסופו של דבר בשנת 904.
העלמות הנסיכות הכפולה
באמצע המאה ה-10 עמד בולצ'ו הרקה בראש משלחת "דיפלומטית" הונגרית לביזנטיון, בחצרו של הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס. הוא מסר לקיסר מידע על התנאים אצל ההונגרים, שהקיסר הנחיל לדורות הבאים בכתובים. לפי בולצ'ו, ההונגרים נשלטו על ידי הנסיך (ביוונית: ארכון) הוא לא הזכיר את המילה קנדה). בנוסף לנסיך יש עוד שני מנהיגים בדרגים נמוכים יותר, ה-gyila בדרג הגבוה יותר וה-karha בעל הדרגה הנמוכה יותר (כלומר הרקה). אבל אין שום סימן לכך בדבריו לפי התיאור שהנסיך איננו השליט העליון, כלומר, בשלב זה כבר נפסקה הנסיכות הכפולה.
כמו גיולה והורקה, תוארי כבוד של פעם נהפכו לשם פרטי. הכרוניקות ההונגריות כבר שימרו אותם ברשימת שבעת מנהיגי המדיארים וכך בשל טעות קריאה או כתיבה הפך קנדה ל"קונד".
לקריאה נוספת
- Róna-Tas András: A honfoglaló magyar nép: Bevezetés a korai magyar történelem ismeretébe. Budapest: Balassi. 1997. ISBN 963 506 140 4
- Csorba Csaba. Árpád népe, Tudomány – Egyetem, Kulturtrade Kiadó. Budapest, 1997. ISBN 963 9069 20 5
הערות שוליים
