קוסמאטי וגם קוסמאטסק (Cosmati, Cosmatesque) הוא סוג של אומנות פסיפס שנוצרה ונפוצה במרכז איטליה ובדרומהּ במאות ה-12 וה-13. אומנות קוסמאטי מאופיינת בשיבוץ פיסות אבן וזכוכית ססגוניות בצורות ובגדלים שונים לכלל דגמים גאומטריים מורכבים. היא שימשה, בעיקר בכנסיות, לחיפוי משטחים אדריכליים – לריצוףרצפות, לחיפוי קירות ולעיטור עמודים, מזבחות, דוכני דרשה וכֵסֵי בישופים.
כינויהּ של אומנות זו הוא אֶפּוֹנִים של משפחת קוסמאטי (אנ') שאנשיה פיתחו אותה ועסקו בה במאות ה-12 וה-13. המונח "קוֹסמאטֶסק" נטבע במאה ה-19 ומתייחס לסגנון הריצוף גם בעבודות שנוצרו בהשראתו במאות הבאות.
השיטה והסגנון של אומנות קוסמאטי דומים לאלה של האופוס סקטילה מהעת העתיקה, והדגמים עוצבו בהשפעת אומנות הריצוף הרומית והביזנטית. פיסות הריצוף למיניהן – פורפיר אדום וירוק (סרפנטין), שיש צהוב וגרניט אפור – היו במקורן ספוליה של חורבות רומא. בצד חלקי האבן והשיש שובצו בריצופים מקטעים של זכוכית צבעונית. הרקע לשיבוצים נעשה בדרך כלל משיש בהיר.
עבודות קוסמאטי מקוריות ספורות נמצאו מחוץ לאיטליה. הנודעת בהן היא הרצפה הרבועה בקדמת המזבח הראשי בלב כנסיית וסטמינסטר בלונדון, שבמרכזה "עיגול ההכתרה" של מלכי אנגליה לדורותיהם.[1] עבודת קוסמאטי נוספת מן המאה ה-13 נמצאה בכנסיית הקבר בירושלים. במהלך עבודות השיפוצים הנערכות במקום בעשור האחרון נתגלה לוח ריצוף בעיצוב קוסמאטי מובהק, שעיטר את המזבח במבנה הצלבני במשך מאות שנים עד השרפה הגדולה של 1808, אז ניזוק, סולק ממקומו והוסתר.[2]