קונסטנטין פון נויראט (בגרמנית: Konstantin Freiherr von Neurath; 2 בפברואר 1873 – 14 באוגוסט 1956) היה מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.
ביוגרפיה
נויראט נולד בווירטמברג, למשפחת אצולה שוואבית. למד משפטים באוניברסיטת טיבינגן ובאוניברסיטת ברלין. לאחר סיום לימודיו בשנת 1892 הצטרף למשרד עורכי דין בעיר הולדתו. הוא הצטרף לשירות המדינה בשנת 1901 ועבד בשביל משרד החוץ בברלין. בשנת 1903 נשלח לשגרירות גרמניה בלונדון כמשנה לקונסול, ובשנת 1914 נשלח לשרת בקונסטנטינופול.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בגדוד חי"ר עד 1916 כאשר נפצע קשה. בדצמבר 1914 זכה לעיטור צלב הברזל. הוא שב לשירות הדיפלומטי בטורקיה, ולקראת סוף המלחמה הנהיג את ממשלת וירטמברג.
בשנת 1919 שב לדיפלומטיה, ונשלח לשגרירות בקופנהגן כשגריר. משנת 1921 עד 1930 היה שגריר ברומא. הוא לא התרשם מן הפשיזם האיטלקי כפי שראה אותו בתקופה זו. בתקופה מסוימת נשקלה מועמדותו לכהן כשר על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג, אך בשנת 1930 נשלח לשרת כשגריר בלונדון.
הוא נקרא שוב לגרמניה בשנת 1932 ושימש כשר החוץ בממשלתו של הקנצלר פרנץ פון פאפן. הוא המשיך לשמש במשרה זו תחת הקאנצלר קורט פון שלייכר ולאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, המשיך לשרת בממשלתו.
נויראט היה מעורב בפרישת גרמניה מחבר הלאומים בשנת 1933, הדיונים על החוזה הימי האנגלו-גרמני בשנת 1935, והכיבוש מחדש של חבל הריין. הוא הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1937 ובספטמבר של אותה שנה קיבל דרגת כבוד באס אס.
ביוני 1937 נקט עמדה אנטי-ציונית תקיפה יותר (ולו ברמה העקרונית בלבד) מהעמדה העקבית של משרד החוץ נגד הקמת מדינה יהודית, כאשר הבריק אל נציגיו הדיפלומטיים בלונדון, בירושלים ובבגדאד: "יצירת מדינה יהודית או ישות פוליטית יהודית תחת המנדט הבריטי אינה מכלל האינטרסים של גרמניה, מאחר שמדינה שכזאת בפלשתינה לא תקלוט את כל יהודי העולם, אבל תיתן להם עמדת כוח חדשה, בחסות חוק בינלאומי... זו הסיבה שעניינה של גרמניה הוא לתרום לחיזוק העולם הערבי כדי לאזן, בשעת הצורך, את כוחה הגובר של יהדות העולם".[1]
ב־4 בפברואר 1938 התפטר מתפקידו כשר, שכן הרגיש כי תפקידיו הופכים להיות רשמיים בלבד, ולא היה בעד תוכניות הכיבוש של היטלר כפי שנחשפו בפניו בוועידת הוסבאך (1937).
היטלר, אשר העריך את שירותיו וסבר כי המדובר באדם בעל יוקרה בחוץ לארץ, הקים עבורו את "מועצת הקבינט הסודית", אשר נויראט היה אמור לעמוד בראשה, יחד עם גורמים רמי דרג מן הצבא והמפלגה. מועצה זו לא נתכנסה מעולם. פרט לכך נותר נויראט בממשלה כשר בלי תיק. מחליפו בתפקיד היה יואכים פון ריבנטרופ.
לאחר כיבושה של צ'כוסלובקיה מינה היטלר את נויראט ל"פרוטקטור" של בוהמיה ומוראביה. היה זה כפי הנראה צעד שנועד לרכך את המכה שיצר כיבושה של צ'כוסלובקיה, שהיה הפרה רבתי של כל ההבטחות שנתן היטלר בוועידת מינכן. צ'כוסלובקיה חולקה לסלובקיה העצמאית למחצה שבראשה משטרו הפרו-נאצי של יוזף טיסו, והפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, שכלל את רובה של צ'כיה המודרנית, שעל אף שבאופן פורמלי המשיך לעמוד בראשו נשיא צ'כוסלובקיה לשעבר אמיל האכה, היה מדובר למעשה בשם קוד לשלטון הכיבוש הנאצי, תחתיו בוצעו פשעי מלחמה איומים.
נויראט, כאמור, נחשב לאדם מתון, ומקובל על מדינות זרות. הוא החיל את החוקים הגרמניים אשר שלטו בעיתונות ואסרו על קיום ארגוני עובדים ומפלגות פוליטיות. הוא הורה על דיכוי הפגנות סטודנטים בנובמבר 1939, אך נחשב כבלתי קשוח מספיק בטיפולו בתנועת ההתנגדות הצ'כית. בספטמבר 1940 הועברו רוב סמכויותיו לאיש האס אס ריינהרד היידריך, אשר השליט בצ'כוסלובקיה משטר אימים. לאחר רציחתו של היידריך על ידי אנשי המחתרת הצ'כית, ביוני 1942, החליף אותו קורט דליגה, איש אס אס שביצע כנקמה מעשי פשע אכזריים, והוצאות להורג ללא משפט. ידוע מקרה הכפר לידיצה שכל תושביו הגברים מעל גיל 16 הוצאו להורג, ויתר התושבים, נשים וילדים, נשלחו למחנות ריכוז. פשעים אלו בוצעו בעוד נויראט משמש כ"פרוטקטור". בשל מיעוט סמכויותיו הגיש נויראט את התפטרותו מפעם לפעם, אך זו לא התקבלה עד שנת 1943. הוא הוחלף בווילהלם פריק.
הוא הועמד למשפט בשנת 1946 במסגרת משפטי נירנברג, והואשם בקשר לקשירת פשעים נגד השלום, תכנון, ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא נמצא אשם בכל ארבעת הסעיפים, ונדון לחמש עשרה שנות מאסר. בשנת 1954 שוחרר עקב בריאות לקויה, לאחר שבילה כשמונה שנים בכלא שפנדאו. הוא מת בשנת 1956.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
