PROFILPELAJAR.COM

קוזמו גורדון לאנג
Cosmo Gordon Lang
לידה	31 באוקטובר 1864; פיווי, הממלכה המאוחדת
פטירה	5 בדצמבר 1945 (בגיל 81); קיו, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	קתדרלת קנטרברי
השכלה	בייליול קולג'; אוניברסיטת גלאזגו; מכללת ריפון קאדסדון ;
דת	אנגליקניזם
	1909–1928; (כ־19 שנים)
	→ William Maclagan William Temple ←
	13 בנובמבר 1928 – 31 במרץ 1942; (13 שנים)
	→ Randall Davidson William Temple ←
	1901–1909; (כ־8 שנים)
	→ Arthur Winnington-Ingram Luke Paget ←
פרסים והוקרה
	השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (1923); מנהל הצלב הגדול של מסדר ג'ון הקדוש ;
חתימה

קוזמו גורדון לאנג (באנגלית: Cosmo Gordon Lang, 31 באוקטובר 1864 – 5 בדצמבר 1945) היה ארכיבישוף של קנטרברי שהוביל את הכנסייה האנגליקנית בתקופות של משברים חברתיים ופוליטיים. הוא היה דמות מרכזית בהתפטרות המלך אדוארד השמיני והתמודד עם האתגרים של מלחמת העולם השנייה. לאנג נודע בתמיכתו ברפורמות חברתיות ובהתנגדותו לפשיזם. לאחר פרישתו ב-1942, הוא המשיך בפעילות דתית וציבורית עד מותו.

ראשית חייו

קוזמו גורדון לאנג נולד ב-31 באוקטובר 1864 במנזר פיוי, אברדינשייר, סקוטלנד, למשפחת כמרים.^[1] אביו, ג'ון מרשל לאנג, היה כומר בכנסייה של סקוטלנד, ואמו, האנה אגנס לאנג, תמכה בקריירה הדתית של בעלה וילדיה. קוזמו היה הבן השלישי במשפחה, והתחנך בבית ספר מקומי לפני שעבר ללמוד באוניברסיטת אברדין ואוניברסיטת אוקספורד.^[1]

תחילת הקריירה

במהלך שנות הקריירה שלו, קוזמו גורדון לאנג התקדם במהירות בתפקידים הדתיים השונים בכנסייה האנגליקנית, כשהוא מראה כישורים יוצאי דופן בניהול והובלה רוחנית. בשנים הראשונות של המאה ה-20, הוא קיבל מספר תפקידים חשובים שסייעו לו להתבלט כדמות מרכזית בכנסייה.^[2]

בישוף של סטפני

בשנת 1901, לאנג מונה לבישוף של סטפני, תפקיד בו הוא התמודד עם אתגרים רבים בקהילה עירונית רב-גונית בלונדון. הוא הקדיש את זמנו לשיפור תנאי החיים של העניים ולעבודה עם קבוצות חברתיות שונות, כולל מהגרים ופועלים.^[2]

בישוף של יורק

בשנת 1908, לאנג מונה לבישוף של יורק, אחד התפקידים המרכזיים בכנסייה האנגליקנית. בתפקיד זה, הוא המשיך להדגיש את חשיבות המעורבות החברתית של הכנסייה והתמקד בנושאים של צדק חברתי ושוויון. תקופתו ביורק אופיינה ביכולת מנהיגות רבת השפעה וביכולת לשלב בין דרישות הדת לצורכי החברה המודרנית.^[2]

ארכיבישוף של קנטרברי

ב-1928, הגיע לשיא הקריירה שלו כשמונה לארכיבישוף של קנטרברי, התפקיד החשוב ביותר בכנסייה האנגליקנית. כהונתו כארכיבישוף נמשכה עד 1942, והיא כללה תקופות של אתגרים גדולים, כמו עליית הפשיזם באירופה ומלחמת העולם השנייה. לאנג היה ידוע כמנהיג חזק ורב השפעה, שהתמודד עם נושאים חברתיים ופוליטיים רבים תוך שמירה על ערכי הכנסייה.^[2]

כהונתו כארכיבישוף מקנטרברי של קוזמו גורדון לאנג

ב-1928, קוזמו גורדון לאנג מונה לארכיבישוף של קנטרברי, התפקיד החשוב ביותר בכנסייה האנגליקנית. כהונתו נמשכה עד 1942 והיא אופיינה בשינויים משמעותיים ובאתגרים רבים, הן בכנסייה והן בחברה הבריטית בכלל.

מינוי ותהליך הכניסה לתפקיד

מינויו של לאנג לארכיבישוף של קנטרברי הגיע לאחר שנות שירות רבות בכנסייה, במהלכן הוכיח את עצמו כמנהיג דתי וכמנהל מיומן. טקס ההכתרה נערך בקתדרלת קנטרברי, מקום מושבו של הארכיבישוף.^[2]^[1]

הישגיו ותפקידו בתקופת הכהונה

במהלך כהונתו, לאנג התמקד בשמירה על ערכי הכנסייה ובהתאמתם לעולם המודרני. הוא עמד בראש הכנסייה בתקופה של שינויים חברתיים ופוליטיים משמעותיים, כולל עליית הפשיזם באירופה ומלחמת העולם השנייה. לאנג היה תומך נלהב ברפורמות חברתיות ופעל למען שוויון וצדק חברתי.^[2]^[1]

מעורבותו בנושאים חברתיים ופוליטיים

לאנג היה ידוע בעמדותיו הנחרצות נגד הפשיזם ונגד רדיפת היהודים באירופה. הוא היה דמות מרכזית בניהול הכנסייה בתקופת המלחמה, והוביל ימים לאומיים של תפילה ותמיכה מוסרית לציבור הבריטי. בנוסף, הוא התנגד להפצצות על ערים גרמניות והביע תמיכה במתנגדי מצפון לשירות צבאי.^[2]

התמודדות עם משברים ומחלוקות

אחת התקופות הקשות ביותר בכהונתו של לאנג הייתה בעת המשבר של התפטרות המלך אדוארד השמיני. לאנג היה מעורב בהחלטות הקשורות להתפטרות המלך והיה נתון לביקורת ציבורית על התנהלותו בנושא זה.^[2]

פרישה

לאחר 14 שנות כהונה, לאנג פרש מתפקידו במרץ 1942, בשל הלחץ והעומס שהביאו מלחמת העולם השנייה. הוא הוחלף על ידי ויליאם טמפל, שגם הוא נחשב למנהיג חזק בכנסייה.^[2]

מחלוקות וביקורות בתקופת כהונתו

כהונתו של קוזמו גורדון לאנג כארכיבישוף של קנטרברי לא הייתה חפה ממחלוקות וביקורות, הן מבית והן מחוץ. למרות תרומתו הגדולה לכנסייה ולחברה הבריטית, הוא התמודד עם מספר משברים שגררו ביקורת ציבורית ופנימית.

משבר התפטרות המלך אדוארד השמיני

אחת המחלוקות הגדולות ביותר במהלך כהונתו של לאנג הייתה התפטרות המלך אדוארד השמיני בשנת 1936. לאנג היה מעורב בתהליך ההתפטרות ותמך בממשלה שהובילה להתפטרות המלך, בטענה שאדוארד לא היה מתאים להמשיך ולכהן בתפקיד. לאחר ההתפטרות, לאנג נשא נאום רדיו בו ביקר את המלך על התנהלותו. נאום זה נתפס על ידי רבים כמתנשא וספג לביקורת חריפה הן מצד הציבור והן מצד תומכי המלך.^[1]^[3]

ביקורת על מדיניותו החברתית והפוליטית

לאנג היה תומך נלהב ברפורמות חברתיות ובמאבק נגד הפשיזם. עמדותיו הפוליטיות והחברתיות לעיתים קרובות עוררו התנגדות וביקורת, במיוחד מצד גורמים שמרניים יותר בכנסייה ובחברה הבריטית. למרות זאת, לאנג המשיך לדבוק בעמדותיו ופעל למען שוויון וצדק חברתי, גם כאשר נתקל בהתנגדות.^[2]^[4]

התמודדות עם מלחמת העולם השנייה

תקופת מלחמת העולם השנייה הציבה אתגרים רבים בפני לאנג. הוא נאלץ להתמודד עם סוגיות מורכבות כמו הפצצות על ערים גרמניות ושירות צבאי למתנגדי מצפון. לאנג הביע את התנגדותו להפצצות על ערים גרמניות והעניק תמיכה למתנגדי מצפון לשירות צבאי, עמדות שלא תמיד היו פופולריות והובילו לביקורת נוספת על מנהיגותו.^[3]

פרישה מתפקיד וחייו האישיים

לאחר קריירה ארוכה ומכובדת בכנסייה האנגליקנית, קוזמו גורדון לאנג פרש מתפקידו כארכיבישוף של קנטרברי במרץ 1942. ההחלטה לפרוש נבעה מהלחץ והעומס שהביאו מלחמת העולם השנייה, ומההבנה כי אדם צעיר יותר יהיה מתאים להתמודד עם האתגרים של תקופת השיקום שלאחר המלחמה.^[2]

תקופת הפרישה

בתקופת הפרישה שלו, לאנג לא פרש לחלוטין מחיים ציבוריים. הוא המשיך להיות פעיל בעשייה דתית וציבורית, ואף על פי שלא היה בתפקיד רשמי, הוא שמר על קשרים קרובים עם הכנסייה ועם דמויות מפתח בה.

במהלך תקופה זו לאנג הקדיש זמן לכתיבה ולמחקר, והוציא מספר ספרים ומאמרים בנושאי תאולוגיה ונושאים חברתיים. הוא המשיך לתמוך במאמצים חברתיים ורפורמות דתיות, והיה מעורב בפעילויות שונות לתמיכה בקהילה ובמאבק בעוני ובאי-שוויון חברתי.^[2]

סיום חייו ומורשתו

קוזמו גורדון לאנג נפטר ב-5 בדצמבר 1945, בגיל 81, בביתו בריצ'מונד, סורי, אנגליה. מורשתו ממשיכה להשפיע על הכנסייה האנגליקנית ועל החברה הבריטית, והוא זכור כאחד מהמנהיגים הדתיים החשובים והמשפיעים ביותר של תקופתו. תרומתו לכנסייה האנגליקנית ולחברה הבריטית כוללת תמיכה ברפורמות חברתיות, מעורבות פעילה בנושאים פוליטיים וחברתיים, ומחויבות עמוקה לערכים דתיים ורוחניים.^[4]