השם האתני Cavarī הוא צורה לטינית של המילה הגאלית *Cauaroi, כלומר "הגיבורים", או "הגברים החזקים".[6] הוא נובע מהשורש הפרוטו-קלטית*kawaro-, כלומר "גיבור, אלוף" (להשוואה cuar באירית עתיקה "גיבור, אלוף, לוחם", בוולשיתcawr, בברטוניתkaour "ענק, אלוף").[7][8]
גאוגרפיה
טריטוריה
שבט הקווארי שכן על הגדה המזרחית של נהר הרון, בין הדורנס (Druentia) והטריקסטן (אנ').[9] הטריטוריה שלהם הייתה ממוקמת ממערב לווקונטי, Memini, Albici ו- והדקסיוואטס, דרומית לסגובלאוני והטריקסטיני, מזרחית להרי הוולקה ארקומיקי, צפונית לאנאטילי והלסאליס.[10] כמה חוקרים הציעו שהגבול בפועל בין הסאליס לקווארי היה אזור הביצות מצפון לסן-רמי-דה-פרובאנס ולא נהר הדוראנס.[11]
סטראבון הזכיר שהאדמות מקאבליו (Cavaillon) ועד למפגש האיזר עם הרון היו שייכות לקווארי, פליניוס הזקן הציב את ואלנס בטריטוריה קווארית, ותלמי איתר אותן מיד דרומית לסגובלאוני, מה שמעיד שהם שלטו, צפונה יותר. ממולדתם, רצועת אדמה לאורך הרון עד למפגש הנהר הזה עם האיזר (Isère).[12]
יישובים
מבצר הגבעה הפרה-רומי של הקווארי היה כנראה ממוקם על הגבעה המשקיפה על העיירה המודרנית אורנז', ווקלוז.[13]
היסטוריה
התקופה הרומית הקדומה
הקווארי אינם מתועדים במקורות היסטוריים לפני התקופה האוגוסטנית, ומעט ידוע על ההיסטוריה המוקדמת שלהם.[14] ייתכן שהם השתייכו במקור לתחום ההשפעה האלוברוגית או הווקונטית.[9]
התקופה הרומית
בתקופתו של אוגוסטוס (27 לפנה"ס – 14 לספירה), הקווארי עמדו בראש קונפדרציה שהשתרעה בין הנהר דורנס לבין הנהר האיזר, ואשר כללה את הממיני, טריקסטיני וסגובלאוני.[12][15] הם שלטו גם באזור הממוקם סביב אווניו, על הגדה המזרחית של הרון, שהיה שייך בעבר להרי הוולקה ולמסאליה.[14] בתחילת המאה ה-1 לספירה, הגאוגרף היווני סטראבון תיאר אותם כרוב, אם כי ככל הנראה באותה התקופה כבר כרומאים.
ארכאולוגיה
הפסל האנתרופוגי שלTarasque de Noves, המוצג במוזיאון קלווה באביניון, מיוחס לקווארי.
לקריאה נוספת
Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN9780674993648.
Strabo (1923). Geography. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Jones, Horace L. Harvard University Press. ISBN978-0674990562.
ביבליוגרפיה
Barruol, Guy (1969). Les Peuples préromains du Sud-Est de la Gaule: étude de géographie historique. E. de Boccard. OCLC3279201.
de Hoz, Javier (2005). "Ptolemy and the linguistic history of the Narbonensis". In de Hoz, Javier; Luján, Eugenio R.; Sims-Williams, Patrick (eds.). New approaches to Celtic place-names in Ptolemy's Geography. Ediciones Clásicas. pp. 173–188. ISBN978-8478825721.
Delamarre, Xavier (2003). Dictionnaire de la langue gauloise: Une approche linguistique du vieux-celtique continental. Errance. ISBN9782877723695.
Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN978-0955718236.
Kruta, Venceslas (2000). Les Celtes, histoire et dictionnaire : des origines à la romanisation et au christianisme. Robert Laffont. ISBN2-221-05690-6.
Leveau, Philippe (2000). "Dynamiques territoriales et subdivisions des cités romaines. A propos des cités d'Avignon et Arles (Gaule Narbonnaise)". Revue archéologique de Narbonnaise. 33 (1): 39–46. doi:10.3406/ran.2000.1540.
Matasović, Ranko (2009). Etymological Dictionary of Proto-Celtic. Brill. ISBN9789004173361.
Rawlings, Louis (2017). "The Roman Conquest of Southern Gaul, 125-121 BC". In Whitby, Michael; Sidebottom, Harry (eds.). The Encyclopedia of Ancient Battles. John Wiley & Sons. pp. 1–7. doi:10.1002/9781119099000.wbabat0450. ISBN978-1-4051-8645-2.
Rivet, A. L. F. (1988). Gallia Narbonensis: With a Chapter on Alpes Maritimae : Southern France in Roman Times. Batsford. ISBN978-0-7134-5860-2.
Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN978-0691031699.