בגוניונדז התקיימה קהילה יהודית משנת 1547 שבה ניתנו זכויות מגדבורג שנתנו ליהודים רשות להתגורר בעיר ולהיות מעורבים במפעלים מסחריים ובסחר-דבר שהפך להיות אחד מעיסוקיהם העיקריים של יהודי העיירה.[1] הקהילה נשמדה בשואה.
תולדות הקהילה
האוכלוסייה היהודית בגוניונדז נעה בתקופות השונות, בהתאם לנסיבות. על פי נתונים סטטיסטיים זמינים, בשנת 1921 היו בגוניונדז 1,135 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 2,642.[1]
לקהילה היה בית כנסת מפואר שהיה מוקד הפעילות היהודית. נערכו בו החתונות, חזנים הוזמנו אליו וחגגו בו את כל החגים.
מקהילת גוניונדז לא צמחו רבנים גדולים בעלי שם אך רוח הקהילה הייתה רוח של יהדות ויידישקייט, ובתוכה צמחו גם בני ישיבות ותלמידי חכמים.[3]
בשנת 1912 קרה אירוע אנטישמי, ספר התורה של בית הכנסת נחתך לחתיכות קטנות ופוזר על פני כל השכונה הסמוכה לבית הכנסת. הרב של הקהילה קבע צום על כך.[4]
הקהילה התמודדה כל שנה עם בעיה נוספת - שרפה כתוצאה מהקיץ ובתי העץ. לאור כך הקימו בקהילה גדוד כיבוי אש קטן שהיה נזעק לכל שרפה.
שרפה גדולה במיוחד קרתה בשנת 1906 שפרצה בערב שבת והותירה אחריה רבים מבני הקהילה ללא בית.[5]
גורל יהודי הקהילה בשואה
בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיירה במשך 10 ימים, ושרפו את בית הכנסת. לאחר מכן מסרו את העיירה לכוחות סובייטים. ב-26 ביוני נכבשה העיירה מחדש על ידי הגרמנים.
ביולי 1941 נטבחו לפחות 116 יהודי העיירה בידי האזרחים הפולנים עוד לפני שהגיעו הגרמנים לאזור. אזרחי גוניאדז הפולנים עצמם יצרו יחידה משטרתית מיוחדת אשר הפרידה בין תושביה היהודים של העיירה ליתר אזרחי העיר. הוקמו בה שני מחנות - מחנה עבודה ומחנה השמדה. בוצעו גם עבירות של גניבת רכוש יהודי, והעלמת גופות הנרצחים היהודים בידי הפולנים.[2]
ב - 2 בנובמבר 1942 הוציא האס אס את מרבית התושבים היהודים למחנה מעבר בכפר בוגוסזה. משם הם נשלחו למחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ ורובם נרצחו עם הגעתם למחנות.
הקהילה לאחר השואה
ממחנות ההשמדה הצליחו להינצל רק כעשרה בני קהילת גויניונדז, ובנוסף להם ישנם עוד כארבעים ניצולים שהצליחו להימלט בדרכים שונות.[6]
בעיירה עצמה כבר לא גרים יהודים והניצולים התפזרו ברחבי העולם בעיקר לאמריקה וישראל.[6]
לזכר הקהילה יצא ספר שכתבו שרידי הקהילה, "ספר יזכור, גוניונדז". הספר בנוי מעדויות וסיפורים על הקהילה ואנשיה וכתוב ברובו ביידיש, עם מעט עברית.
