קבוצת הכוכבים אוריון (כסיל בעברית). זו קבוצת הכוכבים הקלה ביותר לזיהוי, בשל חגורת אוריון, שלשת הכוכבים שבמרכזה.
קְבוּצַת כּוֹכָבִים (קוֹנְסְטֵלַצְיָה בלעז) היא אוסף של כוכבים, שבמבט מכדור הארץ נראים קרובים זה לזה על כיפת השמיים. כמעט בכל המקרים הקרבה בין כוכבי הקבוצה היא אופטית בלבד, כלומר רק המרחקים הזוויתיים ביניהם קטנים; המרחקים האמיתיים בין הכוכבים בקבוצה לבין עצמם, בדרך כלל גדולים מאשר מרחקיהם מכדור הארץ, ואין ביניהם כל קשר פיזי; אך על כיפת השמים בלילה הם נראים סמוכים זה לזה.
קבוצות הכוכבים מתחלפות בהדרגה עם המעבר בין קווי רוחב, ובין עונות השנה. לכן לפני המצאת אמצעי ניווט ומדידת זמן משוכללים, להכרה של קבוצות הכוכבים הייתה חשיבות רבה.
הגדרה
ההגדרה ההיסטורית היא שקבוצת כוכבים היא אוסף של כוכבים שיוצרים צורה מסוימת. כיום, מגדירים קבוצת כוכבים כאזור בשמים, וכל מה שרואים באותו כיוון, כולל עצמים שנראים רק בטלסקופ, נחשב לשייך לקבוצת הכוכבים.
קבוצות כוכבים מוכרות לאדם משחר ההיסטוריה, היות שלבני אדם יש יכולת מעולה לזיהוי תבניות, ומאז ומתמיד נטו לראות צורות וקבוצות בכוכבים. אך, כאמור, המרחקים האמיתיים בחלל בין הכוכבים בכל קבוצה הם גדולים מאוד, ולו היינו ניצבים בנקודה אחרת בחלל, הרחק ממערכת השמש שלנו, היינו רואים תבניות שונות לחלוטין.
מיון הכוכבים לפי קבוצות הוא שרירותי, ואמנם במסורות של תרבויות שונות ניתן למצוא קבוצות כוכבים שונות, אף שכמה מן הבולטות שבהן מופיעות כמעט בכולן – כמו אוריון, הדובה הגדולה וקבוצת עקרב.
האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (ה־IAU) מחלק את השמיים ל־88 קבוצות כוכבים בעלות גבולות מוגדרים, כך שכל "נקודה" על כיפת השמים שייכת לקבוצת כוכבים אחת. הקבוצות שנראות מחצי הכדור הצפוני מבוססות לרוב על קבוצות הכוכבים של יוון העתיקה, מסורת שנשמרה גם לאורך ימי הביניים. שתים עשרה קבוצות כוכבים בחצי הכדור הדרומי, שלא היו מוכרות ליוונים, הוגדרו על ידי יורדי ים הולנדיים במאה ה־16 ונרשמו לראשונה על ידי יוהאן באייר[1].
שתים־עשרה קבוצות הכוכבים הראשונות מרכיבות את גלגל המזלות. נוסף להן, תיאר תלמי עוד 36 קבוצות (אשר היום נספרות כ־39, כיוון שהספינה ארגו פורקה ל־4 קבוצות נפרדות). מאוחר יותר נוספו להן עוד קבוצות, הן כדי למלא את החללים הריקים ברשימה של תלמי (היוונים התייחסו לשמים כמורכבים מקבוצות כוכבים וביניהן קיימים מרווחים), והן כדי להשלים את קבוצות הכוכבים בשמי הדרום, לאחר שנראו לראשונה על ידי האירופים.
רשימת קבוצות הכוכבים
להלן טבלת קבוצות הכוכבים, ממוינות לפי השטח אותו הן תופסות בשמים[2]. שטח הקבוצה נמדד במעלות רבועות. ברשימה מופיעות 88 קבוצות הכוכבים כפי שנקבעו על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (ה־IAU).
הקבוצות המופיעות בתנ"ך משמשות גם בפיוטים חלקם שאומצו בתפילה היהודית, כמו הפיוט מראה כהן המשמש בסדר העבודה בתפילת יום הכיפורים ואף הולחנו לו מספר לחנים.
אצל אינקה התייחסות העיקרית לקבוצות שמיים כללה את השטחים הכהים שבשביל החלב: למה, גור למה, רועה, קונדור, חוגלה, קרפדה, נחש, שועל[7] וכוכבים המרכיבים את הצלב הדרומי, פליאדות, נבל ואחרים[8].
בעולם המערבי העתיק הייתה מקובלת חלוקה שונה של כיפת השמים מהחלוקה המודרנית ל־88 קבוצות כוכבים. חלק מהקבוצות שרדו עד היום וחלקם לא. על רוב אלו שלא שרדו בחלוקה המודרנית של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, ניתן לקרוא בערך קבוצות כוכבים מבוטלות.
^השטח הכולל של קבוצות הכוכבים בשמים זהה לשטחם של השמים והוא 4π סטרדיאנים או 4π × (180/π)2 מעלות רבועות, או בערך 41252.961 מעלות רבועות.
^עלייה ישרה ונטייה מתייחסות לנקודת האמצע של הקבוצה. מסיבה זו ייתכנו הבדלים עד כדי מחצית גדול הקבוצה בין הטבלה לבין הנתונים בערך של קבוצת כוכבים מסוימת (לעיתים מחשבים לפי הכוכב הבהיר ביותר ולעיתים בשיטות אחרות)
^רביע מתייחס למיקום בשמים N - צפון S - דרום והרביעים מ־1-4.
^קבוצת נחש מחולקת בשמיים לשתי קבוצות שאינן חופפות. ראש הנחש וזנב הנחש. ביניהן נמצאת קבוצת נושא הנחש. למרות זאת שתי הקבוצות נחשבות כקבוצה אחת.
^יוסף הארוך אשכנזי, "הקדמת יבש"ל לספר יצירה"; מאיר הכהן פופרש, "ספר מאורי אור, ערך מ"ח"
^Francisco de Ávila, "Errors, False Gods, and Other Superstitions of the Indians of the Provinces of Huarochiri, Mama, and Chaclla", 1608
^Juan Polo de Ondegardo y Zárate, "Traslado de un cartapacio a manera de borrador que quedó en los papeles del Licenciado Polo de Ondegardo cerca del linaje de los Incas y como conquistaron", 1559
