הרב ד"ר צבי עזריה (הלפגוט) (8 בספטמבר 1913 – 22 במאי 2002)[1] היה חבר הנהלת יד ושם, רב ביוגוסלביה ובגרמניה ורבּהּ הראשון של סביון.
קורותיו
עזריה נולד בחבל וויבודינה שבסרביה, אז חלק מממלכת הונגריה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, בשם הרמן הלפגוט, לקלמן וחנה רחל הלפגוט. ב-1932 החל את לימודיו בסמינר התאולוגי היהודי בסרייבו בהנהלת מוריץ לוי, ובהמשך בבית המדרש לרבנים בווינה. כמו כן, בשנים 1934–1938 למד מזרחנות שמית באוניברסיטת וינה. בשנת 1938, בעקבות איחוד אוסטריה עם גרמניה הנאצית, נמלט מווינה והמשיך את לימודיו בבודפשט. הוסמך כרב והשלים תואר דוקטור לפילוסופיה.
לאחר סיום לימודיו, כיהן כרב בקהילת וליקי-בצ'קרק (אז פטרובגרד, ולימים זרניאנין) שביוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה, שירת כרב צבאי בצבא היוגוסלבי, נפל בשבי הגרמני, וישב בו ארבע שנים במחנות שבויים בשטרסבורג, נירנברג ובפומרניה, אחר כך במחנה לקצינים שבויים Oflag VI C באוסנבריק. במהלך השבי היה פעיל בחיי הדת, הרוח והתרבות של השבויים היהודים . עם שחרורו מהשבי, ב-1945, הגיע למחנה העקורים ברגן-בלזן, שם סייע לניצולי שואה[2][3][4]. לאחר מכן התמנה כרב הראשי לקהילות באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה[5] ופעל לגיוס לוחמים ל"הגנה" מקרב ניצולי השואה.
בשנת 1948 עלה לישראל, עבד בבית רוטנברג בחיפה ושירת בצה"ל[6]. בתפקידו האחרון היה קצין הסעד הראשי של חיל הרפואה. בשנות החמישים נשלח לגרמניה המערבית, שם היה רבה של קלן[7][8]. הוא ארגן עלייה וטיפח את הקשרים בין ישראל לגרמניה.
בשנת 1961 שב לישראל והחל לכהן (בהתנדבות) כרבה של סביון. בשנים 1966–1970 שימש גם כרב הראשי של יהודי מדינת סקסוניה התחתונה בגרמניה המערבית.
פעל להנצחת זכר השואה. הוא היה ממקימי ארגון "שארית הפליטה", יו"ר ארגון הלוחמים היוגוסלביים בארץ וחבר בהנהלה ובמועצה של יד ושם.
פרסם שורה של ספרים העוסקים בתולדות עם ישראל, בתקופת השואה ובפילוסופיה.
היה נשוי למלכה לבית בודנר. נפטר בשנת 2002.
לקריאה נוספת
- מבט לאחור: קובץ ליובלו של ד"ר צבי עזריה, תל אביב: אל"ף הוצאה לאור, 1963
- צבי עזריה, עדים אנחנו, תל אביב: יבנה, 1970
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר יד ושם
- ^ הפושעים נשפטים בנירנברג וקרבנותיהם נשכחים, המשקיף, 25 בדצמבר 1945
- ^ יהודי ברגן בלזן פורצים את חומת ההסגר, המשקיף, 18 ביוני 1946
- ^ הפרובוקציות נגד מחנות העקורים היהודיים באזור הבריטי בגרמניה, המשקיף, 9 ביוני 1948
- ^ גרמניות לא יבואו בקהל, הצופה, 10 בנובמבר 1948
- ^ מתבקשים, חרות, 5 באוקטובר 1950
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 8 בנובמבר 1954
- ^ טכס אזכרה ליד מצבת ברגן בלזן, הצופה, 19 באפריל 1955
