צב יבשה מצוי (שם מדעי: Testudo graeca) הוא המין השכיח ביותר בין צבי ישראל. צבעו חום-צהבהב ואורכו עד 25 ס"מ. מאכלס מקומות חיות מגוונים, אך מעדיף מקומות עם צמחייה או עם סלעים. בחורף מתחפר בקרקע וישן שם חודשים אחדים. צב היבשה המצוי מאריך ימים ויכול להגיע עד כ-60 שנה בטבע. הוא ניזון בעיקר מעלים אך מגוון גם בתולעים וחרקים קטנים.
אבות הצבים הופיעו בתקופת הפרם, לפני 210 מיליוני שנים.
תפוצה ובית גידול
משפחת הצבים היבשתיים, אליה משתייך צב יבשה מצוי, נפוצה ברוב אזורי העולם, חוץ מאוסטרליה. הסוג צב היבשה Testudo כולל גם את הצבים הענקיים של גלאפגוס, המגיעים לאורך של 1.4 מטר ומשקל של 250 ק"ג.
צב היבשה המצוי חי סביב אגן הים התיכון, כולל בארץ ישראל, דרום מזרח אירופה ומערב אסיה. למין זה מספר תת-מינים החיים בארצות שונות, ומראם שונה מתת-מין לתת-מין (בייחוד בדוגמאות שעל השריון ובגודל הגוף). בישראל הוא שוכן בכל החבל הים- תיכוני, גם בקרבת יישובים ובתחומם. מקום חיוּתו מתאפיין בצמחייה מגוונת, בעיקר שיחים ובני שיח ים-תיכוניים, בצפיפות לא גבוהה, עם אזורי קרקע חשופים.
מאפיינים
בעל שריון גרמי, המכסה את הגו בחלקו העליון והתחתון ושני החלקים מחוברים בצידי הגוף. שריון הגב קמור מאד ואילו שריון הבטן שטוח אצל נקבות וקעור מעט אצל הזכרים. השריון בנוי מצירוף של שלושה רכיבים: חלקו הפנימי בנוי לוחיות גרם שהן גלגול של עצמות השלד: חגורות הגפיים, הצלעות וחוליות עמוד השדרה. חלקו האמצעי בנוי עצמות תת-עוריות המאוחות עם עצמות השלד. חלקו החיצוני של השריון בנוי מגיני קרן גדולים ממוצא אפידרמלי, בעלי גבולות ברורים. מספר המגינים הקרניים קבוע, וכך גם צורתם, והם הערוכים בסדר סימטרי. גם הראש מכוסה מגיני קרן.
לצב היבשה המצוי ארבע רגליים מפותחות, שצורתן כעמודים גליליים, מכוסים מגיני קרן עבים. לרגליים אצבעות מאוחות עד הטפרים ומהוות כלי חפירה. בשעת סכנה מתכנסים הראש והרגליים אל תוך השריון. הרגליים הקדמיות מתכנסות בחזית הראש וסוגרות היטב את הפתח הקדמי, והרגליים האחוריות סוגרות את הפתח האחורי.[2] עיני צב היבשה מפותחות והוא מסוגל להבחין במזון ממרחק ניכר. בצידי הראש ניתן להבחין בקרום עור התוף, המכסה על חלל האוזן. חוש הריח מפותח ושטח העור החיצוני, כולל המעטה הקרני מעל השריון, רגישים למגע ולתנודות. פעילות הנשימה נחקרה רבות, משום שבית החזה, אשר מכיל את הריאות, אינו מסוגל להתרחב ולהתכווץ, כמו אצל האדם, בשל השריון. המחקרים מצביעים על קיום מערכת שרירים פנימית הקשורה לקיבה, והיא האחראית להכנסה והוצאה של האוויר. רק שריר הסרעפת בעל תנועה חופשית.[3]
תזונת צב היבשה המצוי מבוססת על מזון צמחי, למרות שהוא מגוון לעיתים בשלשולים, רכיכות וגם בשר פגרים. אין לצב שיניים, אך לסתותיו מצופות חומר קרני קשה.[4]
מאחר שלצב היבשה המצוי, כמו לשאר הצבים, אין חום גוף קבוע, פעילותו תלויה בטמפרטורת הסביבה. בתקופת החורף, כאשר הטמפרטורה החיצונית נמוכה מדי לפעילותו, הוא חופר מחילה קטנה בעזרת רגליו ומתחפר בה למשך החורף. בתקופה זו יורדת צריכת החמצן עד קרוב לאפס, וכך גם המטבוליזם.
רבייה
צב היבשה הוא מין סוליטרי, חי לבדו ומתאחד עם פרטים אחרים בעונת הרבייה לצורכי הזדווגות. אין דו צורתיות זוויגית בולטת. הזכרים במין זה אינם טריטוריאליים.
הצבים מזדווגים בשתי עונות: בסתיו לקראת אוקטובר ואז תאי הזרע נאגרים בגוף הנקבה ואינם מפרים את הביצים. עונת רבייה נוספת היא באביב. לאחר הזדווגות האביב, הנקבה מתחילה לחפש מקום לבניית הקן וההטלה. הנקבה מטילה 1–3 מחזורי הטלה. בכל תטולה 3–5 ביצים. הביצים מוטלות בקרקע, בגומה שהנקבה חופרת ברגליה האחוריות. קליפת הביצים סידנית, קשה ופריכה. לאחר ההטלה, הנקבה מכסה את הביצים בחול או באדמה ונוטשת אותן. אין טיפול בביצים או בצאצאים. לאחר שלושה חודשים נסדקות הביצים, והצבים הקטנים מגיחים מהן. שריונם של הצבים הצעירים לאחר הבקיעה רך והוא מתקשה והולך בהמשך גידולם. רוב הצבים הצעירים נטרפים בשנת חייהם הראשונה ומעט שורדים עד הגיעם להתבגרות מינית. גדילתם איטית, אך הם גדלים כל חייהם.[4] בשש או שבע שנות חייו הראשונות של צב היבשה המצוי ניתן להעריך את גילו לפי "טבעות גידול" בלוחות הקרניים של השריון. מדי שנה מתווספת "טבעת גידול" אחת, אך טבעות הולכות ונשחקות, ולכן שיטה זו אינה מתאימה לאורך כל חיי הצב.[5]
כמה צבים מצויים ביחד בחשמונאים
קביעת הזוויג (זכר או נקבה) בצבי יבשה
לצבי היבשה כמו גם לצבים ימיים אין כרומוזומי מין. קביעת הזוויג שלהם נקבעת בשלב העוברי, בערך לאחר כחודש משלב ההטלה במנגנון הנקרא TSD (Temperature dependent sex determination). התפתחות הגונדות: שחלות (לנקבות) או אשכים (לזכרים) תלויה בטמפרטורה שהביצים מתפתחות בה. בתנאי מעבדה קבועים עבור המין צב יבשה מצוי, בטמפרטורה מעל 31.8 מעלות צלזיוס מתפתחות בעיקר נקבות, ובטמפרטורת דגירה קבועה של 29 מעלות צלזיוס מתפתחים בעיקר זכרים. בטמפרטורה 30.5 מעלות צלזיוס יחס הזוויגים שווה.
שימור וגורמי סיכון
בישראל, צב היבשה המצוי הוא חיית בר מוגנת, ולקיחתו מהטבע, גידולו בבית או בחצר הם עבירה על החוק שדינה עד שנתיים מאסר.[6]
למרות הניסיונות להגן על מין זה, עדיין רבים גורמי הסיכון וההפרעה:
צב היבשה המצוי הוא חיית בר מוגנת, ועל כן נמצא תחת הגנת החוק להגנת חיות הבר. אסור לגדלו בבתים, בחצרות, בגני ילדים, או בכל מסגרת שאינה פינת חי או גן חיות מורשה עם היתר מרשות הטבע והגנים. המנהג הנפוץ בארץ של לקיחת צבים מהטבע והחזקתם בבתים וחצרות הוא אחד הגורמים המרכזיים להיעלמותו ההדרגתית של מין זה מנופי ארץ ישראל.
