לאחר מותו של קייטלי, נעשתה בחינה רבה של השיטות שבהן השתמש ב-1945 כדי לשלוח אלפי קוזקים ורוסים לבנים אל מותם בידי סטלין.
ביוגרפיה
לימודים וקריירה צבאית
קיטלי נולד ב-24 ביוני1901 באנרלי ליד קרוידון, והיה בנו היחיד שנותר בחיים של הכומר צ'ארלס אלברט קייטלי, הכומר המקומי, ואשתו, קתלין רוס. השכלתו המוקדמת הייתה במכללת מרלבורו.[1]
הוא סיים את לימודיו במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, והצטרף בדצמבר 1921 כלוטננט משנה למשמר הדרגונים ה-5 (של הנסיכה שרלוט מוויילס) שלאחר התמזגותו עם רגימנט הדרגונים ה-6 (האינסקילינג) הפך לרגימנט הדרגונים ה-5/6. בשנת 1922. הוא הועלה לדרגת לוטננט בסוף 1923 ולקפטן באפריל 1932, לאחר ששירת שלוש שנים כשליש של הגדוד. הוא למד במכללה לפיקוד ומטה, קמברלי בין השנים 1935–1936, ולאחר שיבוץ מטה מונה באוקטובר 1937 למייג'ור חטיבתי של חטיבת פרשים ממוכנת במצרים. עם זאת, הוא נטל בנובמבר חלק בהכתרת המלךג'ורג' השישי בלונדון כחבר בתהלוכה שליוו את המלך והמלכה. בספטמבר 1938 הפכה החטיבה שלו לחלק מהדיוויזיה הניידת החדשה במצרים בפיקודו של פרסי הוברט רב ההשפעה.
קייטלי היה מסוגל ליהנות מחניכתו של הוברט לתקופה קצרה בלבד ולאחר שהועלה לדרגת מייג'ור הוא מונה בדצמבר 1938 למדריך במכללת הסגל, קמברלי, בדרגה זמנית של לוטננט-קולונל.
מייג'ור-גנרל צ'ארלס קייטלי (מימין), מפקד דיוויזיית הרגלים ה-78 בעבודה, 2 באפריל 1944. על שולחן מחוץ למגרש החפור שלו נמצא דגם של אזור קאסינו. לוטננט ר. גרימשאו (משמאל) מצביע על תכונה בפני לוטננט-קולונל DEP הודג'סון, המשמר הוולשי (באמצע).
בדצמבר 1943 הוא החליף תפקיד עם מייג'ור גנרל ויויאן אוולג, מפקד דיוויזיית הרגלים ה-78, שלחמה לצד דיוויזיית השריון ה-6 בתוניסיה, אשר שירתה באיטליה, וזו הפכה לפיקוד החי"ר הראשון שלו. באוגוסט 1944 הוענק לו עיטור אות השירות המצוין והצלחתו כמפקד דיוויזיות שריון וחי"ר כאחד הביאה לקידומו באוגוסט 1944 לממלא מקום לוטננט-גנרל כאשר קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-5, שהיה חלק מהארמייה השמינית הבריטית, במקום לוטננט גנרל צ'ארלס אלפרי, באיטליה. בגיל 43 היה הקצין הצעיר ביותר בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שפיקד על קורפוס בפעולה. טובי לואו, הבריגדיר הצעיר ביותר בצבא הבריטי, היה ראש המטה של קייטלי (BGS). הוא פיקד על הקורפוס במהלך מבצע זית, המתקפה על הקו הגותי בסתיו 1944, וגם במהלך מתקפת האביב האחרונה באפריל 1945, שם מילא תפקיד ראשי בחסימת הפרצה של ארגנטה. הקורפוס עבר לאוסטריה עם כניעת הכוחות הגרמניים והכוחות שלחמו בצד הגרמני. ב-8 במאי 1945, הוא חתם על הסכם תיחום עם מפקד הארמייה הראשונה של בולגריה, גנרל ולדימיר סטויצ'ב בקלגנפורט.
באמצע שנת 1945, מונה קייטלי לאביר מפקד מסדר האימפריה הבריטית ומונה למפקד "קורפוס חבר העמים" שהיה אמור לפעול במהלך מבצע קורונט, השלב השני של מבצע נפילה - התוכנית לפלישה ליפן. הקורפוס היה אמור להיות מורכב מדיוויזיות חי"ר של הצבאות האוסטרליים, הבריטיים והקנדיים. ממשלת אוסטרליה התנגדה למינוי קצין ללא ניסיון בלחימה ביפנים והמלחמה הסתיימה לפני שהסתיימה הקמת הקורפוס.
לאחר המלחמה
קצינים בכירים בצבא הבריטי והצרפתי צופים בתרגיל של נאט"ו בגרמניה, 1950. לוטננט קולונל פרדריק סטפנס, גדוד 1, חטיבת הרובאים מסביר את התרגיל לקבוצת קצינים כולל ז'נרל ד'ארמי ז'אן דה לאטר דה טסיני, מייג'ור גנרל רוברט ארקרייט, מפקד דיוויזיית השריון ה-7 ולוטננט גנרל סר צ'ארלס קייטלי, מפקד ארמיית הריין הבריטית.
ב-1946 עזב קיטלי את אוסטריה וחזר לדרגתו הקבועה של מייג'ור גנרל (אליה קודם בפברואר 1945), ומונה למנהל ההדרכה הצבאית במשרד המלחמה. בשנת 1948, הוא הפך למזכיר הצבאי של עמנואל שינוול, אז מזכיר המדינה למלחמה, וקיבל את הדרגה הקבועה של לוטננט גנרל. ב-21 בספטמבר1949, הוא מונה למפקד ארמיית הריין הבריטית (BAOR) בגרמניה וויתר על התפקיד באפריל 1951. הוא מונה לאביר מפקד מסדר האמבט בתקופתו בתפקיד.
במאי 1951 הפך למפקד כוחות היבשה של המזרח הרחוק בדרגת גנרל. בספטמבר 1953, הוא מונה למפקד כוחות היבשה של המזרח התיכון. כמו כן, בשנת 1953 קיבל קייטלי את מינויו המכובד של אייד-דה-קאמפ גנרל למלכה לתקופת כהונה של שלוש שנים. כהונתו בכוחות היבשה של המזרח התיכון כללה את תקופת משבר סואץ וקייטלי קיבל את הפיקוד על מבצע מוסקטר ב-1956. על שירותיו במהלך התקופה אוקטובר עד דצמבר 1956 הוא מונה לאביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית וכן קיבל את לגיון הכבוד (קצין גדול) מממשלת צרפת. בינואר 1957 הוא ויתר על פיקוד המזרח התיכון ופרש מהצבא באוגוסט אותה שנה.
מ-23 בנובמבר1947 עד 23 בנובמבר 1957, הוא כיהן כקולונל הכבוד של משמר הדרגונים המלכותי ה-5 של אינסקילינג. הוא גם כיהן כקולונל הכבוד של יחידת הפרשים, חיל השריון המלכותי, עד אפריל 1968.
