PROFILPELAJAR.COM

פרשת רזאן אשראף עבד אל-קאדר א-נג'אר (בערבית: رزان أشراف عبد القادر النجار) עוסקת במותה של נג'אר, חובשת פלסטינית שהעניקה עזרה ראשונה בהפגנות בגבול ישראל-רצועת עזה, וב-ב-1 ביוני 2018 נהרגה מירי צלף צה"ל. על פי דיווחי עדי ראייה פלסטינים, א-נג'אר נהרגה במהלך ניסיון לפנות פצוע ליד גדר הגבול של ישראל עם רצועת עזה, תוך שהיא מרימה את ידיה כדי להראות שאינה חמושה. ארגון זכויות האדם "בצלם" טען שהיא נהרגה מירי מכוון^[1]. צה"ל הכחיש שהיא נורתה בצורה ישירה על ידיו. תחקיר מקיף של האירוע פורסם על ידי העיתון "הניו יורק טיימס" ב-30 בדצמבר 2018. מסקנת התחקיר הייתה כי א-נג'אר נפגעה מקליע שנורה על ידי צלף לתוך קהל ממרחק של כ–110 מטרים, ושפגע קודם בקרקע, התפצל, ואחד מחלקיו חדר לחזה שלה. לפי התחקיר "הקליע נורה על ידי צלף צה"ל לתוך קהל שכלל פרמדיקים במעיל לבן שהיו גלויים לעין" ו"שהפרמקידים ואלה שסביבם לא היוו איום על כוחות צה"ל."

בהמשך, צה"ל פרסם סרטון בו נראית פרמקדית שלא רואים את פניה שלטענתו היא רזאן לצד מפגינים פלסטינים, משליכה רימון עשן. בסרטון לא מופיעים חיילי צה"ל^[2], ולפי תחקיר "הניו יורק טיימס" הסרטון שפרסם צה"ל הוא לא מאותו יום שבו נהרגה רזאן. לאחר מכן פורסם סרטון שבו נראתה א-נג'אר משתתפת בהפגנה ומציגה את עצמה כ"מגן אנושי" בהתאם לדרישת חמאס. מאוחר יותר נמצא כי קטע הסרטון הוא חלק מריאיון עם תחנת טלוויזיה לבנונית, אשר נערך על ידי צה"ל והוצא מהקשרו^[3]. בווידאו המקורי היא לא הזכירה את חמאס, וקראה לעצמה "מגן הצלה אנושי כדי להגן ולשמור על הפצועים בקווי החזית". על פרסום, הווידאו נערך כדי לפגוע בדימויה, ועל כך ספג צה"ל ביקורת נרחבת בעולם^[3]^[4].

רזאן א-נג'אר

רזאן א-נג'אר נולדה ב- 13 בספטמבר 1997 כבכורה למשפחה בת שישה אחים ואחיות. האב עבד בישראל עד שהוטלו הגבלות שאסרו על מעבר הגבול. אחר כך עבד כמכונאי אופנועים. בעת מותה היה מובטל. המשפחה התגוררה בדירה בח'וזאעה שניתנה להם על ידי קרובים, במרחק קצר מהגבול עם ישראל.

היא גדלה בעזה, וחוותה כילדה את מבצע עופרת יצוקה (2008), וכנערה את מבצע עמוד ענן (2012) ואת מבצע צוק איתן (2014), שבו נהרס היישוב שבו התגוררה. היא רצתה ללמוד סיעוד באוניברסיטה^[1], אך כבת למשפחה דלת אמצעים הדבר לא התאפשר לה, ובמקום זאת למדה קליגרפיה וסיימה קורס עזרה ראשונה.

א-נג'אר הוכשרה בח'אן יונס בבית החולים נסאר^[5], והייתה פעילה בארגון בריאות לא-ממשלתי, חברת הסעד הרפואי הפלסטינית (PMRS - Palestinian Medical Relief Society). היא טיפלה בפצועי הפגנות מול הגדר בהפגנות שנערכו במהלך הרמדאן^[4]. על פי אמה, א-נג'אר השתתפה באירועים מדי יום שישי משבע בבוקר ועד שמונה בערב. עוד לפני האירוע שבו מצאה את מותה, זכתה א-נג'אר לפרסום בתקשורת המקומית, והתפרסמו תמונות רבות שלה מטפלת בפצועים^[6]. באפריל 2018 טענה בפני כתבי "אל-ג'זירה" שחיילים ישראלים ירו לעברה יותר מפעם אחת ירי אזהרה כדי שתתרחק מטיפול בפצועים^[7].

מותה

ב-1 ביוני 2018, יום שישי השלישי של הרמדאן, הפגינו כ-3,000 פלסטינים ליד גדר הגבול, הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר הכוחות הישראלים^[1]. נג'אר הייתה חברה בצוות של חמישה מתנדבים במשמרת. לאחר שאחד המפגינים נפגע מרימון עשן בפניו, סמוך לגבול, פנו המתנדבים ובהם נג'אר, שהיו לבושים במדים מזהים, לטפל בו. במהלך הטיפול במתפרעים נפגעו שלושה מתנדבים מכדור שניתז מהקרקע^[8]. היא פונתה מחוסרת הכרה לאוהל רפואי, ואחר כך הועברה לבית החולים האירופי, שמדרום לח'אן יונס. לאחר כחצי שעה של ניסיונות החייאה נקבע מותה.

על פי הפלסטינים, ביום מותה של א-נג'אר נפצעו 100 פלסטינים, 40 מהם מירי חי^[9].

בהלוויה שנערכה לה, כשגופה נעטף בדגל פלסטין, השתתפו אלפים. מותה הפך לסמל. ישראל והפלסטינים פרסמו הודעות מנוגדות בנוגע לאירועים שהובילו למותה^[8]. בפי התקשורת הפלסטינית היא זכתה לכינוי "מלאך הרחמנות"^[10], ובתגובה של דובר צה"ל בערבית בטוויטר מספר ימים אחר כך נאמר ש"היא לא מלאך רחמן כפי שמנסים בחמאס להציג אותה" ופורסם סרטון שבו היא משליכה רימון עשן לצד מפגינים פלסטינים^[2]. נוסף על כך, פרסם צה"ל וידאו ערוך מהטלוויזיה הלבנונית שבו היא הציגה עצמה כמגן אנושי. על פרסום הווידאו הערוך ספג צה"ל ביקורת נרחבת בטענה שהוא הוצא מהקשרו^[3]^[4].

הפרקליט הצבאי הראשי, שרון אפק, הורה באוקטובר 2018 למשטרה הצבאית החוקרת לפתוח בחקירה פלילית בנוגע למותה, אך צה"ל לא פרסם מה עלה בגורל החקירה.

תחקיר "הניו יורק טיימס" על נסיבות מותה

ב-30 בדצמבר 2018 פרסם עיתון "הניו יורק טיימס" בכתבה הראשית תחקיר מקיף של האירוע, שארך שישה חודשים ובוצע על ידי שישה כתבים חוקרים. הכתבים ראיינו בעזה את בני משפחתה של א-נג'אר, ידידיה, חבריה לעבודה, מוריה לשעבר ורופאים שניסו להציל את חייה. כמו כן, הם ראיינו גורמים במערכת הרפואה בעזה וקציני צה"ל בכירים, ובהם מפקדים המנהלים את פעולות צה"ל בגבול, עורכי דין צבאיים, ואת דובר צה"ל. הכתבים ביקרו גם בעמדות צלפים ליד הגדר, בדקו את דו"חות הנתיחה שלאחר המוות, ובחנו את הראיות הבליסטיות בעזרת צלפים וחוקרים לשעבר של זירות פשע. הם אספו וניתחו יותר מאלף תמונות וסרטונים שצולמו ב–1 ביוני 2018 על ידי צלמים, מפגינים, משקיפים ואנשי צוות רפואי. הראיות נבדקו מול יותר מ–30 עדים. העיתון השתמש גם בסרטון וידאו שצולם על ידי מל"ט, ובעזרת סוכנות מחקר יצר דגם תלת-ממד של זירת העימות, ובסיוע סרטוני וידאו שצולמו בטלפונים ניידים יצר מיפוי של תנועות המתנדבים, המפגינים והחיילים. לאחר מכן הוקפא הרגע שבו נורתה א־נג'אר ושוחזר מסלול הקליע מקבוצה של צלפים של צה"ל דרך קבוצת מתנדבים שעמדו במרחק של כ–110 מטרים.

אחת ממסקנות התחקיר הייתה כי א-נג'אר נפגעה מקליע, שנורה על ידי צלף לתוך קהל, שבו נראו בבירור מתנדבים לבושים בחלוקים לבנים. התחקיר של העיתון הראה כי המתנדבים וכל מי שהיו בסביבתם לא סיכנו את החיילים. א-נג'אר והחובשים הנוספים אף הרימו את ידיהם על מנת להראות שאין בכוונתם לפגוע בחיילים. עוד עלה מהתחקיר כי א-נג'אר נפגעה מקליע שנורה ממרחק של קרוב ל-110 מטרים, ושפגע קודם בקרקע, התפצל, ואחד מחלקיו חדר לחזה שלה^[11]^[8]^[12]^[13].