בחלק מהשנים קוראים את פרשת ויקרא בשבת הסמוכה לפורים, ולפיכך קוראים בה גם את הפרשייה השנייה מ"ארבע פרשיות" - פרשת זכור. יש שנים שבהן קוראים אותה בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, ואז קוראים בה את הפרשה הרביעית - פרשת החודש.
הפרשה נפתחת בקריאה של ה' אל משה מאוהל מועד, ובדיבור אליו מהאוהל. בפרשה מתוארים דיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש, ובהם קרבנות העולה, שלמים, חטאת, מנחה, ואשם.
יש נוהגים שכשילד מגיע לגיל שבו הוא יכול להתחיל ללמוד תורה, מתחילים את לימוד המקרא בפרשת ויקרא, שהיא פרשת הקרבנות, על פי מאמר חז"ל: ”יבואו טהורים (ילדים) ויעסקו בטהורים (קרבנות)”[1].
תוכן הפרשה
הפרשה עוסקת כולה בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש. מתוך הפרשיות שעוסקות בקורבנות מסוימים, נלמדים גם דינים כלליים לכל עבודת הקורבנות. בזה אחר זה מפורטים:
דיני העולה: קורבן שנשרף כולו על המזבח, ואינו נאכל. פרשה זו מחולקת לשלוש פרשות משנה:
בשנים פשוטות מסוג הכז (18% מהשנים) קוראים את פרשת ויקרא בשבת ראש חודשניסן, ואז קוראים איתה את פרשת החודש ומפטירים בהפטרה של פרשת החודש. בשנים מעוברות מסוג השג ויקרא נקראת עם הפטרתה הרגילה. בשאר השנים המעוברות (30% מכלל השנים), ויקרא נקראת בשבת זכור ומפטירים בה את הפטרת פרשת זכור.