פרשת הלן זיידמן היא פרשייה ציבורית שהתרחשה בישראל בשנת 1970. הפרשייה החלה בבקשתה של הלן זיידמן, שהתגיירה תחילה בגיור רפורמי ובהמשך בגיור אורתודוקסי, להירשם כיהודיה במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. בהמשך התגלעה מחלוקת על גיורה של זיידמן שבוצע בידי הרב שלמה גורן ואושר בידי הרב עובדיה יוסף.

הלן זיידמן, שנקראה אז הלן שנון, הייתה לא יהודייה מארצות הברית, בעלת דוקטורט בביולוגיה מאוניברסיטת אילינוי, שהגיעה לישראל כתיירת בשנת 1964, עם בת קטנה, לאחר משבר בנישואיה. תחילה התגוררה בקיבוץ מפלסים. לאחר זמן מה, משלא התערתה בקיבוץ, פגשה את מזכיר נחל עוז שהזמין אותה, כמומחית לגנטיקה, לעבור לנחל עוז, ולסייע בגידולים חדשים בקיבוץ.

בהמשך ביקשה זיידמן להתגייר, ולמרות אזהרות של אשה אחרת בנחל עוז, שאמרה לה שאין סיכוי שיגיירו אותה בעת שהיא מתגוררת בקיבוץ חילוני, הייתה נוסעת לתל אביב ללמוד אצל רב. מכריה טענו שבקשה להתגייר בבית הדין הרבני באשדוד אך סורבה^[1]. מזכיר בית הדין באשדוד, טען שזיידמן לא פתחה תיק בבית הדין^[2][3]. ביולי 1967 נישאה בנישואין אזרחיים במקסיקו לחבר נחל עוז בנימין זיידמן. זמן קצר לאחר מכן נולד בנם הראשון, יהודה זיידמן. באוקטובר 1967 היא התגיירה בבית דין רפורמי בתל אביב^[4].

לאחר שמשרד הפנים סירב לרשום את זיידמן כיהודיה במרשם האוכלוסין, בשל העובדה שלא נתגיירה במסגרת הרבנות הראשית, פנתה זיידמן במרץ 1970 לבג"ץ.^[5] מפלגת המפד"ל הודיעה שאם בג"ץ יחייב הכרה בגיור רפורמי שבוצע בישראל הם יפרשו מהקואליציה של ממשלת ישראל ה-15 בראשות גולדה מאיר^[6].

הבקשה לרישום התקבלה בחלון זמנים מיוחד: לאחר פסק הדין בבג"ץ שליט, שקבע כי לעניין מרשם היהדות תלויה בעיקר בהגדרה עצמית, ולפני התיקון לחוק השבות, שהגדיר 'מיהו יהודי' בשונה מהלכת שליט^[7]. משכך, באורח חסר תקדים, סירב היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, להגן על עמדת שר הפנים, חיים משה שפירא מהמפד"ל^[8], ואף הגיש לבג"ץ חוות דעת התומכת ברישומה של זיידמן כיהודיה. לדבריו, בשל המצב המשפטי ששרר בזמן הרישום, רישומה של זיידמן לא ייצור תקדים להכרה בגיור רפורמי^[9].

סמוך לדיון בעניינה של זיידמן בג"ץ, בה' בסיוון (9 ביוני), בעקבות דרישתה של מועצת הרבנות הראשית^[10], וההנחה שבג"ץ יקבע שעל שר הפנים לרשום את זיידמן כיהודייה^[11], הודיעה המפד"ל סופית שאם לא יתוקן אחד החוקים הרלוונטיים, כך שהמדינה לא תכיר בגיורים רפורמיים, הם יפרשו מהקואליציה^[12]. בחיפוש מוצא מהמשבר פנו גורמים דתיים אל זיידמן ובקשו ממנה לעבור גיור כהלכה^[13]. אשתו של הרב שאר ישוב כהן, ד"ר נעמי כהן, נסעה לנחל עוז ושכנעה את זיידמן להתגייר אצל גיסה, הרב שלמה גורן^[14], אשר היה באותה עת הרב הראשי לצה"ל ומיועד לכהן כרב הראשי של תל אביב, אך טרם נכנס לכהן כרבה של תל אביב.

משהסכימה זיידמן, נרשמה לגיור בבית הדין באשדוד, ובי"א בסיוון (15 ביוני), ערב הדיון^{[דרושה הבהרה]} שאמור היה להתקיים בעניינה של זיידמן בבג"ץ, הובאה לתל אביב ברכבו של הרב שלמה גורן וגויירה על ידו וחברי בית דינו, הרבנים הצבאיים הרב יהודה שולמן והרב אברהם זמל^[15]. שמה העברי נקרא: רבקה^[16]. משרד הדתות מיהר להוציא לזיידמן תעודת גיור עוד באותו יום, זיידמן משכה את עתירתה לבג"ץ^[17] והעתירה בוטלה^[18].

על הגיור הוגשו שני ערעורים מידיים לבית הדין הרבני הגדול^[19]. אחד הערעורים הוגש על ידי הטוען הרבני צבי וינמן^[20] בשם קבוצת רבנים והשני על ידי חבר הכנסת שלום כהן ועוזרו אמנון זכרוני^[21]. בדין ישבו ארבעה מדייני בית הדין, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב בצלאל ז'ולטי והרב שאול ישראלי. הראשון לציון הרב יצחק נסים והרב עובדיה יוסף לא הגיעו לישיבת בית הדין, ופרשנים טענו שבקשו להימנע מעימות^[22]. בהחלטתם, מיום י"ג בסיוון (17 ביוני), קבעו הדיינים שבית דינו של הרב גורן היה בית דין פרטי שאינו מוסמך לגייר וממילא אין על מה לערער. הם הוסיפו שלגיור יהיה תוקף רק אם יאושר על ידי בית דין רבני, והזכירו שיש לוודא שהמתגיירת קבלה על עצמה עול מצוות^[23].

למחרת, ביום י"ד בסיוון (18 ביוני), כינס הרב עובדיה יוסף, רבה של תל אביב, בית דין רבני אזורי שכלל את הרב שלום מזרחי והרב גורן, והם אישרו את גיורה של זיידמן. לדברי הרב עובדיה, זיידמן קיבלה עליה עול מצוות כדין והצהירה שתשתדל לקיים את כל מצוות התורה. ביחס לעובדה שזיידמן תכננה להינשא לזיידמן שהיה כהן, דבר האסור על פי ההלכה, טען הרב עובדיה כי לאחר שנעשה הגיור, בדיעבד אין הדבר מעכב^[24]. משרד הפנים מיהר להוציא לזיידמן תעודת זהות חדשה בה נרשמה כיהודיה^[25].

הרב צבי יהודה קוק שחשש שוינמן יערער שוב ושמהלך זה יערער את הרבנות הראשית הזמין אותו לביתו והזהיר אותו מדין גיהנום שיחול עליו אם לא יחדל^[26]. כן הזמין לביתו את דייני בית הדין הגדול, והתרה אף בהם שלא לקבל את ערעור על הגיור^[27]. בסופו של דבר לא הוגש ערעור נוסף על הגיור על ידי וינמן, כי הוא לא ראה טעם בערעור לאחר שהגיור אושר על ידי בית דינו של הרב עובדיה יוסף. לעומת זאת, שלום כהן שב ופנה לבית הדין הגדול לבטל את הערעור. בית הדין דחה אותו על הסף מנימוקים פרוצדורליים^[28][29].

זיידמן משכה את עתירתה לבג"ץ^[30]. בכל מהלך הפרשה סירבה להתראיין לתקשורת^[31]. היא נפטרה ב-2 בנובמבר 1980^[32].

על הגיור המזורז של זיידמן בידי הרב שלמה גורן, ואישורו המהיר בידי הרב עובדיה יוסף, הוטחה ביקורת שהדבר נעשה בשל שיקולים פוליטיים^[33]. היו שאמרו שהרב עובדיה "עוקר את התורה בצביעות ואין מי שיעמוד כנגדו"^[34]. שבוע לאחר אישור הגיור, ביום כ"א בסיוון (25 ביוני), פרסמו כנגדו הרב יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר") והרב אלעזר מנחם מן שך מכתב פומבי תחת הכותרת "בעניין עשיית הגירות לצחוק". בין השאר טענו הרבנים קניבסקי ושך כי הרב עובדיה והרב גורן גיירו מי "שאינם מקבלים כלל ועיקר לא עול מצוות ולא עול מלכות שמים באמת, אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לנו שכך עלתה בימנו"^[35].

גיורה של זיידמן הוזכר יחד עם פסק דין האח והאחות, כשלוש שנים לאחר מכן בהיות הרב שלמה גורן הרב הראשי לישראל, כאחד הגורמים לקרע בין הרב גורן ורבנים חרדיים^[36]. כן הוזכרה הפרשה כאבן דרך בעצמאות של היועץ המשפטי לממשלה שסירב להגן על עמדת הממשלה בבג"ץ^[37].

מאוחר יותר, בראיון לשלמה אישון, הסביר הרב גורן כי גיורה של הלן זיידמן תואם את ההלכה כיון שהיא "מקפידה להדליק נרות שבת ונזהרת ממאכלות אסורים, על אף חברותה בקיבוץ חילוני. למעשה לא קשה עליה להיזהר בענייני כשרות, באשר היא צמחונית לפי השקפת עולמה"^[38].

• הרב שילה רפאל, 'גיור ללא תורה ומצוות', תורה שבעל פה יג, עמ' קכח
• המערכה על הצלת הרבנות הראשית, תשרי תשל"ג, הוצאת 'הועד להצלת הרבנות', עמודים 5–16

• הרב אליעזר מלמד, פרשת הלן זיידמן ומרי בן-גוריון, במדור רביבים