ססיל, שנקרא על שם ססיל רודס[3][4], כונה "מלך הג'ונגלים של זימבבואה"[5], והיה אחד מהאריות המפורסמים באפריקה ומוקד משיכה תיירותי[6].
ססיל, ועוד זכר אחר בשם לינדר, אשר היה ככל הנראה אחיו, נראו בשנת 2008 בפארק הלאומי הואנגה[7]. במהלך שנת 2009 הם נתקלו בלהקת אריות, אשר הובילה לקטטה עם מנהיג הלהקה, מפופו. במהלך הקטטה, לינדר נהרג וססיל ומפופו נפצעו קשות. בעקבות הפציעות הקשות שקיבל מפופו במאבק, הוא נורה על ידי שומרי הפארק ובכך הפך ססיל לזכר הדומיננטי בפארק[8]. ססיל נסוג לחלק אחר של הפארק, שם הקים להקה משלו ובה 22 חברים. במהלך 2013, שני זכרים צעירים אילצו את ססיל לצאת מהאזור אל עבר הגבול המזרחי של הפארק. שם, הוא יצר קואליציה עם זכר אחר בשם יריחו ושניהם הקימו שתי להקות, שכללו מלבדם גם שש נקבות ותריסר גורים של ססיל או של יריחו[9].
ססיל היה החיה הידועה ביותר בפארק וזוהה על ידי הרעמה השחורה שלו וצווארון המעקב שהוצמד לו[10][11]. האריות בפארק, כולל ססיל, נחקרו על ידי המדענים מיחידת מחקר לשימור חיות הבר באוניברסיטת אוקספורד במסגרת פרויקט מדעי שהחל בשנת 1999. היחידה עקבה אחר תנועותיו של ססיל החל משנת 2008[12]. מתוך 62 האריות שנחקרו, 34 מתו, מהם 24 מתו כתוצאה מציד לשם הספורט. מתוך כלל האריות הזכרים הבוגרים שסומנו בפארק, 72% נהרגו כתוצאה מציד לשם הספורט באזורים שליד הפארק. אחד החוקרים בפרויקט הציע כי ססיל נעשה פופולרי מאוד משום שהוא היה רגיל לאנשים ואפשר לרכבים להתקרב כ–10 מטרים ממנו, מה שהקל על תיירים וחוקרים לצלם ולבחון אותו[13].
במהלך 2013, 49 גוויות של אריות יוצאו מזימבבואה כשלל ציד[14]. בין השנים 2005–2008 ניצודו באופן חוקי 42 אריות בשנה בממוצע[15].
מותו
מכיוון שבתחומי האתר של שמורת הטבע הלאומית באפריקה הציד אסור על פי החוק המקומי, צייד אמריקאי בשם וולטר פאלמר פיתה את ססיל לצאת מהשמורה. הוא רתם נבלת חיה מאחורי ג'יפ, וכשססיל יצא מהאתר, ירה בו באמצעות חץ וקשת, אך רק פצע אותו. צייד מקומי שהתלווה אל פאלמר עקב אחר האריה הפגוע במשך 40 שעות נוספות ולבסוף חיסל אותו ביריית רובה. השניים ערפו את ראשו והותירו את גופתו במקום[16]. עוד פורסם כי פאלמר מבוקש בגין ציד לא חוקי של חיה מוגנת בזימבבואה. שני בני אדם נוספים שהיו עמו נעצרו בגין ציד ללא רישיון. פאלמר, כך פורסם, נוהג לצוד חיות גדולות בחץ וקשת ואוהב להתרברב שהוא לא צריך נשק חם כדי להרוג אותן[17].
תגובות בעולם
מעבר לים
בעקבות הריגת האריה ססיל, כ–400 אלף איש חתמו על עצומה שקוראת להפסיק הטסה של תוצרי ציד, מה שהוביל את חברות התעופה האמריקאיות דלתא איירליינס, אמריקן איירליינס ויונייטד איירליינס להצהיר כי לא יטיסו תוצרי ציד[18]. נכון לדצמבר 2015, 45 חברות תעופה יצאו בהצהרה דומה[19]. אלפי אנשים חתמו על עצומה הקוראת לנשיא זימבבואה להתערב בפרשה ודרשו צדק בשביל האריה, ופעילים סביבתיים רבים פרסמו הודעות זועמות ברשתות החברתיות. מנגד, פאלמר הגן על מעשיו וטען כי היה משוכנע שהציד חוקי[17]. הריגת ססיל יצרה זעם רב בקרב פעילים לשימור הטבע ובעלי החיים, מה שהביא לתגובות מפוליטיקאים[20] ואנשים רבים אחרים[21]. גם מספר ידוענים גינו בפומבי את ההריגה[22][23][24][25][26][27]. פאלמר קבל שפע של הודעות שנאה[28] ופעילים פרסמו פרטים אישיים שלו באינטרנט[29]. המילים "רוצח האריות" רוססו באנגלית על דלת המוסך בבית הנופש שלו בפלורידה[30]. אמנים מרחבי העולם הקדישו יצירות אומנות לססיל, כולל האנימטור של דיסני, אהרון בלייז[31], ומוזיקאים הלחינו יצירות לזכרו[32]. בתגובה, ובעקבות ההנחה שהרווחים ממסעות הציד יעזרו למאמצי השימור, פוהאמבה שיפטה, שר התיירות והסביבה של נמיביה, אמר כי "זה יהיה סוף השימור בנמיביה"[33]. הפעילים גם ביקשו ממדינות אפריקה לאסור ציד בחץ וקשת, קרבות אריות וציד מתוך הסוואה[34]. תגובת התקשורת העולמית והמדיה החברתית הביאה 1.2 מיליון אנשים לחתום על העצומה "צדק לססיל", אשר דרשה מממשלת זימבבואה להפסיק להנפיק אישורי ציד לחיות בסכנת הכחדה[35].
הריגתו של ססיל הציתה מחאה עולמית כנגד ציד אריות ויצרה גל תמיכה בשימורם בזימבבואה. חוקרים מהשלוחה באוקספורד של WildCRU, יחידת שימור חיות הבר, אשר עקבו אחר ססיל מאז 2008, טענו כי קיבלו מעל ל-470 אלף דולר מאז מותו. במטרה להעלות את הסכום, המיליארדר הפילנתרופ טום קפלן ואשתו דפנה, בתו של איש העסקיםהישראליליאון רקנאטי, הכריזו כי הם מתחייבים לתרום למאמץ מעל ל-100 אלף דולר[36]. אליהם הצטרף המנחה ג'ימי קימל, אשר עזר לגייס בתוכנית האירוח שלו תרומות על סך 150 אלף דולר בתוך פחות מ-24 שעות[37].
חמישה חודשים לאחר שהאריה ססיל נורה למוות, החליט הממשל האמריקאי לכלול את אריות אפריקה ברשימת בעלי החיים המוגנים בהתאם לחוק "המינים הנמצאים בסכנת כליה". כתוצאה מכך, יתקשו ציידים הרוצים להכניס לארצות הברית מזכרות מציד אריות והפיקוח על העניין יוטל על הרשות לדגה וחיות בר. על פי ההנחיות החדשות, האריות במרכז ובמערב אפריקה ייחשבו למינים בסכנת כליה, ואלה שחיים בדרום ובמזרח אפריקה יסווגו כמאוימים. במקביל, ייחקק חוק מיוחד שידרבן מדינות להסדיר את ספורט ציד האריות בצורה שתקדם שימור[38].
מועדון הספארי הבינלאומי השעה בתגובה את החברות של פאלמר ושל שותפו לציד במועדון. המועדון פרסם הצהרה כי "אלו אשר במזיד לוקחים חיים של חיות בר באופן לא חוקי צריכים לעמוד לדין ולהיענש במלא חומרת הדין המותרת בחוק"[39].
בזימבבואה
ההרג של ססיל לא התפרסם באופן נרחב בקרב אזרחי זימבבואה[40]. בעיתון הכרוניקל במדינה נכתב: "זאת לא הגזמה לומר שכמעט 99.99 אחוזים מהתושבים בזימבבואה לא ידעו על החיה הזאת עד יום שני. עכשיו רק למדנו, הודות לתקשורת הבריטית, כי היה לנו את האריה המפורסם ביותר באפריקה לאורך כל הזמן הזה, סמל!"[41]. ב-BBC נכתב כי "מות האריה לא נודע לרבים מהמקומיים"[42]. באותו הזמן, גורמים רשמיים בזימבבואה הצהירו כי מותו של ססיל גרם לירידה בהכנסות מתיירות, במיוחד בהואנגה, שם הוא חי. תיירים רבים אשר תכננו לראות את האריה, ביטלו את הטיולים שלהם. "ההרג הוא הפסד ענק לענף התיירות שלנו, אשר תרם מאוד לעושר הלאומי", אמר עמנואל פונדירה, נשיא התאחדות מפעילי הספארי בזימבבואה. "היו לנו אנשים רבים, במונחים של מבקרים, אשר נכנסו למדינה כדי ליהנות ולצפות בססיל, אז באמת זו הייתה אבדה גדולה", אמר פונדירה, והשווה את מותו ל"מותו של אייקון". מנהל רשות התיירות בזימבבואה, קריקוגה קייסקי, אמר שהתיירות שגשגה, אבל זימבבואה נתפסת כעת כמדינה אשר לא מעוניינת להגן ולקדם את זכויות בעלי החיים, ולכך יש גם השפעה שלילית בתחום התיירות[43][44].
כשנשאל שר ההסברה של זימבבואה, פריסקה מופאמירה, על ההרג של ססיל, הוא השיב: "איזה אריה?"[45].
במסיבת עיתונאים ב-31 ביולי 2015, השרה לאיכות הסביבה של זימבבואה, אופה מוצ'ינגורי, אמרה כי הצייד הפר את החוק בזימבבואה ודרשה את הסגרתו[46]. מוצ'ינגורי אמרה לעיתונות כי מעשיו של פאלמר הכתימו את תדמיתה של זימבבואה והניחו עומס נוסף על מערכת היחסים בין זימבבואה לבין ארצות הברית[47].
בריאן אורפורד, מדריך חיות בר אשר עבד בהואנגה, הסביר כי ההכנסה שהתקבלה מצילום ססיל במשך חמישה ימים הייתה גבוהה יותר מתשלום חד פעמי של 45,000 דולר כדי לצוד אותו[48].
ממשלות בעולם
כמה ממשלות גינו באופן רשמי את ההריגה של ססיל. דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, נשאל על ידי כתבים לגבי מותו של ססיל ואמר שהממלכה המאוחדת משחקת "תפקיד מוביל במניעת סחר לא חוקי בחיות בר". כמו כן, השר הבריטי במחלקה לפיתוח בינלאומי, גרנט שאפס, תיאר את האירוע "כציד ברברי"[49].
הסנטור האמריקאי רוברט מננדז הציג את חוק "מערכות השימור האקולוגיות" על שם ססיל[51], אשר יוביל להפסקת היבוא של חיות גדולות כשלל ממסעות ציד, מרחיב את ההגנות על הייבוא והייצוא של מינים הרשומים בחוק המינים בסכנת הכחדה לאלו שהוצע שיכנסו לרשימה, ובכך אוסר על יבוא שלל מההרג של ססיל ללא קבלת היתר מפורש ממזכיר הפנים של ארצות הברית. הצעת החוק הייתה בשיתוף הסנטורים קורי בוקר, ריצ'רד בלומנטל, ובן קרדין[52].
ב-30 ביולי2015, קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה בלתי מחייבת ביוזמת גרמניה וגבון, לחזק את המאמצים בטיפול בסחר ובציד הלא חוקי של חיות בר. האראלד בראון, שגריר גרמניה באו"ם, קשר את ההחלטה עם ההרג ואמר: "כמו רוב האנשים בעולם אנחנו זועמים על מה שקרה עם האריה המסכן"[53]. שר החוץ של גבון, עמנואל איסוז-נגונדט, אמר כי ההרג של ססיל "גורם לדאגה עמוקה לכל המדינות באפריקה"[54].
נשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, הכריז ב-11 באוגוסט2015: "מה שנשמע כאילו ממרחק [הוא] כי הצייד לא ידע שססיל היה כל כך פופולרי, פשוט ראה אריה, והרג אריה, וזה ססיל, וססיל מאוד אהוב וזה גרם לבעיה, כי כולם רוצים ללכת ולראות את ססיל. אני חושב שזו רק תקרית"[55].
ז'אן קאפטה, שרת התיירות של זמביה, אמרה ש"המערב נראה מודאג יותר מהרווחה של אריה בזימבבואה מאשר מהאפריקאים עצמם", והוסיפה כי "באפריקה, אדם חשוב יותר מאשר בעל חיים. אני לא יודעת לגבי העולם המערבי"[56].
צייד אריות באפריקה
ככלל, מאחר שהאדם מוגדר כטורף-על, הצייד נחשב כמקובל ברוב התרבויות בעולם. תרבות הלקטים-ציידים מקובלת ברוב המדינות כחוקית מאחר שהם צדים בעיקר חיות קטנות וכמעט שאינם פוגעים במאזן הטבעי. בשמורות, שומרי טבע צדים לעיתים, וזאת כדי למנוע את הפרת המאזן הטבעי. עברייני צייד צדים לצורך סחר לא חוקי באיברי בעלי-חיים. תופעה נוספת היא הצייד הספורטיבי. מחד, יש המתייחסים לכך כספורט או בידור שאינו מוסרי ומזיק למאזן האקולוגי. מאידך, יש רשויות הרואות בכך מקור הכנסה שבאמצעותו ניתן לממן את השמירה על הטבע[57].
ה-IUCN מעריך כי 600 אריות מתים בשנה במסעות ציד ספורטיבי. עם זאת, לפי ג'יין סמארט, המנהלת העולמית של קבוצת שימור המגוון הביולוגי של ה-IUCN, המספר האמיתי גבוה אף יותר. בהתחשב בכך שבעולם כולו חיים כ-30,000 אריות, נתונים אלו מציגים אובדן של כ-2% מאוכלוסיות האריות בעולם, מדי שנה, רק בעקבות צייד ספורטיבי חוקי. לרוב, איברי האריות הניצודים נלקחים כשלל על ידי הציידים או מוצעים למכירה, ולפי הקרן הבינלאומית לרווחת בעלי חיים (IFAW), ארצות הברית אחראית לייבוא של כ-64% מאיברי האריות האפריקאים[58]. ארצות הברית היא אפוא, היבואנית הגדולה בעולם של איברי אריות אפריקאים. בין השנים 1999–2013 יובאו אליה 5,763 איברי אריות רק לצורך מזכרות; בממוצע, אלו 432 אריות בשנה, והמספרים ממשיכים לגדול בשנים האחרונות[59].
ביוני 2015, החודש בו ססיל נהרג, ניצודו רק על ידי אזרחים אמריקאים 69 אריות נוספים[60].
בענף הצייד באפריקה, האריה, יחד עם הפיל, התאו, הנמר והקרנף מכונים "חמשת הגדולים", כלומר, חמש החיות שהכי קשה והכי מסוכן לצוד באופן רגלי[61]. למרות זאת, חמשת הגדולים הם חמש החיות הגדולות אשר ניצודות הכי הרבה[62]. האריות הם מטרות מאוד אטרקטיביות בעקבות הסכנה הגדולה והממשית המעורבת בציד. אריה עלול לתקוף ללא כל התגרות, והוא נחשב על ידי רבים כמטרה הטובה ביותר מבין חמשת הגדולים[63]. ציד האריות מאתגר בייחוד בגלל מזגו של האריה ובתי הגידול שלו. אריות חיים בסוואנה, בה הצמחים הגבוהים, הסבך והשיחים מטשטשים אותם ומספקים להם כיסוי והסוואה. אריות לרוב לא נמנעים מעימות, הם אינם צפויים ועלולים להסתער כאשר מתרגזים או כאשר חשים בסכנה, מה שהופך אותם לאתגר בקרב ציידים.
אריות ניצודים באמצעות שלוש שיטות עיקריות: פיתוי, מעקב ורדיפה.
פיתוי - שיטה בה הצייד צד חיה אשר משמשת כפיתיון לאריה וקושר את גווייתה לאזור אשר ידוע כי מבקרים בו אריות לעיתים תכופות, לרוב בקרבת בור מים. הפיתיון נבדק לעיתים קרובות עד שמזוהים סימנים המצביעים כי הפגר נאכל על ידי אריה. בשלב זה, נבנה מבנה מסתור, 25-50 מטרים מהפיתיון, שם חבורת הציידים יכולה להישאר עד שהאריה ישוב[64].
מעקב - שיטה הכרוכה בנסיעה לאורך שבילים באזורי המחיה של האריות. לאחר שמאתרים סימנים כי ישנם אריות בסביבה הקרובה, לרוב צואה טרייה, הציידים עוברים להתקדמות רגלית. הציידים עוקבים אחר עקבות האריה וכאשר מזהים אריה, הצייד מתגנב כמה שיותר קרוב לעמדת הירי הטובה ביותר. שיטה זו מתנהלת בשעות היום, שכן מעקב בשעות הלילה, באמצעות תאורה, אסור ברוב המדינות באפריקה.
הצקה - בשיטה זו ציידים מלווים בלהקת כלבים, נוסעים באזורי המחיה של האריות, עד שמוצאים עקבות טריות ואז משחררים את הכלבים. הלהקה עוקבת אחר שובל הריח של האריה וכשזה נמצא, הלהקה מנסה להחזיקו במקום עד שהציידים מגיעים להורגו. לרוב שיטה זו מתרחשת ביום, והאריה נלחם ולא בורח.
ישנן מדינות באפריקה אשר משחררות אריות שגדלו בשבי לשטחים מגודרים בהם ניתן לצוד אותם. לעיתים האריות אף מסוממים לפני כן כדי שיהיו איטיים יותר, ובכך מטרה קלה יותר[65]. ציידים וארגוני צייד רבים מחשיבים זאת כאקט לא מוסרי וכעלבון לשיטות הציד ההוגנות. בדרום אפריקה ישנן חוות רבייה פרטיות, ובגיבוי החוק גדלים האריות בשטחים מצומצמים, מה שפוגע במבנה החברתי ואיכות הגנים שלהם. כגורים, הם מנוצלים לליטוף כחיות מחמד עבור מבקרים, כשהם מעט בוגרים יותר, תיירים מטיילים עמם בשטחים הפתוחים ולבסוף, כשהם גדלים, הם הופכים למטרות צייד בשטח סגור[66]. מאות אחרים נטבחים ונשלחים למזרח הרחוק לצורך ייצור תרופות מקומיות פסאודו-מדעיות[67].
בין השנים 1980–2015 צנחה אוכלוסיית האריות ב-73% במדינות בהן צייד אריות חוקי[19].
ביולי 2017 קסנדה, בנו בן ה-6 של ססיל, נורה אף הוא על ידי ציידים[68]. קסנדה נהרג במהלך ציד שאורגן על ידי הצייד ריצ'רד קוק בפארק הלאומי הואנגה[69].
שימור
ציד אריות הוא נושא שנוי במחלוקת בעידן המודרני. האריה מופיע כמין פגיע על ידי ה-IUCN, וכמה מתת-המינים נמצאים בסכנת הכחדה.
מספר הפרטים החיים בטבע בעשור השני של המאה ה-21, מוערך בפחות מ-20,000 - ירידה של 60% בשני עשורים. בשנת 1800 לעומת זאת, נאמדה אוכלוסיית האריות בטבע בכ-1.2 מיליון פרטים[70]. ירידה זו נובעת בעיקר מציד אריות וטרפם, צייד ספורטיבי מוגזם וכן פלישה לבתי הגידול והריסתם[71]. בנוסף לאובדן האוכלוסייה הישיר כתוצאה מצייד ספורטיבי, בצייד מסוג זה נהרגים בעיקר אריות זכרים וגדולים, מה שמוביל להקטנת אוכלוסיית האריות וערעור מצבם הבריאותי והגנטי כתוצאה מהתערבות כפויה בברירה הטבעית[19]. כמו כן, הרג זכר דומיננטי, מוביל לעיתים קרובות למקרי מוות אחרים. כך כאשר זכרים אחרים נלחמים ביניהם על הלהקה של האריה ההרוג. לא כל שכן, האריה שזכה בלהקה לרוב יהרוג את הגורים של האריה הקודם, כדי למנוע תחרות. בנוסף לכך, ההתנהגות החברתית של האריה משתנה לפי השטח הטריטוריאלי שלו וצפיפות האוכלוסין[72][73] - שבמרכז ומערב אפריקה ירדה לכ-5 אריות לכל 100 קילומטר רבוע[74].
התומכים בציד ספורטיבי טוענים שזהו כלי שיכול לשמש לגיוס כספים עבור הקהילות המקומיות וארגוני השימור, וכי כמות מוגבלת של צייד מסוג זה לא פוגעת באוכלוסיית בעלי החיים[75]. ההערכה היא כי תעשיית הציד ספורטיבי מגלגלת לפחות כ-201 מיליון דולר בשנה, ב-23 מדינות אפריקה שמדרום לסהרה המאפשרות אותו[76]. התשלום הממוצע לציד אריה אחד בנמיביה הוא כ-22,000 דולר, אליהם מתווספים הוצאות על שירותים כמו חבילות ספארי, לינה ומדריכי תיירות[77]. מאידך, המתנגדים לצייד הספורטיבי, מציינים כי תיירות המתמקדת בצפייה בבעלי החיים תורמת הרבה יותר לכלכלה המקומית מאשר צייד אריות[78]. ההערכה היא כי רק 3% מההכנסות שהופקו מצייד אריות באמת מושקעות בקהילות שנפגעו ממנו[79].
לפי כתב הטבע ריצ'רד קוניף, האריות, אשר היו על סף ההכחדה "מסנגל ועד לקנייה", מתרבים בנמיביה הודות למאמצי השימור[80].
ההיבט החוקי
23 מדינות באפריקה מאפשרות צייד ספורטיבי, אשר לפי הערכות, מספק הכנסה שנתית של כ-200 מיליון דולר. עם זאת, מתוך 23 המדינות הללו, רק בטנזניה, במוזמביק, בנמיביה ובדרום אפריקה יש פיקוח, שליטה, בקרה ושקיפות יחסית. ברוב הארצות האחרות הפיקוח לקוי בגלל חוסר יציבות, והתוצאה היא צייד פרוע הנחשב לחוקי. הבקרה והפיקוח מאפשרת שליטה במספר החיות הניצודות והפרדה בין ציד חוקי לעברייני, וניתן לראות לאן מופנה הכסף שמשולם עבור רישיונות הצייד[57]. האריות באפריקה מוגדרים על ידי ה-IUCN כ"פגיעים", כלומר, אינם נחשבים בסכנת הכחדה[81]. מסיבה זו, ציד אריות באמצעות נשק הוא חוקי בדרום אפריקה, נמיביה, זימבבואה, מוזמביק וטנזניה - ובאמצעות קשת, הוא חוקי בכל אותן המדינות פרט לטנזניה[82]. בעקבות הקושי בפיקוח אכיפת תקנות הציד, בזבוז הכספים ודרדור מצבן של חיות הבר, בשנת 2012 הוחל איסור צייד פילים ואריות בזמביה. עם זאת, האיסור בוטל במאי 2015[83], מאחר שהצייד מהווה 6.5% מהתוצר הלאומי של זמביה[57].
בתחילת 2015, האיחוד האירופאי אסר על ייבוא איברי אריות מבנין, בורקינה פאסו וקמרון[84]. עם זאת, הייבוא מדרום אפריקה, נמיביה, זמביה וזימבבואה עדיין חוקי[85]. יותר מ-200 איברי אריות, שנהרגו כתוצאה מציד ספורטיבי, מיובאים לאירופה מדי שנה, כאשר גרמניה, צרפת וספרד הן היבואניות הגדולות[84].
באוגוסט 2015 ד"ר בריאן מיי, ראש עמותת 'Save me', הוביל יחד עם חבר הפרלמנטזאק גולדסמית' את הצעת "חוק ססיל" בבריטניה. הצעת חוק זו אוסרת ייבוא איברי חיות בר כשלל צייד. ההצעה נתמכה בין היתר על ידי הידוענים ריקי ג'רווייס, אם סי האמר ותרזה טלקי, מנהלת מחלקת חיות הבר באגודת צער בעלי חיים הבינלאומית.
חמישה חודשים לאחר שהאריה ססיל נורה למוות, החליט הממשל האמריקאי לכלול את אריות אפריקה ברשימת בעלי החיים המוגנים בהתאם לחוק "המינים הנמצאים בסכנת כליה". כתוצאה מכך, יתקשו ציידים הרוצים להכניס לארצות הברית מזכרות מציד אריות והפיקוח יוטל על הרשות לדגה וחיות בר. על פי ההנחיות החדשות, האריות במרכז ובמערב אפריקה ייחשבו למינים בסכנת כליה, ואלה שחיים בדרום ובמזרח אפריקה יסווגו כמאוימים. במקביל, ייחקק חוק מיוחד שידרבן מדינות להסדיר את ספורט ציד האריות בצורה שתקדם שימור[86].
בהרטפורד, בירת קונטיקט, הוגשה הצעת חוק במרץ 2016, אשר כונתה "חוק ססיל", ותאסור ייבוא איברים של פילים אפריקנים, אריות, נמרים וקרנפים שחורים ולבנים - שכן כולם נמצאים בסכנה מסוימת. לחוק שכזה משמעות נרחבת, מאחר שהנמל בקונטיקט הוא אחד מ-18 הנמלים בארצות הברית המורשים להכניס איברים של חיות בר, ובנוסף על כך, הוא הנמל המורשה הקרוב ביותר לניו יורק, אליה מיובאים חלק משמעותי מאיברי החיות הניצודות[60][87].
בעקבות ההד העולמי שיצר מותו של ססיל, התכנסו נציגים מ-182 המדינות החתומות על אמנת וושינגטון בוועידת פסגה ביוהנסבורג, דרום אפריקה, כדי לנסות ולהגיע להסדר אשר יאסור סחר בינלאומי באיברי אריות אפריקאיים. עם זאת, לא התקבלה הסכמה בקרב אותן מדינות אלא להסכם פשרה אשר אסר רק על סחר בעצמות, בשיניים ובציפורניים של אריות מהטבע. מכירת יתר האיברים מאריות אלו וכן מכירת כלל האיברים מאריות אשר גדלו בשבי, עדיין חוקיות, אם כי דרום אפריקה התחייבה להצגת דו"ח אשר יפרט את נתוני המכירות מדי שנה[89].
את תשומת הלב הציבורית למותו של ססיל, הפנו פעילי טבע לחיי הבר בצפון אמריקה, בעיקר לעבר פומת ההרים. הפומה ניצודה לשם הספורט בכל בתי הגידול שלה. על פי הוושינגטון פוסט, האוכלוסיות היחידות המוגנות פדרלית הן פומת פלורידה ופומת המזרח, אשר ככל הנראה נכחדה. עם זאת, קליפורניה היא המדינה היחידה בחוף המערבי האוסרת ציד פומות. כמה מדינות, בהן קולורדו, יוטה ווושינגטון, אף הציעו להגדיל את ציד הפומות. זאת בעיקר כחלק מהרצון להקטין את החיכוך עם בני אדם וחיות המשק או כדי להגדיל את אוכלוסיות הצבאים המקומיות, אשר השפיעו לרעה על אוכלוסיית הפומות ועל האנשים החיים בסמוך לאזורי המחיה שלהם[דרושה הבהרה][90].
^Henschel P, Azani D, Burton C, Malanda G, Saidu Y, et al.. (2010) Lion status updates from five range countries in West and Central Africa. Cat News 52, 34–37:.
^Burton AC, Buedi EB, Balangtaa C, Kpelle DG, Sam MK, et al.. (2011) The decline of lions in Ghana's Mole National Park. Afr. J. Ecol. 49:, 122–126.
^Riggio J, Jacobson A, Dollar L, Bauer H, Becker M, et al. (2013) The size of savannah Africa: a lion's (Panthera leo) view. Biodiversity Conservation 22: 17–35
.jpg)
