|
פרס היינריך מאן
פרס היינריך מאן (בגרמנית: Heinrich-Mann-Preis) הוא פרס על כתיבת מסות המוענק מאז 1953, תחילה על ידי האקדמיה לאמנויות של גרמניה המזרחית, ולאחר איחוד גרמניה מחדש, על ידי האקדמיה לאמנויות של ברלין. הפרס, על סך 10,000 אירו, ניתן מדי שנה ב־27 במרץ, יום הולדתו של היינריך מאן. חתן או כלת הפרס נבחרים על ידי חבר מושבעים עצמאי בן שלושה חברים, אשר כולל בדרך כלל את חתן או כלת הפרס של השנה הקודמת.[1]
זוכי הפרס
- 1953: שטפן היים, וולפגנג האריך, מקס צימרינג
- 1954: גוטהולד גלוגר, תיאו האריך
- 1955: –
- 1956: פראנץ פימן, רודולף פישר, וולפגנג שראייר
- 1957: הנס מאסן, הרברט נאכבר, מרגרטה נוימן
- 1958: הנס גרונדיג, הרברט יובסט, רוזמרי שודר
- 1959: היינר מילר, הנס לורבר, אינגה מילר
- 1960: הלמוט האופטמן, אנמרי ריינהרד
- 1961: דיטר נול
- 1962: גינטר קונרט, ברנהרד זגר
- 1963: כריסטה וולף
- 1964: גינטר דה בראון
- 1965: בריגיטה ריימן, יוהאנס בוברובסקי
- 1966: פטר וייס
- 1967: ולטר קאופמן, הרמן קאנט
- 1968: הרברט איהרינג
- 1969: ורנר היידוצ'ק, וולפגנג יוהו, אלפרד ולם
- 1970: פריץ זלבמן, ז'אן שטרן, קורט שטרן, מרטין פירטל
- 1971: יורק בקר, אריק נויטש, הרברט אוטו
- 1972: קרל־היינץ יאקובס, פרד ואנדר
- 1973: אולריך פלנצדורף, הלגה שיץ
- 1974: קורט באט, גרהרד וולף
- 1975: אירמטראוד מורגנר, אברהרד פאניץ
- 1976: אנמרי אוור, זיגפריד פיצ'מן
- 1977: אריך קלר, יואכים נובוטני
- 1978: קרל מיקל
- 1979: פריץ רודולף פריס
- 1980: פולקר בראון, פאול גראציק
- 1981: פטר האקס
- 1982: כריסטוף היין, ורנר לירש
- 1983: פרידריך דיקמן, הלמוט שולץ
- 1984: היינץ צ'כובסקי
- 1985: הלגה קניגסדורף, ברנד לייסטנר
- 1986: הלגה שוברט, היידי אורבן דה חאורגי
- 1987: לואיזה רינזר
- 1988: פריץ מיראו
- 1989: וולף קירסטן
- 1990: אדולף אנדלר, אלקה ארב
- 1991: פטר גוסה, קיטו לורנץ
- 1992: (לא חולק)
- 1993: לותאר באייר
- 1994: (לא חולק)
- 1995: הנס מאייר
- 1996: יוליוס פוזנר
- 1997: מיכאל רוצ'קי
- 1998: קרל מרקוס מישל
- 1999: קתרינה רוצ'קי
- 2000: דובראבקה אוגרשיץ'
- 2001: ולטר בליך
- 2002: גץ עלי
- 2003: וולפגנג שיבלבוש
- 2004: קלאודיה שמלדרס
- 2005: איוואן נאגל
- 2006: פטר פון מאט
- 2007: קרל היינץ בורר
- 2008: היינץ שלאפלר
- 2009: הנס צישלר
- 2010: מיכאל מאר
- 2011: מרי־לואיזה שרר
- 2012: אובה קולבה
- 2013: רוברט מנסה
- 2014: רוברט שינדל
- 2015: אדם זגייבסקי
- 2016: גונר דקר
- 2017: גיזלה פון ויסוצקי
- 2018: כריסטיאן בומאריוס
- 2019: דנילו שולץ[2]
- 2020: אווה הורן
- 2021: קאטרין פאסיג
- 2022: לותאר מילר[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|
