עם פרוץ המלחמה ביוגוסלביה-לשעבר, בשנת 1991, פרסמה ספר חריף בגנות הלאומנות ונגד מלחמות. עקב פרסום הספר, הפכה מטרה לרדיפה תקשורתית ופוליטית והיו שראו בה "אויבת העם" ו"מכשפה". באו דברים לידי כך, שבשנת 1993 היגרה מקרואטיה.[1]
אוגרשיץ' הגדירה עצמה "אזרחית של הספרות".[3] במסותיה הביעה אוגרשיץ' את השתייכותה לספרות, למשפחה העתיקה והגדולה של ספרים וסופרים. היא טענה כי,
יצירות ספרות גדולות הן גדולות, בין היתר, משום שהן בוויכוח מתמיד עם קוראיהן, שחלקם סופרים בעצמם, אשר מסוגלים לבטא באופן יצירתי איך הם חווים את ההשתלשלות הזו. ליצירות ספרות גדולות יש התכונה הפלאית שגורמת לקוראיהן לכתוב אותן מחדש, לעשות מהן מיזם ספרותי חדש. זה יכול להתאים לרעיון הבורחסי שלכל ספר יש מקביל, אבל גם לרעיון מודרניסטי של ספרות בדיאלוג מתמיד עם העבר הספרותי וההיסטורי שלה."
הרומן "לצלוח את נהר הרומן" זכה בפרס נין, הכיבוד הספרותי הגבוה ביותר ביוגוסלביה, שעל הזוכים בו נמנים דנילו קיש ומילוראד פאביץ'. אוגרשיץ' הייתה האשה הראשונה שזכתה בפרס. הרומן הוא "מותחן" משעשע על משפחת סופרים בינלאומית אשר מתכנסת בזאגרב.
הרומן מוזיאון הכניעה ללא תנאי, שהופץ כסמיזדט בשנת 1992, אך ראה אור בקרואטיה רק עשור לאחר מכן (אחרי שתורגם וראה אור בשפות אחרות), עוסק במלנכוליה של זיכרון ושכחה. גיבורת הרומן, גולה מארצה, מוקפת בנוף של ברלין אחרי נפילת החומה, ותמונות ממולדתה שסועת המלחמות, סובבת בין תקופות חייה. הרומן הופיע בעברית בתרגום דינה קטן בן-ציון בשנת 2009, בהוצאת עם עובד; נכון ל-2023 ספר זה של אוגרשיץ הוא היחיד אשר תורגם לעברית.
רומן נוסף, "משרד השר לענייני כאב", שפורסם בשנת 2004, עוסק בחייהם המרוסקים של עקורים; בטראומת השפה ובשפת הטראומה.
ברומן "בבה יגה הטילה ביצה", שפורסם בשנת 2008, שאבה אוגרשיץ' מן המיתוס הסלאביבבה יגה וטוותה מעשייה מודרנית, על יופי, קסם, כוח, מוות, הזדקנות, ואי-שוויון ואפליה בין המינים, אבל גם על יכולתן של נשים זקנות להחזיר מנה אחת אפיים.
מסות
אוגרשיץ' זכתה להכרה על גישתה החדשנית לסוגת המסה. קובץ המסות "מילון בדוי אמריקאי" (במקור: Americki fikcionar) מכיל מסות קצרות דמויות ערכים מילוניים על החיים באמריקה מנקודת ראותה של תיירת ממדינה מתפרקת. בקובץ "תרבות השקרים" כתבה אוגרשיץ' על חיי אנשים רגילים בתקופת מלחמה, עליית לאומנות, ופרנויה קיבוצית.
כתיבתה תוקפת את הטמטום הפראי של המלחמה, מפוצצת את הבלון של הגבורה המאצ'ואיסטית המקיפה אותה, ונוברת בנבכי הכאב והפאתוס של הגלות.
הקובץ "תודה על שאינכם קוראים" הוא אוסף מסות על "זוטות ספרותיות": תעשיית המו"לות, מקומה של הספרות ב"חברה המכורה למופעים". קובצי מסות נוספים שפרסמה הם "אין אף אחד בבית", "תרבות קריוקי", "אירופה בצבע ספיה".
בנוסף לכתיבתה הספרותית, חיברה אוגרשיץ' חיבורים אקדמיים, בהם מונוגרפיה בשם "פרוזה רוסית חדשה", וערכה אנציקלופדיה בת 9 כרכים על האוונגרד הרוסי, ואוספים שונים. היא השתתפה באוסף מאמרים שיצא בעברית בשם מכתבים לאזרח השישה מיליארד, בתרגום מאנגלית של עדית פז, בשנת 1999.
