ג'יימס פרנקלין הנלי (באנגלית: James Franklin Hanly; 4 באפריל 1863 – 1 באוגוסט 1920) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אינדיאנה בשנים 1895–1897 וכמושל אינדיאנה ה-26 בשנים 1905–1909. הוא היה מייסד "הטייסת של אמריקה" (Flying Squadron of America), שקידמה את איסור צריכת האלכוהול ברמה הלאומית והיה בעל תפקיד חשוב בגיוס דעת הקהל עבורו.
במהלך תקופת כהונתו כמושל הוא קידם בהצלחה את חוק ברירת איסור מכירת אלכוהול, שהוביל את רוב מחוזות אינדיאנה לאסור מכירת משקאות בתחומיהם. הישגיו האחרים כללו איסור הימורים, מאבק בשחיתות פוליטית והעברת הסוכנויות המדינתיות לבסיס פעולה לא פוליטי. עם תום כהונתו הוא פרש מהמפלגה הרפובליקנית והיה למתנגד בולט לצריכת אלכוהול. הוא התמודד ללא הצלחה מטעם מפלגת האיסור לנשיאות ארצות הברית בבחירות של 1916.
ראשית חייו
פרנק הנלי נולד בבקתה ליד סנט ג'וזף שבאילינוי כצעיר מבין שבעת ילדיהם של אלייז'ה ואנה קלטון הנלי. אימו לימדה אותו קרוא וכתוב בבית, אף על פי שהיא הייתה עיוורת. כנער צעיר הוא התגורר לזמן מה בחווה בכפר הומר הסמוך. בהומר הוא למד במשך שנה אחת בבית הספר המקומי, שם הוא נודע כדיבייטור מוכשר. בגיל 16 עזב הנלי את ביתו כדי ללמוד בבתי ספר ציבורים ובבית הספר הנורמלי של מזרח אילינוי שבדאנוויל עד 1879. הוא עבד בעבודות שונות ומשונות כדי לממן את לימודיו, ולעיתים קרובות ישן באסמים. בשנה בה הוא סיים את לימודיו הוא עבר למחוז וורן שבאינדיאנה, שם הוא לימד בבתי ספר ציבוריים בשנים 1881–1889.
הנלי הכיר את אווה אוגוסטה רייצ'ל סימר, וב-1881 נישאו השניים. נולדו להם חמישה ילדים, אך רק אחד מהם הגיע לבגרות. בעת שעסק בהוראה הוא התיידד עם השופט המקומי ג'וזף מ. ראב. ראב עודד את הנלי לקחת חלק פעיל בפוליטיקה ולשאת נאומי בחירות מטעם המפלגה הרפובליקנית. הנלי למד משפטים וב-1889 התקבל ללשכת עורכי הדין והצטרף למשרד עורכי הדין של ראב בוויליאמספורט, אינדיאנה. יחד עם הנלי עבד אל סטנסברי, עורך דין צעיר, שלימים ישמש כתובע הכללי של אינדיאנה.
ראשית הקריירה הפוליטית
בבחירות המיוחדות של 1889 נבחר הנלי לסנאט של אינדיאנה כדי לאייש מושב שהתפנה. בבחירות אלו הוא ניצח את ג'ורג' ו. קרונק וכיהן בתפקיד מ-1890 עד 1891. בסנאט הוא רכש מוניטין כנואם נמרץ. לאחר מכן הוא התמודד מטעם הרפובליקנים בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, שם הוא כיהן בשנים 1895–1897. במהלך כהונתו בבית הנבחרים שונו גבולות מחוז הבחירה שלו על ידי האספה הכללית של אינדיאנה, שנשלטה אז על ידי המפלגה הדמוקרטית, שיצרה הטיה בקביעת מחוזות בחירה אשר גרמה לו להפסיד בניסיונו להיבחר לכהונה שנייה ב-1896.
ב-1899 ניסה הנלי להיבחר כמועמד הרפובליקנים לסנאט של ארצות הברית, אך נוצח בהצבעה על ידי אלברט ג'. בוורידג'. מערכת בחירות זו גרמה לפילוג בשורות המפלגה באינדיאנה, ופרוגרסיבים מתנגדי איסור השתייה תמכו בבוורידג', בעוד שתומכי האיסור וחברי האגף השמרני של המפלגה תמכו בהנלי. לאחר שלא עלה בידו להיבחר כמועמד, הוא פרש לזמן מה מהפוליטיקה. הפיצול בשורות המפלגה החמיר לאחר הבחירות, והוביל את הפרוגרסיבים לפרוש לחלוטין מהמפלגה. הנלי יצא למסע נאומים ברחבי המדינה כדי ליצור את בסיס התמיכה לקראת התמודדות על משרה אחרת. נאומיו היו נלהבים ולעיתים קרובות הוא ציטט את אברהם לינקולן.
מושל אינדיאנה
ב-1904 שב הנלי לפוליטיקה, וזכה במועמדות הרפובליקנים למשרת מושל אינדיאנה. בבחירות הכלליות הוא הביס את ג'ון ו. קרן בהפרש של 84,364 קולות. מערכת הבחירות הייתה רצופת מאבקים מבחינתו של הנלי, שנשא נאומים נרגשים נגד המפלגה הדמוקרטית, שאליה הוא התייחס כ"מרושעת" וכ"גדולה רק ביכולותיה להרוס". הוא כינה את מסע הבחירות שלהם כ"אנוכי" ואמר שהם יכלו לנהל אותו רק אם הם יוכלו "להשיג את סיר הבשר של המשרה". הנלי נחשב כיוצא דופן במפלגתו ומרגע שנכנס לתפקידו, הוא קידם את סדר היום שלו יותר מאשר את מצע המפלגה. הוא דחף למה שהוא החשיב כרפורמות מרכזיות במדינה, והגשים רבות מהן. הוא ניהל מסע צלב נגד משקאות אלכוהוליים, מרוצי סוסים ושחיתות שלטונית, ואף העמיד לדין אישים ממשלו שלו בעוון מעשי מעילה.
בעשותו שימוש בפופולריות שלו, עלה בידו של הנלי לגרום לאספה הכללית של אינדיאנה, שאז הייתה בשליטת מפלגתו, להעביר חקיקה לאיסור קיומם של מרוצי סוסים במדינה וביריד המדינתי. הוא ארגן מחדש בהצלחה את רוב גופי הממשלה המדינתית בניסיון להפוך אותה לבלתי מפלגתית. הוא הצליח להשיג את מטרתו בקרב כוחות אכיפת החוק של המדינה, בתי הסוהר ומוסדות הרווחה שבניהול המדינה. הוא גם גרם לשיפורים משמעותיים במנגנוני ניהול הכספים של המדינה. הנלי דרש דיווחים מפורטים על הוצאות הכספים מכל עובדי המדינה שהגישו בקשות להחזר הוצאות, ובסיועו של גזבר המדינה, הוא החל ליצור מערכת חשבונאות חדשה שבאמצעותה יכלה הממשלה לפקח ביתר קלות על מטרות הוצאות הכספים וזהות אלו שהוציאו אותם.
ב-1907 חתם הנלי על חוק לעיקור בכפייה, שחייב את עיקורם של אנשים מסוימים שהיו בחסות המדינה, ובכך הפך את אינדיאנה למדינה הראשונה שאימצה חקיקה לאיגניקה. החקיקה הייתה חלק מסדר היום הפרוגרסיבי וזכתה לתמיכה רחבה באותה תקופה. ב-1909 הורה המושל תומאס מרשל להפסיק את הנוהג. ב-1921 פסק בית המשפט העליון של אינדיאנה שהחוק נגד את החוקה.
שערורייה רבתי פרצה זמן קצר לאחר השבעתו של הנלי לתפקיד, כאשר נמצא שפקידי ממשל עשו שימוש בחשבון ההוצאות שלהם לשלם על חובות להימורים במלון פרנץ' ליק ספרינג, שהיה בבעלותו של יושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, תומאס טרגט. הנלי תקף את טרגט על הפרת החוק כאשר פתח קזינו. ביולי 1906 הורה הנלי למשטרת המדינה לפשוט על המלון ותפס שם הרבה מכונות מזל, גלגלי רולטה, קלפי פוקר, שולחנות קלונדייק, רישומי הימורים, קוביות משחק, ומגוון רחב של אביזרי הימורים נוספים. הוא הגיש תביעה כנגד התאגידים שהפעילו את מלון פרנץ' ליק ספרינג ואת מלון וסט באדן ספרינג, בשאיפה לעקל את הרכוש שנוצר מרווחי הפעילויות הבלתי חוקיות. ג'ון קרן, שהובס על ידי הנלי בבחירות למשרת המושל של 1904, ייצג במשפט את המלונות. הפרשה נמשכה עד לאחר סיום תקופת כהונתו של הנלי כמושל. ב-1910 פסק חבר המושבעים של מחוז אורנג' לטובת בתי המלון.
דאגתו המרכזית של הנלי הייתה סוגיית האיסור על השתיה והוא נודע בתמיכתו באיסור זה. הוא ציין שהסיבה לתמיכתו באיסור הייתה ההשפעה של המשקאות האלכוהוליים על הילדים. הוא קידם חוק שהתיר למחוזות אינדיאנה לאסור מכירת משקאות. האספה הכללית לא הצליחה להעביר הצעת חוק במהלך שני מושבים סדירים שלה בתקופת כהונתו של הנלי כמושל, והוא כינס ב-1908 מושב מיוחד כדי שהאספה הכללית תקיים דיון על הצעת החוק, ובסופו של דבר היא העבירה אותו. מרגע שאושר החוק, 72 מתוך 92 מחוזות אינדיאנה הפכו ל"יבשים", ואסרו על מכירת משקאות בתחומיהם. העיתוי של העברת החוק גרם לו להיות סוגיה מרכזית במערכת הבחירות, וכתוצאה מכך גזל הנלי מהרפובליקנים את אחת מעמדות המפתח העיקריות שלהם, מהלך שעלה להם בניצחון בבחירות.
מפלגת האיסור
עוד כשכיהן כמושל, החל הנלי לפעול בשיתוף עם "הליגה נגד הברים" (Anti-Saloon League). עוד קודם לכן הוא גילה את הפילוגים בשורות התנועה נגד צריכת אלכוהול והיה פעיל מאוד באיחוד הפלגים למען מטרתם המשותפת. הוא היה בין הראשונים לקדם תיקון לחוקה לאיסור מכירת משקאות חריפים, ותומכי האיסור קידמו מטרה זו.
הנלי הטיף נגד צריכת אלכוהול בכל רחבי ארצות הברית בשנים 1910–1920, ובצרפת ב-1919. הוא ארגן את "הטייסת של אמריקה" (Flying Squadron of America), שלעיתים כונתה "הטייסת של הנלי", ארגון לקידום האיסור על שתייה שניהל מערכה ארצית לקידום מטרתו. הארגון כלל שלוש קבוצות של נואמים שעברו בערים בכל רחבי ארצות הברית מספטמבר 1914 ועד יוני 1915.
לאחר תום כהונתו כמושל, עזב הנלי את המפלגה הרפובליקנית והצטרף למפלגת האיסור שהוקמה אז. ב-1915 הוצגה מועמדותו מטעם המפלגה להתמודד שוב על משרת המושל, אך הוא דחה את המועמדות, ותחת זאת היה למועמד מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. בהמשך הוא היה מועמד מפלגת האיסור לנשיאות ארצות הברית בבחירות של 1916. בבחירות אלו הוא נחל תבוסה, כאשר הוא ושותפו למרוץ, אירה לנדרית', זכו ב-221,030 קולות בלבד, כ-1.2 אחוזים מכלל הקולות.
באפריל 1920 ייצג הנלי בתיק "הוק נגד סמית'" (Hawke v. Smith), שהיה עתירה נגד התיקון ה-18 לחוקה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. התיק התבסס על האמונה שהתיקון לחוקה איבד מתוקפו לאחר שאוהיו ביטלה את האשרור שלו על ידיה לאחר קיום משאל עם. בתיק זה נפסקה בסופו של דבר החלטה פה אחד ב-1 ביוני 1920, שקבעה שהאיסור על צריכת אלכוהול תקף ושאוהיו לא יכלה לשנות את החלטתה לאחר שתהליך האשרור של התיקון כבר הסתיים בכל המדינות.
מותו
פרנק הנלי נהרג ב-1 באוגוסט 1920 בתאונה בין רכבת למכונית ליד דניסון, אוהיו, בעת שעשה במסע הרצאות למען האיסור על שתייה. הוא נטמן בבית הקברות הילסייד, ליד ויליאמספורט, אינדיאנה. הנלי זכור כרפורמטור מסתורי וכדון קישוט שנאבק למען האיסור על שתייה. הוא נותר אחד מהמושלים השנויים ביותר במחלוקת של אינדיאנה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
