גנץ האמין בחירויות הפרט מחד והתנגד בכל כוחו לשוויון ולדמוקרטיה. את הדמוקרטיה כינה "דיקטטורה של ההמונים".
גנץ כמו ברק הזדהה ותמך במהפכה האמריקנית והתנגד למהפכה צרפתית. במהפכה האמריקנית הוא ראה מלחמה לגיטימית שהגנה על זכויות היסטוריות שהוא ראה אותן כקדושות והשלטון הבריטי פגע בהם. המהפכה הצרפתית לעומת זאת נתפסה אצלו כפגיעה בזכויות ההיסטוריות של האצולה. גנץ כמו ברק שאף לא מעט מהתזה שלו מהמהלך ההיסטורי וטען כמוהו שההיסטוריה מראה שמצב של דמוקרטיה או שוויון זכויות איננו אפשרי.
גנץ שימש יועץ לא רשמי לממשלות האירופאיות השונות בניסיון לכרות ברית אנטי- מהפכנית (ריאקציונית) כנגד צרפת המהפכנית.
הידידות שנרקמה בין גנץ למטרניך גם היא הגבירה את השפעתו של גנץ, במיוחד עם מיניו של מטרניך לקנצלר של אוסטריה.
ב-1814 שימש גנץ כמזכיר הכללי של קונגרס וינה שהחליט על הריאקציה שבעיקרה חזרה למצב הכלכלי, הפוליטי ובעיקר החברתי שהיה לפני המהפכה הצרפתית.
