גרמאניה אינפריור (בלטינית: Germania Inferior; בעברית: גרמניה תחתית) הייתה פרובינקיה רומית שהשתרעה משמאל לריין באזור שהיום כולל את נורדריין-וסטפאליה ואת דרום ומערב הולנד. היישובים העיקריים בפרובינקיה היו קסטרה וטרה, קולוניה אולפיה טריינה, הירלן, ניימיכן, טונגרן, אוטרכט, בון וקלן שהייתה בירת הפרובינקיה. השם גרמאניה אינפריור מבדיל את הפרובינקיה הנמצאת במורד הריין מהפרובינקיה גרמאניה סופריור הנמצאת במעלה הריין.
שטחי גרמאניה אינפריור נכבשו על ידי יוליוס קיסר בשנת 58 לפנה"ס. השבט האבורוני שישב באזור מרד בשנת 57 לפנה"ס והצליח להשמיד לגיון רומאי שהוצב באזור. יוליוס קיסר חזר לאזור, השמיד את השבט האבורוני והפך את הארץ לשממה. בשנים 38–39 לפנה"ס, מרקוס ויפסניוס אגריפה, יד ימינו של אוקטבינוס ומושל גאליה נארבוננסיס באותו זמן, נלחם באזור ביחד עם היוביאנים כנגד הסוביאנים ויישב את היוביאנים באזורי גרמאניה אינפריור השוממה. היוביאנים בנו באזור עיר בשם ארא-יוביארום, היא קלן. חלק מהצ'אטים שהתגוררו ממזרח לריין ותמכו ברומאים גורשו ממקום מושבם ויושבו גם הם על ידי אגריפס באזור גרמאניה אינפריור. בני צ'אטי אלו התמזגו עם הבטאווים בחלק הצפוני של גרמאניה אינפריור. בשנת 27 לפני הספירה הכליל אוגוסטוס קיסר את האזור בתוך פרובינקיית גאליה בלגיקה.
בשנים הבאות הוצבו יחידות צבא רבות באזורי גרמניה עילית ותחתית במסגרת ההגנה מפני השבטים הגרמאניים ומסעות כיבוש בגרמאניה. אולם משנת 16 לספירה החליט טיבריוס להפסיק את הלחימה נגד השבטים הגרמאניים. בשנת 28 לספירה מרדו הפריזיאנים והצ'אוקי, ואף שהוכנעו החליט טיבריוס לוותר על השטחים שבהם ישבו מעבר לריין[1].
בשנים 69–70 לספירה, במקביל למרד הגדול ביהודה, התרחש באזור המרד הבטאווי אשר הצליח בהתחלה בהשמדת ארבעה לגיונות רומיים, אך הסתיים בתבוסה ובהצבת לגיון קבוע בשטח גרמאניה אינפריור. בסביבות שנת 90 לספירה, הקיסר דומיטיאנוס ארגן מחדש את פרובינקיית גאליה בלגיקה וחילק אותה בין אזור אזרחי לאזור צבאי[2]. האזור הצפוני מערבי של הפרובינקיה הפך לפרובינקית גרמאניה אינפריור.
החל משנת 350 השתלטו הפרנקים על האזור ובשנת 406 חדרו אליו שבטים גרמניים שהביאו לקיצה של הפרובינקיה הרומית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
